אז מה, מצטרפת?

אז מה, מצטרפת?

שלום לכולם,
בייאושי החלטתי לכתוב כאן, אם כי אני עדיין מקווה איכשהו שאני לא באמת הולכת להצטרף לקהילת ה"כאב הכרוני".
הסיפור שלי הוא כזה:
בעקבות מיומות ברחם שסבלתי מהן, אחרי התלבטויות רבות, לפני כחמישה חודשים עברתי ניתוח לכריתת רחם, ניתוח שהיה בגישה לפרוסקופית. כחודש לאחר הניתוח, בעידוד הגניקולוג התחלתי לעשות פעילות גופנית. אך ייתכן שפעולות מסוימות שעשיתי, עשיתי קצת יותר מדי בהתייחס לזמן שאחרי הניתוח ומפעולה לפעולה התחלתי לסבול מכאבים במפשעות. (היו כמה פעולות שהרצף שלהן גרם לזה: תרגול יוגה לא נכון, פעולה שבה עשיתי פישוק רחב מדי של הרגליים, רגע אחר שרצתי לאוטובוס...)
מאז אני סובלת מכאבים כאמור שבאים והולכים וכבר עשיתי את כל הבדיקות האפשריות: כמובן שעשיתי בדיקה גניקולוגית שיצאה תקינה, בהתחלה חשדו שמדובר בבקע מפשעתי, גם זה נשלל. היו בהתחלה בלוטות לימפה מוגדלות באיזור הזה ובמשך כמה חודשים חשבתי שזו הסיבה לכאבים אבל עכשיו הבלוטות תקינות והכאבים עדיין קיימים ואף החמירו בשבוע האחרון. הייתי גם אצל אורתופד ונשללה גם בעיה אורתופדית.

בקיצור, הכל נשלל ועדיין יש כאבים. האורתופד אגב אמר שזה פשוט תוצאה של הטראומה של הניתוח אבל לא נראה לי הגיוני שאחרי חמישה חודשים עדיין יהיו לי כאלה כאבים בגלל הניתוח. נכון שלהוציא איבר מהגוף זה לא עניין של מה בכך.. אבל.. חמישה חודשים?

ובאמת כבר מתחילות לבוא לי מחשבות מדכאות שאולי מה שנשאר לי זה רק להשלים עם הכאב וללמוד לחיות איתו. עדיין אני מקווה שאני טועה אבל כשיש כאבים וכל הבדיקות תקינות, קשה לי לחשוב על משהו אחר.
מישהו התנסה במקרה דומה? של כאבים אחרי ניתוח שנמשכים חודשים ארוכים?
ובכלל כל תובנה או תגובה תתקבל, אשמח לקרוא מה אתם חושבים.
 
שלום וברוכה הבאה, ואני מקווה בשבילך שהכאב שלך לא יהיה כרוני

אבל גם כאב שעוד לא מצאו לו סיבה נופל תחת הקטגוריה של הפורום. אז כל הכבוד לך שאת משתפת ומנסה למצוא מזור.

את לא כותבת כמה זמן שאת לא עושה את הפעילות הפיזית המאומצת. והאם הפסקת אותה בבת אחת או שירדת בהדרגה ברמת המאמץ.
לי זה נשמע די הגיוני הקשר בין המאמץ שאת מתארת לבין הכאבים. ואני באמת לא מומחית או רופאה אבל אם הרופא אומר שזה הגיוני שהגוף עדיין מתאושש מהניתוח אז נראה לי שהוא צודק. ובעיקר חשוב באמת איך משתקמים מהניתוח..
אני מניחה ששללו הידבקויות.
ואם התוצאות של הבדיקות שעשית יצאו תקינות אולי כדאי לשמוח בזה, ולתת לגוף את כל המרחב שהוא צריך והמנוחה להתאושש. איכשהו חודש אחרי הניתוח לחזור לפעילות פיזית מאומצת נשמע לי מאד מוקדם.

