אז מה אני עושה עם החיים שלי?

[אני לא נורמאלי]

אז מה אני עושה עם החיים שלי?

עוד חודש וחצי. זה הזמן שנשאר לי, שנשאר לי לחיות בעולם הקטן שהגדרתי לעצמי, במסגרת שהחלטתי לבנות לעצמי לפני כמעט שנתיים. עוד חודש וחצי אני בן 23, עוד חודש וחצי אני מסיים תואר ראשון במנהל עסקים, עוד חודש וחצי אני אצטרך לענות לעצמי על השאלה שלא הצלחתי לענות עליה לפני שנתיים כשהשתחררתי מהצבא. לפני כמעט שנתיים, עם שחרורי מהצבא, מצאתי את עצמי לראשונה בחיי ניצב מול חופש הבחירה במקצוע, אזור מגורים, ארץ מגורים, קריירה, לימודים ובעצם אין סוף דרכים אפשריות בהן אני יכול ללכת ולחיות את חיי. אחרי המון מחשבה ומעט אומץ, החלטתי ללכת ללמוד, קרוב לבית, משהו כללי...מנהל עסקים. התחלתי לעבוד, עבדתי תקופות, עשיתי קורס ברמנים ואני עובד כברמן. סה"כ סבבה...לא יותר מזה. וכעט, חודש וחצי לפני ה"שחרור", אני שוב בדילמה, שוב ניצב מול אלפי האופציות שעומדות מולי ושוב לא יודע מה להחליט. בצפון פשוט אין עבודה, במרכז אי אפשר לחסוך, באילת זאת לא העונה, ארה"ב זה מסוכן כי אפשר להיתפס, כנ"ל אירופה ואוסטרליה וכך האלה... עד שהאופציה הכי הגיונית, הכי מציאותית, ודורשת הכי פחות מאמץ...ויותר חשוב אומץ, היא פשוט להישאר בבית, בצפון הקריר והחם, ולהמשיך לעבוד כברמן, או סתם בעבודה סתמית אחרת שלא קשורה לתואר. משום מה, קשה לי מאוד להשלים עם זה. פשוט לא מסוגל. הרי לא יתכן שבכל העולם כולו, המקום הכי טוב לגור בו זה הקריות בצפון מדינת ישראל, והדרך הכי טובה להתפרנס זה לעבוד כברמן או סתם שכיר, עובד זוטר בחברה אחרת. זה לא יתכן, בלתי אפשרי. ומכאן עולה שאלת השאלות...מה כדאי לי לעשות עם החיים שלי?

 

[י ר ד נ ה1]

התחלתי

לכתוב לך לך תשובה מה זה ארוכה. ובאמצע הפסקתי. יקירי, אתה רק בן 23 כל החיים לפניך. קח לך קצת חופש, תעבוד כברמן, תנקה את הראש מלימודים. אל תמהר. אנשים שמיהרו לבחור בגיל 23 מקצועות שהאמא תתגאה בהם כמו עו"ד\רופא\רו"ח מחפשים את עצמם בגיל 40...<ברור שלא כולם!> יש לך זמן לנוח, ולעבוד בעבודה זמנית עד שתמצא עבודה במקצועך. לא יקרה לך כלום. בהצלחה

 

[גור42]

מה אתה *רוצה* לעשות עם החיים שלך?

לך אחרי החלומות שלך. במקם לשבור את הראש מה "כדאי" לעשות, תחשוב מה אתה *רוצה* לעשות. איפה אתה רוצה להיות בעוד שנה, 5 שנים או 10 שנים? אלו לא שאלות פשוטות. אני מציע שתיקח את כל הזמן שאתה צריך כדי לענות על השאלה הזאת.

 

[אני לא נורמאלי]

פה בדיוק הבעיה...שאני לא יודע

אני לא יודע. אני לא מהאנשים שידעו מגיל צעיר שהם רוצים להיות רופאים, שוטרים, מהנדסים או עו"ד. אני לא מהציוניים שיודעים שהם רוצים לגור בארץ, אני לא בעל אזרחות אירופאית או אמריקאית שיודעים שהם יעברו לשם בכדי להרוויח יותר כסף. אני פשוט לא יודע. לא יודע איפה לחיות, איפה לעבוד, במה לעבוד וכו'. אני רואה לפני אין סוף אפשרויות שאני יכול לבחור בהן, בכולם יש אלמנט של סיכון, ואני לא יודע אם אני מספיק אמיץ או יותר מדי שקול שנטיה שלי פשוט לא לשנות דבר ולהמשיך לחיות באזור "אפור" ולעבוד בעבודות "אפורות", וכל זה לא בגלל שאין משהו אחר, אלא כי אני לא מוכן להסתכן.

