אז מה היה לי היום

מיכל ל ל

New member
אז מה היה לי היום ../images/Emo4.gif

יום רגיל בהחלט,יום של עייפות אבל ללא שום ארוע מיוחד שיכול לגרום לי ליפול אז למהההההה
למה איך שהגעתי הבייתה מהעבודה פתחתי את הדלת של המקרר ולא סגרתי אותה עד שבילמסתי חצי ממנו ואני עדיין בהתקף. הכרחתי את עצמי להתנתק ממנו ולשבת מול המחשב. אני כ"כ נגעלת מעצמי. אני חייבת לספר את כל מה שאכלתי. דיווח יבש ואני פשוט מתביישת בעצמי. אני חייבת לכתוב את זה-לראות מול העיניים ולהתאפק לא למחוק את השורות. התחלתי את היום עם לבן וחצי לחמניה (לא קלה ולא לחם מלא) עם גבינה בולגרית וירקות-מביאים לנו בעבודה. אח"כ אני וחברה שלי הכנו לצהריים סלט ענק עם טונה-בערך 3 קערות לכל אחת, קוט´ג 5% 4-5 כפות כל אחת ו-5 צנימים ואז הגעתי הבייתה....בלי לחשוב,בלי להבין מה ולמה ישר אכלתי פרוסה עם חומוס ונקניק ואח"כ עוד אחת עם גבנ"צ. ועדיין לא שבעתי עמדתי מול המקרר והתחלתי לנשנש זייתים-ככה סתם. תפסתי את עצמי שאני אוכלת כמו מטורפת אז אירגנתי לי צלחת (כאילו אם זה יהיה מסודר אז הנזק פחות נורא) עם עוף עגבניה,זייתים ודלורית (מתה על הירק המוזר הזה). ועדיין אני יכולה לאכול עוד ועוד. שתיתי היום גם 2 כוסות קפה (בנוסף להמון המון מים-לפחות משהו טוב ). והיום עוד לא נגמר. אני כ"כ נגעלת מעצמי. זו תחושה פיזית של איכסה ממני.
מצטערת שאני כ"כ מעיקה אבל אני כבר לא יודעת מה לעשות. מנסה לחשוב מה הוביל לזה, למה טרפתי בלי לחשוב בלי להרגע ואז להכין לעצמי ארוחה נורמאלית ואין תשובה. איך אני יכולה להבין מי נגד מי אצלי בראש ובגוף. כמובן אני גם מעשנת כמו קטר ועוד יותר נגעלת רציתי להפסיק גם אם זה...הצחקתי את עצמי
אין לי סיכוי מצטערת שאני כ"כ מעיקה. אם אני לא אוהבת אותי אז גם אחרים לא.
אני צריכה עזרה. מיכל
 

אלוניס

New member
מיכל מתוקה../images/Emo2.gif

וואו, מאיפה להתחיל? קודם כל להרגע. קורה לכולנו. אני מכירה בדיוק את הסיטואציות שאת מתארת. מה שפתר את זה אצלי היה ארוחות הביניים. ככה בערך שלוש שעות אחרי הצהריים אני אוכלת משהו קטן וכשאני באה הביתה אני לא רצה ישר למקרר כדי לראות מה המצב ולנשנש בעמידה. את מתארת מצב לא קל. כי ברור שגם אם את לא יכולה כרגע לשים אצבע על המקור את חשה מצוקה שמתבטאת ברעב. אז לכרגע - שתי מים, צאי להליכה, דברי בטלפון עם חברה, תעשי הכול רק לא להיות ליד המקרר. חוץ מזה - זה יום אחד. יום אחד בחיים שלמים. כמה כאלה כבר יש? והם בהחלט מתקזזים עם הימים היותר בסדר בחשבון הכללי ברגע שאנחנו על תוכנית שאפשר לעמוד בה.
זה באמת מעין קסם - אנחנו אוכלים בשפיות והגוף נענה וסומך עלינו יותר וגם הנפש מתאזנת. לפעמים דווקא כשהמון בלגנים חיצוניים מסתדרים פתאום יש נפילות ואז אנחנו לא מבינים - הרי לא עצבנו אותנו בעבודה, הכול בסדר, אז מה קרה? לפי דעתי מה שקורה זה שהנפש מבינה שיש קצת זמן לפרוק מסעות כבדים שאין לנו זמן להתמודד אתם ביום יום העמוס. בימים עמוסים הלחץ יוצא בתירוצים השגורים. וכשאין תירוץ כזה זה לא אומר שאין שם לחץ עתיק שרוצה להירגע. אז מה עושים: לא להלקות את עצמנו. כי זה מכניס למעגל של שנאה עצמית שמתנחמת באוכל וכך הלאה בלי סוף. את לא בן אדם מגעיל. את נשמה ייחודית ועובר עליך קטע. זרמי עם הזרם. אל תלחמי יותר מדי. זה יעבור ואפילו מהר. לפעמים אני פשוט הולכת לישון מוקדם יותר בקטעים האלה. ואם את יודעת על קטעים כאלה נסי פשוט לנטרל מהבית מוקשים מסוכנים במיוחד. ככה כשאני נופלת כל מה שיש לי להסתער עליו זה פריכיות וגבינה 5% או משהו בסגנון. אלא אם אני מזמינה פיצה.. לסיכום חמודה - תתעודדי ואנחנו פה
 