אולי הלחץ מזה והניסיון למצוא את התשובה מחמירים את המצב ואולי כדאי להשען קצת אחורה, לא "לדרוש" מהגוף שלך ולא להיות בלחץ מזה שאולי יש משהו שרק עוד לא מצאו (מכירה את התחושה האיומה הזו, הייתי שם). נכון שאנחנו לא תמיד סומכים על הרופאים, אבל הם בטח שללו כל מה שאפשר במצב כזה.
ואולי צריך רק לתת לגוף לאט לאט להתאושש. האם שאר הפעילויות שלך בחיים הן מאומצות ודורשניות?

והאם יש שינויים הורמונליים בעקבות הניתוח או צפויים כאלה?
כל איבר כבודו במקומו מונח, אבל הוצאת רחם, היא לא "כל איבר". יש לזה את ההשלכות של זה.

לקבל את זה שהכאב שם, כרגע, בלי להיות בלחץ לחפש מה הגורם שלו לא אומר שאת מקבלת את זה שהוא יהיה שם לנצח. אולי לקבל את זה שהכאב שם, בינתיים ולהאמין שהוא יעבור כשהגוף יתארגן על עצמו מחדש.

לבשורות טובות
 
היי, תודה על התגובה

אני בהחלט רואה את הקשר בין הפעולות המאומצות שעשיתי לבין הופעת הכאבים, כי עד שעשיתי את אותן פעולות הכל היה בסדר ותפקדתי רגיל. וגם סמכתי על הגניקולוג שאמר לי כן לעשות פעילות גופנית. השאלה היא אם מעבר לכאבים עצמם לא גרמתי לעצמי איזשהו נזק עם אותן פעולות מאומצות. בינתיים נראה שלא כי הבדיקות שעשיתי תקינות.
&nbsp
מאז שהתחילו הכאבים הייתה תקופה שלא רק שלא עשיתי פעילות גופנית אלא בכלל הייתי בבית, חשבתי שמנוחה מוחלטת תעזור ולקחתי ימי מחלה וכו'.
הייתה גם תקופה בזמן הזה שחשבתי שהכאבים הם בגלל בלוטות לימפה מוגדלות וכל הזמן שאלתי את הרופא הכירורג אם יש צורך להמנע מפעילויות מסוימות והוא כל הזמן אמר שלא צריך להמנע.
אז לא חזרתי לפעילות גופנית אבל אני כן עושה את עבודות הבית הרגילות, רק משתדלת מאוד שלא להרים דברים כבדים. גם קניות אני מזמינה מהאינטרנט ולא קונה בסופר רגיל, או שקונה רק פריטים בודדים כדי שלא אצטרך לסחוב (אני גרה בקומה רביעית בבניין בלי מעלית..)
&nbsp
לגבי הידבקויות, חשבתי על זה אבל עשיתי בדיקות אולטרסאונד גניקולוגי ולא מצאו הדבקויות. כבר הייתי אצל שני גניקולוגים מאז הניתוח (אחד מהם הוא הרופא שניתח אותי) נבדקתי ולא אמרו לי כלום על הידבקויות.
&nbsp
ולגבי תופעות הורמונליות, לא ציינתי את זה אבל את השחלות לא הוציאו לי אלא רק את הרחם, כך שלא אמורות להיות בעיות הורמונאליות ואני גם לא מרגישה תופעות כאלה (כאבים במפשעות ככל הידוע לי הן לא תופעות הורמונאליות..) ובכל אופן גם השחלות נבדקו והן תקינות.
&nbsp
מה שכן, עכשיו, אחרי שכתבתי את ההודעה הזאת הלכתי שוב להיבדק אצל כירורג והוא שוב שלל בקע מפשעתי וטען שזאת בעיה אורתופדית ושאני צריכה לפנות לאורתופד. אבל השבוע הייתי אצל אורתופד והוא אמר שאין בעיה אורתופדית..
מה שאני חושבת הוא לפנות לאורתופד אחר, לחוו"ד שנייה. הבעיה היא שכידוע בקופת חולים, ברגע שפניתי לרופא בתחום מסוים אני תקועה איתו עד סוף הרבעון ולא יכולה ללכת לרופא אחר באותו תחום ובאותו רבעון. כך שמה שאני חושבת הוא אפילו לפנות לאורתופד פרטי, אולי כזה שעובד בהסדר עם הקופה ואוכל לקבל החזר דרך הביטוח המשלים.
&nbsp
זה מה שאני יכולה לעשות כרגע..
 