 

[אנילה1]

לא נורמלי,אני מבינה שהמקום שאתה הכי

מחויב לו זה הבר.נראה לי שאתה בסדר. זה לא שאתה לא יודע לבחור, זה בגלל שכבר בחרת. בחרת להיות ברמן. מיקצוע מעולה שאפשר לעבוד בו בכל העולם. יש לך גם חיי לילה גם שתיה גם חברה וגם נשים שלא רוצות מחויבות. ממש מתאים לאופי הבלתי מתחייב שלך. אז מה אם למדת תואר ראשון. מקסימום תוכל לנהל שיחות אינטיליגנויות עם נשים משכילות כמוך. מה רע?

 

[גור42]

אני אומר לך מדוע אתה לא מוכן להסתכן

כי אין לך בשביל מה. ואתה חושב, ובצדק רב, שלהסתכן סתם כך זה דבר מאוד מטופש. אני מסכים עם ניאו. הדגש שלך צריך להיות על מה שמתאים *לך*. מהו אותו חלום שילהיב *אותך* עד כדי כך, שתסכים לקחת סיכון בשבילו? אל תגביל את עצמך רק לכיוון של קריירה. ייתכן והחלום שיצית את דמיונך בכלל יבוא מכיוון אחר. אולי תרצה להשקיע יותר זמן בתחביב ישן אך מוזנח שלך, או לטייל בעולם, או ללמוד נושא שמסקרן אותך (כמו שפה זרה או פילוסופיה), או אפילו להקים משפחה משלך.

 

[אנילה1]

אני לא נורמאלי ,אני הייתי ממשיכה

ללמוד לתואר שני, ממשיכה לעבוד כברמן, ומחפשת במקביל עבודה בהייטק בסביבה.

 

[תמר היחידה 2]

מה יקרה אם תתלבט ותחשוב מה לעשות ..

עם עצמך. אחרי הצבא חשבת חשבת והגעת להחלטה להתחיל ללמוד. תמיד יהיו בפניך צמתים חשובות ולא תדע לאן לפנות. בסוף תהיה חייב לבחור דרך ומה שתבחר כבר ינווט אותך. בהצלחה

 

[ניאו30]

השאלה הכי חשובה

אני אשתמש במשפט של גור,אבל אדגיש מילה אחרת-הוא הדגיש את המילה *רוצה*...אני את המילה *אתה*...ועצם זה שכתבתי אתה ולא אני אומרת הכל כי זו מילה שאף אחד מלבדך לא יכול להגיד,ולהתכוון לאותו דבר...ומהמשמעות הסמנטית למשמעות המעשית של העניין-אתה צריך להכיר את עצמך,לגלות מי אתה באמת,ולשם כך אתה צריך לנתק את המחשבה שלך מזו של אחרים,מזו של החברה שמסביב,ההורים,החברים,המורים או התרבות הכללית...אתה..."אני"...מה עושה לך טוב?מה עושה לך רע? ואיך יודעים?מנסים! נשמע פשוט,אבל זה ממש לא...צריך להעיז,צריך להתגבר על דעות קדומות,גם של אחרים וגם שלנו,על פחדים שיש בתוכנו,וצריך לשמור על ראש פתוח...כלומר,לא לתת למחשבות מקבעות שלנו מהעבר להכתיב לנו את העתיד(כי אנחנו משתנים)...אז לדעתי,אתה צריך לקחת את השנים הקרובות לבחון את השאלה הזו-שאלת ה"מי אני באמת?"-זו שאלה שנמשכת כל החיים,אבל לאחר זמן מסויים אתה מגיע לכיוון,לדרך,לתחושה מסויימת באשר לעצמך,ואתה ממשיך משם.אז,לכן,בנוסף לכל הנ"ל חשוב מאוד,לדעתי,לשמור תמיד על מודעות לגביי הדברים שאתה עושה(לא בשעת עשייתם דווקא,אלא אחרי/לפני...בהתבוננות עליהם),על מה אתה חש כלפי ההתנסויות שלך. מילת המפתח בעיניי היא לנסות,לא לחשוב על הדברים אלא לעשות אותם,לא לנסות לנחש אותם אלא להגיע לחוויה ש"תדבר" בעצמה אלייך...ולא לפחד מטעויות,או מ"אי הצלחות"...דווקא מהם אנחנו לומדים הכי הרבה לגביי הכיוון שלנו בחיים...בהצלחה!