מותר...?

מותר להגיב אפילו שאני קצת חדשה ובעצמי באותה הסירה..? מי כמוני מכירה את הבולמוסים הללו שכל כך מיאשים וגורמים לנו לשנוא את עצמינו עד עמקי הנשמה, שהרי אני מומחית גדולה בהם. לי קצת קשה ליישם על עצמי, אז אני לא מתיימרת, אבל עצה שקיבלתי במהלך השנים ולפעמים היא עובדת, היא לעצור לשניה מול המקרר, לקחת דף נייר לבן ועט, ולחשוב ולכתוב. תשאלי את עצמך למה את כל כך רעבה עכשיו..? מאיפה נובעת הריקנות באמת..? מה את מנסה למלא באוכל..? מה החלל הזה צריך במעמקים הטהורים מעבר לאוכל..? יום קשה בעבודה..? מילה טובה..? קצת פינוק....? אולי.. ואולי דברים אחרים, ואולי כשתדעי את התשובה הכנה באמת, תוכלי לעצור את הבולמוס. לפעמים זה מצליח, לפעמים גם לא, זה שווה ניסוי. לפעמים עצם ה - pause הזה עוזר להבין שהאוכל זה לא באמת התשובה, ולא באמת יספק, ובגלל זה גם אוכלים ואוכלים, כי האוכל לא באמת ממלא את החלל, את מה שחסר, לא מצליח לרדת עד הנשמה שעדיין מרגישה ריקה. תפצי את עצמך במשהו שעושה לך כיף במקום - ספר, קניון, הפורום אולי..? אני לא מתיימרת, שוב אלה מקומות שאני בעצמי בהם שוב ושוב נכשלת, סתם מנסה, מקווה שזה לא נשמע רע, ואם כן מראש מבקשת סליחה, הכוונה טובה. בכל מקרה, גם אם אחרי שכתבת, גילית שהאוכל זה כן התשובה, זה כן מה שאת צריכה, הדרך הכי טובה, היא באמת זאת שבה נקטת. לקחת צלחת, ולשבת לאכול ארוחה טובה, כי זה מה שהגוף והנפש צריכים עכשיו כ"תרופה" לעייפות, לקושי או באמת לתחושת הרעב שתקפה. אז להנות מהארוחה.. אני אמרתי כזה דבר..? להנות מארוחה..? מאוכל..? כנראה שכן, אולי בכל זאת יש לי תקוה. מקוה שקצת עזרתי, ושלא קלקלתי, ואם כן - שוב מראש סליחה..
 