בקצרה עכשיו

קניות דרך האינטרנט זה הדבר. מה זה הרעיון המטופש הזה שצריך ללכת לאיזה מקום,או לנסוע, להסתובב בין מדפים ואז לסחוב את זה הביתה. מזמינים באינטרנט, הם מביאים ישר עד הבית וזה כל הסיפור.

לא רוצה להלחיץ אבל נדמה לי נדמה לי, לא בטוחה שהידבקוית לא רואים בUS. לא משוכנעת ובטח גם הרופאים ערים לזה, כי כאבים כאלה והחלמה לא טובה זה בדרך כלל בייסיק ששוללים הידבקויות.

אני הבנתי שלא הוציאו את השחלות, לכן שאלתי אם גם בהוצאת הרחם עשויים להיות שינויים, לאו דווקא הכאב שאת מתארת, אלא בכלל, אני בטוחה שהגוף מתארגן מחדש אחרי הוצאת רחם וזה יכול להשפיע בהמון היבטים.

מה שאני מתכוונת להגיד זה שאולי חשוב להבין שהגוף עבר משהו, דרמטי. ולא צריך לדרוש ממנו לתפקד כאילו כלום תוך זמן קצר. אלא לתת לזמן זמן כמו שאומרים. להבין מה השתנה ואיך הגוף מגיב לכל מיני דברים. ולא לכעוס עליו שהוא "עושה בעיות", כן, ניתוח זו טראומה לגוף. נשמע שאת פעילה מאד ומה שהרופא אמר לך דירבן אותך. אולי מדי.
אז אני מדברת על שינוי גישה. לאו דווקא על ממצא כזה או אחר, נגיד הורמונלית.

יש לי עוד מה לכתוב ולא חשבת שאצליח להתנסח כי המזג אויר היום הורג אותי.

אבל לגבי הדחף הזה ללכת לעוד אורטופד. קודם כל כן יש אפשרות לראות רופא אחר באותו תחום התמחות באותו רבעון, רק צריך לקבל אישור מהמזכירות. ואני מבינה שאת חוששת שיש משהו שלא מצאו. אבל זה שהכירורג הפנה לאורטופד לא אומר שזה בהרכח ביעה אורטופדית ושהאורטו' שהיית אצלו פשוט לא מספיק טוב ולא מצא אותה, אלא שזה לא בתחום של הרקמות, לכן הכירורג מפנה הלאה לשלילה בתחום האורטופדי.

טוב אולי מתישהו אצליח לכתוב את מה שרציתי.

אבל לא יודעת אם זה ירגיע אותך או יתן לך עוד חומר ללחץ. יש צילום רנטגן של מפרקי הירך. אצלי עשו אותו כחלק משלילה של דברים כדי להגיע לאבחנה. למרות שהיה ברור לכולנו שהוא יצא תקין, זה היה כסת"ח.

אני מציעה בעיקר שתנשמי. לפני שאת רצה לרופא פרטי, קודם תבררי, במאחודת אין בעיה לראות רופא שני באותו רבעון, רק צריך אישור.
 