 

[3נזר]

טריק שעוזר לי בחשיבה ואולי יעזור גם

לך הוא: להתחיל לחשוב מהסוף. מכיר את זה שאם רוצים להצליח במבוך מתחילים מהסוף ולאט לאט זה מתחבר להתחלה? כשאני עשיתי את ההחלטה שלי, התחלתי מהסוף. נגיד שהגעתי לסוף הדרך, מה יגרום לי להסתכל לאחור בסיפוק? לא מיד נתנה התשובה, אבל זה עזר להבהיר את הדברים.

 

[אנילה1]

3נזר נשמע נורא מעניין

את יכול לתת דוגמא למשהו קונקרטי? נראה לי שאני יכולה לאמץ את השיטה.

 

[שונאת דרדסים]

../images/Emo201.gifוואלה! גם אני במצב דומה

סיפרו לי פעם משל על חמור, שהיה לו אוכל בשפע מימינו ומשמאלו, אבל הוא לא ידע לאיזה צד ללכת לאכול, אז הוא נשאר במקומו, רעב. לפי מה שאתה מספר, אם תישאר ברמן שגר בצפון, מבחינתך אתה פחדן. תהיה יותר אימפולסיבי, ככה תגלה את עצמך, מה אתה אוהב... אני בת 19, בקרוב שוכרת דירה, לא יודעת אם כדאי שותפים ואם כן, מי?... מתחילה בקרוב לימודים רציניים, רוצה לטייל ולעשות כסף, בא לי לונדון, וים תכנונים ושאיפות. נוכחתי לדעת, שאני צריכה לחיות עכשיו, וקצת לשים זין על העתיד, כי חופש לא מפחיד, אלא התקופה שבה כבר צריך לדעת מה אני הכי אוהבת, ואיפה להתקבע. תחלס, מי יודע מה ילד יום? אם תטעה, לפחות תדע שאתה אמיץ. בהצלחה : )

 

[F l o r 1]

עוד כמה דברים

לדעתי קיבלת יופי של עצות בשרשור הזה. חשוב לי להוסיף מתוך הכרה עמוקה של עצמי עם המקום המבלבל הזה. זה מקום שנראה כל כך מפחיד מרוב שהוא מלא באפשרויות, אינסופי כמעט, והנה אני צריכה לבחור! במה אני אבחר?! זה לפעמים משתק אפילו.. מרוב שלא ידעתי לאן לפנות, פשוט לא יכולתי לעשות כלום. אוקיי, אז זה ברור וכמעט כל אחד עובר את זה במיוחד ב"צמתים" האלה של החיים. מה שיש לי לומר לך, זה קודם כל להוריד את הדרמטיות מכל העניין. זה נראה כאילו זו נקודה כל כך משמעותית, אבל זה לא. זה המשך של אותם החיים ובכל שלב יש שינויים ובכל שלב יש שיגרה. עושים צעד קטן אחרי צעד קטן. בנוסף, זה לא כל כך משנה מה תחליט! כן, כל החלטה תהיה טובה כל עוד תהיה מרוצה ממנה, ותמיד, ובכל שלב - אתה יכול לשנות!, כך שזה לא החלטות לכל החיים וכל זה. כמו שאמרו פה, אתה מנסה, ומה שטוב לך אתה תמשיך, ומה שלא אתה תשנה, וזה יקרה בכל מקרה. דבר נוסף והכי חשוב : אמון. לתת אמון. זאת אנרגיה מאוד מסויימת. אני מתכוונת לסוג של תחושה מרחיבה שכוללת בתוכה ידיעה שיהיה בסדר. קודם כל חשוב שתראה שכבר עכשיו הכל בסדר והנה אתה עוסק במשהו נחמד ויש לך כסף והחיים סבבה. יופי, אז לראות את זה ולהודות על זה ולדעת שזה עוד רק ילך ויגדל. זהו. שיהיה בצלחה!

 

[F l o r 1]

תוספת

אולי זה לא היה ככ ברור: אמון בחיים, בכוח הגדול מאיתנו. לתת בו אמון.