בעיני זה לא משהו שכדאי לריב עליו
נשמע שהדיון ביניכם טעון ושכל אחד מרגיש מאוים על ידי היחס של השני לבן הגדול. הוא חושש שהילד ירגיש לא רצוי, את חוששת שהילד שלך יפסיד מהחשש שלו.
מעשית- מה זה כבר משנה. שני החדרים בגודל סביר וההבדל (מטר אחד) לא משמעותי, אם הממד מחניק אז איש לא צריך לגור בו, ושיגורו יחד ואתם תוכלו לדחות את הדיון עד שהגדול יגיע לגיל 12- 13. ממילא חלוקת החדרים ביניהם עוד יכולה להשתנות שלוש פעמים עד שיגדלו. כדי שהילד שבא מבית אמו לבית אביו ירגיש בבית הוא צריך לדעת שהוא רצוי ואהוב, שמתגעגעים אליו ומחכים לבואו,שהוא חלק מהמשפחה. נדמה לי שהויכוח נוגע בקושי להשיג את המצב הזה, לא במטר רצפה..
ילדי (6,8) גרים בחדר שגדלו..6.4 מ"ר (2.8 על 2.4) במיטת קומותיים ואוהבים מאד את חדרם.גם חברים אוהבים לבוא ולהדחס איתם שם (גם כשאני מציעה לשחק בסלון).
החדר המשותף משמעותי לקשר ביניהם .
בעיני נקודת המוצא צריכה להיות לא למי מגיע החדר הטוב אלא מה לעשות כדי שהילדים יבנו קשר טוב. הרי הבן שש הזה, הוא לא רק "בנו של בעלך" הוא גם "האח הגדול של בנך". ואחים, הם האנשים שמלווים אותנו הכי הרבה זמן בחיינו. האח הגדול הזה ישאר איתו כמעט מאה שנים, עם הילד שלך. יותר מכם ההורים, יותר מהחברים שיהיו לו, יותר מבת הזוג, יותר מהילדים. הוא ילווה אותו כשהוא יכנס לבית הספר, וכשתהיה לו מריבה ראשונה עם חברים, וכשתהיה לו חברה ראשונה, וכשלבו ישבר, וכשהוא יתגייס וכשהוא ילך ללמוד ויתחתן ויבוא לארוחות חג ויקטר על החג ועל ההורים שלו וכשיהפך לאבא וכשיהיו לו עניינים עם האשה ועם הילדים ועם העבודה, ואתכם כשתהיו זקנים...
אז להשקיע בקשר בין האחים האלה, זה לדעתי המעשה הנכון.