אביטל +

New member
אילונה ../images/Emo140.gif

מדהים מה שכתבת אין ספק בכלל שאת תחלימי אולי לא מחר בבוקר אבל לאט לאט את תגיעי לשם
 

ענתק

New member
טיפ קטן

אני עשיתי לעצמי נוהל של לא לאכול דבר ראשון כשמגיעים הביתה אלא קודם כל להתקלח ורק אח"כ לאכול. וכשאוכלים אז להשתדל כמו שאמרת אוכל מסודר על צלחת . כן זה ממזער את הנזק פלאים! כמובן שאת המקלחת אפשר להמיר במשהו אחר (אבל במקלחת אנחנו רואים את הסיבות הטובות ללמה כדאי לאכול מבוקר ולי אישית זה גם פינוק גדול ) נ.ב כמובן שלפעמים תאוריות לחוד ומציאות לחוד...אז היי סלחנית עם עצמך בהצלחה ! ענת
 

tuti f

New member
אוי מיכל ...לא היות לעצובה../images/Emo10.gif

קודם כל ...אין על מה לבכות מה שהיה היה והכי חשוב זה מה שיהיה (חוצמזה כואב לי ה
כשאת
). אז אכלת יותר מידי...קורה גם לטובים ביותר, אבל עכשיו אחרי שהסערה עברה צריך לחשוב טיפה
. הכי חשוב זה לנסות לברר מתי ולמה את נשברת
אולי תנסי להצטייד ביומן ולמלא במדוייק מה את אוכלת,כמה והסיבות שאכלת. היו לי הסתערויות כאלה על אוכל כשלא היה לי תפריט מסודר לאותו יום או כהארוחות צהריים שלי לא היו מזינות במיוחד,אולי חסר לך אוכל בארוחות הצהריים וזו היתה הסיבה או שבגלל שלא אכלת טוב אתמול
, בכל אופן לרשום ביומן תמיד מחזיר אותי למוטב אחרי ימים סוערים
שווה לנסות אפילו ליום יומיים. והכי חשוב זה תפסיקי
לומר שאת מעיקה לעולם לא
בקשר לסיגריות...אני אישית לא יכולה לעשן גם אם אני רוצה כי מהר מאוד נגמר לי האויר,אני יודעת שקשה להיגמל מסגריות ולעשות דיאטה בזמן אחד כך שאני חושבת שעדיף להתמודד עם כל דבר לגופו
(כמה שהפרה הזו מזכירה אותי
), יהיה בסדר...תאמיני וזה יקרה אמרתי לך כבר...שאת בעצמך ירדת את כל ה-15 ק"ג (אני מקווה שאני לא טועה ואם כן אז סליחה
) וזה בעצם אומר הכל
את מסוגלת לעשות את זה, הנה את עושה את זה
מקווה שתעודדי שולחת לך המון
חמים ומסר קטן בהמשך אוהבת
 

מיכל ל ל

New member
../images/Emo51.gif לכם

עכשיו חזרתי מפגישה של O.A היום הזה הלך עקום לא יודעת למה והאמת אני לא רוצה להתחיל לחשוב על זה יותר מידי. אבל החלטתי שמחר אני חוזרת לתפריטים הוותיקים והישנים של הדיאטנית שלי שגם אם הם לא "מסעירים" האוכל הם לפחות עוזרים לי בדרך. ונחשו מה קרה
חיפשתי אותם כמו מטורפת ובסוף מצאתי את הדפים קבורים מתחת להר של צילומים קלסר ואלף ואחת פתקאות עם משימות...מתחת להר של הבלאן שם הם היו. נראה לי שלאחרונה עם כל הלחץ פשוט שכחתי מהם,אכלתי מסודר והכל אבל די סטיתי מהדרך. אני יודעת שאף פעם היחסים שלי אם האוכל לא יהיו תקינים.זה כבר ממש מושרש בי אבל....מה שאני כן יכולה לשנות אני אשנה ואם זה אומר להצמד לדפים שמישהו אחר הכתיב אני אעשה את זה
השלמתי עם המחשבה שהיום לא היה "יום דיאטה" (יותר ויותר אני שונאת את המילה הזו) אבל מחר יום חדש
ואני מתחילה מההתחלה. מה שהושג עד כה כבודו במקומו מונח אבל הדרך עוד ארוכה ואני לא אתן להצלחה בנתיים לסחרר אותי ולגרום לי לסטות. תודה ענקית לכם מתוך ומכל ה-
אוהבת מיכל
תותי קיבלתי את המייל שלך ושלחתי לך בחזרה תודה.
 
למעלה