אז מה באמת מניע את העולם?

miss mcmillan

New member
אז מה באמת מניע את העולם?

מה גורם לשמש לזרוח, לציפורים לצייץ, לאנשים לקום ללימודים בחום זוועתי כזה במקום להישאר מעולפים למחצה במיטה עד הערב? ליבידו, תאוות בצע, חסכ-אם, שמא הפחד מבדידות או הבריחה מהשעמום, איזשהו אל שמכריח ללבוש כובעים מטופשים (ללי יש תיאוריה על זה, והיא עובדת) או אולי לא-כלום בכלל, הכל סתם אינרציה חסרת תכלית שהגיע באמת הזמן שמישהו יפסיק אותה? האם יש גורם מניע בסיסי בתשתית כל הדברים שאנחנו עושים, בחיים האלה שאנחנו נושאים על הגב? בארו דבריכם. וספר: הבושם/ פטריק זיסקינד. וחם לי.
 
אני חושב

משמע אני קיים לא סתם, בעצם כן אבל בואו לא נכנס לזה. אני חושב שזה הצורך הבסיסי לשרוד, אם זה הצורך בהשגת אוכל בשביל הישרדות פיסית, או אם זה השגת מעגל חברתי בשביל בטחון וגירוי רגשי. אין לי כח להרחיב יותר מזה, אולי יותר מאוחר
 

MetalSinagouge

New member
אני חושב שכולם ביחד: בערבוביה

אנושית ומגעילה של רגשות ותאוות. אני חושב שזה איכשהו מתקשר לדיון שהיה לא מזמן על חברים ומשמעותם בחיינו, לדעתי המוח האנושי יוצר מסך שכזה, ולאן שלא נביט אנחנו נחשוב: "למישהו אכפת". יכול להיות שיש אנשים שאכפת להם, בעצם בטוח יש, אבל אנחנו תמיד נוטים להגזים ולהעריך יתר על המידה את פועלנו, ולכן גם את כמות האנשים המשוערת והאכפתית לטענתנו. אני חושב שזה סוג של מנגנון הישרדותי שכזה. אצלי הלימודים בבית הספר לדוגמא, (ז"א המקצועות שאני מחשיב כאקלקטיים, לא אלה שפשוט קיימים כדי לבדוק כמה BS של תורה שבעל פה אני יכול להכניס למוח) מתכסים על ידי ענן, שבו אני משכנע את עצמי כמה אני מתעניין בכימיה וביולוגיה. אבל בעוד שיש רגעים מעניינים במקצועות הללו, אני לומד רק בגלל לחץ החברה, המשפטים המאיימים של "בלי חינוך אין כלום". זה כמובן רחוק מלהיות נכון, כי לחסר בית בלוס אנג'לס החום הוא כן 'משהו', הרעב גם הוא משתתף בחוויתו היום-יומית, ומדי פעם הוא מצליח להפסיק את ה'סבל' הזה, על ידי סיפוק צרכיו הביולוגים, מה שנותן לו את כל החופש למדוט ולפנטז על חיים שונים מעט עד מתקפת הרעב הבאה. שמתי לב גם שהשיעמום הוא גורם חזק במיוחד. אני חושב שגם זה קשור במוח האנושי, אבל הפעם התכונה הזו היא טובה יותר מהקודמת, היא דוחפת את האדם להתעניין, ללמוד, להתנסות וכו'.
 

MetalSinagouge

New member
כי העירוב בין מטרות שאני מחשיב..

נעלות לבין אלה שאני מחשיב לפחות נעלות הוא כמו אמממ... הייתי אומר בשר וחלב אבל זה סתם אחד הדברים שאני אוהב כי זה נחשב טאבו חברתי. וגם כי מיזנתרופיה זה 777.
 

Master Boo

New member
אם תשאלי אותי, מה שבעקיפין עשית,

אז כלום. לא יודע מאיפה באה לי הפסימיות הזו, אבל אני באמת ובתמים שאין שום דבר שמניע את העולם. לרוב האנשים כן יש משהו שמניע אותם- עד כמה נכון לדעתי שהדבר הזה יניע אותך כבר לא עקרוני. בין אם זה לעבוד כי כיף, בין אם זה ללמוד כי כיף, בין אם זה בשביל לראות את האחר/ת או בין אם זה עשרים אלף דברים אחרים. אני חושב שdeep down inside לאף אחד מאיתנו אין משמעות. (חוץ מלי :-})
 

miss mcmillan

New member
שאלתי אותך

כמו את כל אחד אחר, אם לא למעלה מזה
ואני בכלל לא נכנסת לנכון-לא-נכון, כי מה שאני שואלת זה אם יש גורם שהוא תשתית, גורם משותף בבסיס כל הדברים שכולם עושים, משמעות אחת, דרייב אחד. לטענתך נראה שלא- יש רק כיסויים שאנחנו מוכרים לעצמנו כשבעצם אין כלום. אז למה אנחנו זזים?? why bother? (ומה יש לך? I'll show you mine if you show me yours)
 

Master Boo

New member
ללא נושא

לי יש משמעות כי אני אני, לא צריך מעבר. למה אנחנו זזים? אין לי תשובה. לאף אחד אין. ובזה אני מאמין שזה יגמר.
 

MetalSinagouge

New member
"ללא נושא"- עמוק ../images/Emo13.gif

בזה אני דווקא מסכים חלקית, איפשהו בפנים. בדיוק אתמול או שלשום קראתי סיפור על מורה זן שהגיע למקום בו הוא היה אמור לדרוש בפני תלמידיו, והיה במקום פרח והוא קטף אותו. אחד התלמידים סימל לו בהבעתו כי הוא הבין את המשמעות. אגב, הנה מערכון הדג של מונטי פייתון, אין מהשנייה ה49 זה פשוט קורעעע!!!111
 

MetalSinagouge

New member
או אני גם לא.

קראתי בויקיפדיה שיש מאחוריו רעיון פילוסופי אבל לא הבנתי מה בדיוק, מחוסר ההבנה נובעות 2 גישות או חוסר אהדה מוחלט, או צחוק אווילי ואינפנטילי. ניתן לפעמים גם לשלב בין השניים, כמו שעשו אנטישמים בתקופות שונות, בהתחלה אלה היו קריקטורות, ואז הם סתם נתחילו לרצוח את כולם.
 

Gilliana

New member
השתגעת או מה??? ../images/Emo12.gif

או שאתה מאלו שמחלקים את התואר הזה לכל מה שזז?
 
למעלה