אז מה היה לנו....

[Hadar design]

אז מה היה לנו....

היום בדיוק חודשיים, זה היה ב 6 למאי.9 שבועות!!
(מירי.... זוכרת שאמרת לי שלא כדאי לספור)
ובכל זאת עדיין סופרת
לא מצליחה שלא.


אז מה עשיתי מאז?....
בחרתי מקום קבורה בשבילו וגם בשבילי.
"אירחתי" את כולם בשבעה
בחרתי מצבה
"אירחתי" את כולם בשלושים
הייתי בבית, ניסיתי לנוח
נסעתי לאילת עם חברה
עשיתי עיסוי בספא
הייתי בטיפול "וואטסו"
הלכתי לפסיכולוגית (עד עכשיו פעמיים בשבוע)
יצאתי לסרט
ישבתי עם חברה בים
ישבתי עם חברה בים בערב
חזרתי לעבודה
נרשמתי לקאנטרי
התחלתי לשחות
כל שישי אצלו
כל ייתר הימים אצלו לפי הצורך
קניתי נרות נשמה לכל שישי שאני הולכת
קניתי 9 פעמים זרי פרחים
התיישבתי פעם אחת על האבניים וניסיתי ליצור

והוא. לא כאן.
ואין למי לספר את כל זה.
ואני מתגעגעת.
לחבר הכי טוב שלי!
לאהוב שלי!
למאהב שלי!
למהות חיי!
לבית והאדמה שלי!
מתגעגעת אלייך!
ואתה לא חוזר.

 

[דנה אז]

הדר יקרה

ליבי איתך, הלוואי ויכולתי להציע לך מעט נחמה.
אוכל להציע רק אוזן קשבת, ומקום לחלוק את כאבך.
מעריכה אותך על כוחותיך שלמרות הכאב, והגעגוע את יוצאת עם חברים וחזרת לעבודה.
ובאמת אי אפשר שלא לספור את הימים בלי, בהתחלה לפחות כל יום נראה כנצח. אחר כך אמורים להתרגל.