קופיפה טובעת
New member
אז מה אעדכן? שבוע קשה...
חבל לי שאני צריכה לכתוב דרך הפלאפון , זה מחרפן ומשבש את החשיבה שלי וגם אני נמנעת מלהכנס לפה כשאני באמת צריכה. אוף!
היה לי שבוע לא פשוט... ביום ראשון שוב בלעתי כדורים בכמות לא שפויה. משהו כמו בטווח של חצי יממה 5 כדורי קלונקס כשאני בכלל לא מקבלת מרשמים לזה ועוד 9 כדורי איבופן במכה. רוב הכדורים נבלעו באותו טווח שעות מצומצם חוץ מ2 אולי ובגלל זה זה נפרס על חצי יום. לראשונה עשיתי את זה בנוכחות מישהו , בדירה של ידיד שלי. זה כלל גם מאבק אלים איתו ומלחמה על הקלונקס שלו. בסוף הסתפקתי גם באיבופן שהיה לי בתיק.
למחרת הלכנו למיון פסיכיאטרי. אחרי המתנה ואחות שעצבנה אותי חתמתי על סירוב טיפול ורבתי עם הרופאה ולא נשארתי לחכות אפילו למכתב סיכום. יצאתי בבכי ובחרטה קשה על כך שבכלל פניתי לשם.
הפסדתי 2 ימי לימודים והוצאתי אישור מחלה מרופא לא שלי כי שלי היה בהשתלמות. נשברתי והלכתי לרופא , השיעול שבר אותי! וזה אחרי כמה שבועות של מחלה...
באחד הימים פספסתי משהו משמעותי בלימודים ומישהי מחפשת אותי וסיננתי ולא חזרתי. כנראה זה משהו חמור ושוב דפקתי לעצמי עוד משהו בלימודים רק כי אני לא מסוגלת להתמודד עם כלום.
אני כועסת על הרופא משפחה שלי. בתחילת.השבוע אמא היתה אצל רופא העור שהחליט שמפסיק לטפל בה והפנה אותה לרופא משפחה שנתן לה כדורים נגד דיכאון והרטבת לילה. שזה בכלל לא קשור למחלת עור! וזה מרגיז אותי. ועוד יותר מרגיז אותי שאמר לאמא שלי שאני בדיכאון. סעמק ערס! יש חסיון רפואי, מי הוא שיגיד לאמא שלי מה יש לי?! גם מה הוא מסתמך על זה שיש לי דכאון אז גם הפתרון לבעיית עור של אמא זה דכאון?
והיום התקשרה אלי אחות מהקופ"ח להגיד לי לבוא לבדיקות דם ושהיום הרופא הוציא לי הפניה. מפגר! הרי ההפניה כבר היתה קיימת גם ככה, הוא לא היה צריך להוציא עוד אחת כי הוא בעצמו אמר לי לא לעשות את הבדיקות אלא רק כאשר יהיה לי תור לניתוח.
שזה גם מעצבן! אין תור לניתוח ואני ממשיכה לסבול לסירוגין. וגם המרפאה לבריאות נפש דכחו ממני ולא קובעים לי תור לפסיכיאטר.
חבל לי שאני צריכה לכתוב דרך הפלאפון , זה מחרפן ומשבש את החשיבה שלי וגם אני נמנעת מלהכנס לפה כשאני באמת צריכה. אוף!
היה לי שבוע לא פשוט... ביום ראשון שוב בלעתי כדורים בכמות לא שפויה. משהו כמו בטווח של חצי יממה 5 כדורי קלונקס כשאני בכלל לא מקבלת מרשמים לזה ועוד 9 כדורי איבופן במכה. רוב הכדורים נבלעו באותו טווח שעות מצומצם חוץ מ2 אולי ובגלל זה זה נפרס על חצי יום. לראשונה עשיתי את זה בנוכחות מישהו , בדירה של ידיד שלי. זה כלל גם מאבק אלים איתו ומלחמה על הקלונקס שלו. בסוף הסתפקתי גם באיבופן שהיה לי בתיק.
למחרת הלכנו למיון פסיכיאטרי. אחרי המתנה ואחות שעצבנה אותי חתמתי על סירוב טיפול ורבתי עם הרופאה ולא נשארתי לחכות אפילו למכתב סיכום. יצאתי בבכי ובחרטה קשה על כך שבכלל פניתי לשם.
הפסדתי 2 ימי לימודים והוצאתי אישור מחלה מרופא לא שלי כי שלי היה בהשתלמות. נשברתי והלכתי לרופא , השיעול שבר אותי! וזה אחרי כמה שבועות של מחלה...
באחד הימים פספסתי משהו משמעותי בלימודים ומישהי מחפשת אותי וסיננתי ולא חזרתי. כנראה זה משהו חמור ושוב דפקתי לעצמי עוד משהו בלימודים רק כי אני לא מסוגלת להתמודד עם כלום.
אני כועסת על הרופא משפחה שלי. בתחילת.השבוע אמא היתה אצל רופא העור שהחליט שמפסיק לטפל בה והפנה אותה לרופא משפחה שנתן לה כדורים נגד דיכאון והרטבת לילה. שזה בכלל לא קשור למחלת עור! וזה מרגיז אותי. ועוד יותר מרגיז אותי שאמר לאמא שלי שאני בדיכאון. סעמק ערס! יש חסיון רפואי, מי הוא שיגיד לאמא שלי מה יש לי?! גם מה הוא מסתמך על זה שיש לי דכאון אז גם הפתרון לבעיית עור של אמא זה דכאון?
והיום התקשרה אלי אחות מהקופ"ח להגיד לי לבוא לבדיקות דם ושהיום הרופא הוציא לי הפניה. מפגר! הרי ההפניה כבר היתה קיימת גם ככה, הוא לא היה צריך להוציא עוד אחת כי הוא בעצמו אמר לי לא לעשות את הבדיקות אלא רק כאשר יהיה לי תור לניתוח.
שזה גם מעצבן! אין תור לניתוח ואני ממשיכה לסבול לסירוגין. וגם המרפאה לבריאות נפש דכחו ממני ולא קובעים לי תור לפסיכיאטר.
