אז מה זה תקשורת לא-אלימה..../images/Emo23.gif
אז התחלתי לחשוב מה זה תקשורת לא-אלימה (אמפתית) בשבילי, ולמה זה כל כך משמעותי לי עד כדי שאני מתמלאת בכמויות אדירות של אנרגיה (שחסרות לי) בכל פעם שעולים רעיונות של פיתוח המודעות של ת.ל.א אצלי ואצל אחרים, בכל פעם שאני חושבת איזה מזל שנפגשתי עם הכלי הזה, בכל פעם שאני שומעת תגובות של משתתפים בסדנאות ואפשרויות להמשיך לספר על זה לעוד ועוד אנשים.. ואני מגלה שת.ל.א בשבילי זו אחת המתנות הגדולות של חיי. המקום האמפתי היה שם קודם. רק חבוי היטב ומתבטא בעיקר במחשבות חלומות ושאיפות, אבל לא במציאות, לא ביחסים, לא בהתנהגות, במילים או במבטים. משהו היה תקוע לי שם ופתאום גיליתי את הכלי הזה! בעזרתו אני מרחיבה את המקום האמפתי הפנימי שלי בדרכו למלא את כולי (ועוד דרכו ארוכה..) פתאום אני יכולה לחייך באמת, לעצמי ולאחרים גם כשדעתם ומעשיהם שונים לחלוטין משלי. הכלי הזה עונה על הצרכים העמוקים ביותר שלי, כשהראשון שבהם הוא החיבור לעצמי, הבנה וקבלה גדולה יותר ומתפתחת של עצמי. אני עוצרת רגע ומתבוננת. לא סתם מתבוננת במה שקורה, אלא מכניסה בזה סדר: מה באמת קורה פה, מה אני מרגישה, מה הצרכים שלי פה (ובד"כ יש הרבה) ומה אני הולכת לעשות עם זה. הכל מתבהר, גם אם זה לוקח דקות, שעות או ימים לפעמים. זה בטח לא קל, לא השינוי ולא האימון והשהייה במקומות אליהם אני לא רגילה, אבל שווה כל רגע וכל טיפת אנרגיה. בעזרת המודל אני מצליחה להיות שלמה יותר עם החלטותי ולבטא אותן בפני אחרים בבהירות ובאופן שפחות חוסם אותם מלהקשיב לי. אני חווה שינוי מתפתח וגדל בחיי והמחשבה על העתיד ממלאה אותי באופטימיות אדירה , לגבי הבועה הפרטית שלי ואפילו לגבי החברה כולה. הצורך השני המרכזי שנענה הוא החיבור לאחרים. בהדרגה היכולת שלי לתקשר עם אחרים מתקרבת למקום שבו אני רוצה שתהיה. חיבור מלב אל לב, עמוק, מקשיבים באמת, מתעניינים ומשתדלים מכל הלב. אז זאת התקשורת הלא-אלימה בשבילי, ההזדמנות האופטימיות, החיבור, ההווה והעתיד. האמת שאני קצת נבוכה לפרוש ככה באחד מביקורי הראשונים בפורום זה ובכלל בפורומים ברשת, את תחושתי והתרגשותי מת.ל.א והפוטנציאל שלה. אני מניחה שאני זקוקה לאיזו שהיא תמיכה וביטחון בשותפות שתתפתח בפורום הזה, כך שאשמח מאוד לשמוע תגובות והשתתפויות למיניהן ממי שמתאים לו/ה ענבל
אז התחלתי לחשוב מה זה תקשורת לא-אלימה (אמפתית) בשבילי, ולמה זה כל כך משמעותי לי עד כדי שאני מתמלאת בכמויות אדירות של אנרגיה (שחסרות לי) בכל פעם שעולים רעיונות של פיתוח המודעות של ת.ל.א אצלי ואצל אחרים, בכל פעם שאני חושבת איזה מזל שנפגשתי עם הכלי הזה, בכל פעם שאני שומעת תגובות של משתתפים בסדנאות ואפשרויות להמשיך לספר על זה לעוד ועוד אנשים.. ואני מגלה שת.ל.א בשבילי זו אחת המתנות הגדולות של חיי. המקום האמפתי היה שם קודם. רק חבוי היטב ומתבטא בעיקר במחשבות חלומות ושאיפות, אבל לא במציאות, לא ביחסים, לא בהתנהגות, במילים או במבטים. משהו היה תקוע לי שם ופתאום גיליתי את הכלי הזה! בעזרתו אני מרחיבה את המקום האמפתי הפנימי שלי בדרכו למלא את כולי (ועוד דרכו ארוכה..) פתאום אני יכולה לחייך באמת, לעצמי ולאחרים גם כשדעתם ומעשיהם שונים לחלוטין משלי. הכלי הזה עונה על הצרכים העמוקים ביותר שלי, כשהראשון שבהם הוא החיבור לעצמי, הבנה וקבלה גדולה יותר ומתפתחת של עצמי. אני עוצרת רגע ומתבוננת. לא סתם מתבוננת במה שקורה, אלא מכניסה בזה סדר: מה באמת קורה פה, מה אני מרגישה, מה הצרכים שלי פה (ובד"כ יש הרבה) ומה אני הולכת לעשות עם זה. הכל מתבהר, גם אם זה לוקח דקות, שעות או ימים לפעמים. זה בטח לא קל, לא השינוי ולא האימון והשהייה במקומות אליהם אני לא רגילה, אבל שווה כל רגע וכל טיפת אנרגיה. בעזרת המודל אני מצליחה להיות שלמה יותר עם החלטותי ולבטא אותן בפני אחרים בבהירות ובאופן שפחות חוסם אותם מלהקשיב לי. אני חווה שינוי מתפתח וגדל בחיי והמחשבה על העתיד ממלאה אותי באופטימיות אדירה , לגבי הבועה הפרטית שלי ואפילו לגבי החברה כולה. הצורך השני המרכזי שנענה הוא החיבור לאחרים. בהדרגה היכולת שלי לתקשר עם אחרים מתקרבת למקום שבו אני רוצה שתהיה. חיבור מלב אל לב, עמוק, מקשיבים באמת, מתעניינים ומשתדלים מכל הלב. אז זאת התקשורת הלא-אלימה בשבילי, ההזדמנות האופטימיות, החיבור, ההווה והעתיד. האמת שאני קצת נבוכה לפרוש ככה באחד מביקורי הראשונים בפורום זה ובכלל בפורומים ברשת, את תחושתי והתרגשותי מת.ל.א והפוטנציאל שלה. אני מניחה שאני זקוקה לאיזו שהיא תמיכה וביטחון בשותפות שתתפתח בפורום הזה, כך שאשמח מאוד לשמוע תגובות והשתתפויות למיניהן ממי שמתאים לו/ה ענבל