תודה

האורתופד באמת הפנה אותי גם לצילום רנטגן אבל מכיוון שהוא היה די בטוח שזאת לא בעיה אורתופדית לא מיהרתי לעשות אותה אבל כמובן שאני עדיין יכולה.
ויכולה רק לקוות באמת שלא מדובר בהידבקויות, אין לי מושג בעצם איך מאבחנים את זה אם בכלל זה אפשרי. אם אכן מדובר בהידבקויות כנראה שלא תהיה לי ברירה אלא להשלים עם המצב..
 
אז אם הוא הפנה אותך לבדיקת רנטגן

ועדיין לא עשית אותה אז למה לרוץ לאורטופד אחר?
נראה לי שהסיבות היחידות לכאבים במפשעה ממקור אורטופדי יכולים להיות או ממפרקי הירך (תיכף אפרט למה אני עשיתי אותה) או מגב תחתון, אז אם רנטגנים של שני אלה לא יראו בעיה סימן שאין בעיה אורטופדית.

לגבי הידבקויות אני מציעה שתשאלי את הרופאים שלך, הגינקולוגים, יותר ספציפית ואם הם שללו שזה מזה. אבל אני מניחה שבטח גם הכירורג נתן על זה את דעתו.
אם את לא מרגישה סגורה עם כל מה ששללו אני מציעה לנסות לבקש הסברים יותר טובים מהרופאים. לפעמים הם לא טובים בלהסביר אבל הם יודעים מה הם בודקים ומה שוללים. חבל להגיע לרופא פרטי רק בשביל שיסביר לך מה הרופאים האחרים עשו. לפעמים כששואלים יותר ספציפי מקבלים תשובות. תגידי לרופאים שאת לא רגועה ולא הבנת בדיוק מה שללו ותשאלי את כל השאלות שלך עד שתהיי רגועה.

- אה, כבר שכחתי שרציתי קודם לכתוב משהו.
אז לי, במסגרת מיליון כאבים לא ברורים שהתבררו בסופו של דבר כמחלה אחת (לא אלאה כי זה לא רלוונטי לעניין שלך), היו כאבים מאד חזקים במפשעה צד ימין, נדמה לי שלפעמים היו גם בשמאל אבל יותר חלשים. אבל זה של צד ימין מש גרם לי לצלוע קשה.
אז זה היה די ברור שזו הקרנה של כאב מגב תחתון (יש לי עקמת) אבל הרופא רצה לכסות, כי צריך לבדוק כל סמפטום לגופו לפני שמאבחנים את המחלה המרכזית שיש לי, אז הוא עשה גם את צילומי מפרקי הירך.

הכאב הזה נרגע יחד עם שאר הכאבים, ככל שסיגלתי לעצמי סדר יום ופעילות שמתאימים למצב של אדם חולה ולא של אדם שמנסה לשחק אותה שהוא עדיין מתפקד כאילו אין לו כלום.

בהצלחה.
 
לגבי רנטגן

עד כמה שידוע לי רנטגן למשל לא יכול לאבחן דלקת בגידים. האמת היא שבהתחלה רופא המשפחה המליץ לי לפנות לאורתופד כי הוא חשד שמדובר בדלקת.
וכבר היו לי בעבר מקרים של דלקות מהסוג הזה במפרקים או בגידים ובדיקות רנטגן יצאו תקינות. ועדיין מדובר בבעיה אורתופדית.
חוץ מזה אף אחד מהרופאים שהייתי אצלו לא העלה את האפשרות של הידבקויות. אני אפילו לא יודעת עד כמה זה קשור לתחום של כירורג, אם כבר הייתי מצפה שהגניקולוג יעלה את זה וכאמור הייתי אצל שני גניקולוגים, כולל הגניקולוג שניתח אותי ואף אחד מהם לא העלה את האפשרות הזאת. אבל אולי באמת אפנה שוב לגניקולוג האחרון שהייתי אצלו ואבקש ממנו עוד הבהרות לגבי זה.
 
מעבר לזה

גם חשדתי שאולי מדובר בקרע בלברום. שמעתי על בעיה כזאת סוג של קרע במפשעות שככל הידוע לי אפשר לאבחן רק בבדיקת MRI עם חומר ניגוד. אני גם יודעת שלפני בדיקה כזאת אפשר גם להעלות חשד לכך בבדיקה גופנית אצל אורתופד. האורתופד שהייתי אצלו אמנם בדק אותי ולא חשד בכך אבל אולי אני עצמי לא הייתי מספיק קשובה לגוף באותו זמן ולא ידעתי להגיד לו אם אני מזהה כאב באיזורים שונים של המפרקים? לא יודעת. יכול להיות שאני טועה, אולי זה באמת לא קרע (טפו טפו טפו אני מאוד מקווה שלא, כי ממש לא בא לי לעבור ניתוח נוסף) אבל חשבתי בכל זאת לפנות לחוו"ד שנייה כדי לשלול את זה בוודאות.
 
אני לא יודעת מאיזה בחינות האורטופד הזה "מצא חן בעינייך"

או לא.
אבל לפעמים, מניסיוני, דווקא להגיע לאותו רופא למעקב, משמע, לעשות אצלו שוב את הבדיקה הגופנית הזו נגיד עוד חודש ואחר כך אחרי עוד איזה זמן, זה עדיף מאשר רופא אחר.

לכל דבר יש את היתרונות והחסרונות שלו.
אבל דברים שאצלי טופלו ביעילות היו דווקא אצל אותו רופא במעקב. ואז לדעתי יש גם יותר סיכוי שהוא ישלח ל-MRI אם יש צורך. כי אחרי שהוא עקב אחרי הפציינט איזה זמן יותר לגיטמי לשלוח לבדיקה יקרה, רופא שרואה אותך בפעם הראשונה לא בטוח שישלח ל-MRI ישר.
אבל זה בתנאי כמובן שאת מרגישה בנוח וסומכת על הרופא.
 
אין לי בעיה עקרונית לחזור אליו

אבל מכיוון שהוא שלל כל בעיה אורתופדית אני בספק אם הוא יבדוק אותי שוב גם אם אגיע אליו.
 
זה תלוי בגישה של הרופא

יש את אלה שדווקא אם אתה חוזר אליהם (וזה גם משדר אמון בו) הם מבינים שאתה לא סתם בא לבלבל להם את המוח, אלא שזו בעיה מתמשכת. ולפעמים "לוקחים ללב" את הפציינט ובאמת מנסים לעזור, כי מבינים שאם אתה ממשיך לנסות למצוא פתרון אז כנראה שהבעיה רצינית.

מצד שני יש את הרופאים שבעיקר בגלל עומס ושחיקה רק רוצים "לנפנף" מטופלים. ואם אתה מגיע שוב עם אותה תלונה אז הם אומרים לך: מה באת עוד פעם?

אז את יודעת אולי עם מי עם מי יש לך עסק.

בכל מקרה תבדקי אפשרות לרופא נוסף באותו רבעון, לכל מטופל מגיע סקנד אופיניון במסגרת הקופה. ואולי תנסי לעשות בירורים לפני שאת פונה לאורטופד אחר, להבין מה הגישה שלו, מה היחס שלו, כמה הוא מסביר, במה הוא מתמחה. אפילו אם זה אומר להגיע לרופא שהוא לאו דווקא באזור שלך.
ויש גם חו"ד דעת לפעמים באינטרנט שיכולים ללמד על הרופא ועוזרים לקבל החלטה למי כדאי להגיע. ובעיני לפחות לא דווקא אלה שהם "מפורסמים" הם הטובים, לפעמים הם כל כך מלאים בעצמם וחושבים שהם אלוהים.
 
או.קי עכשיו הבנתי לאן את מכוונת

דלקת גידים זה גם משהו שיש לי עניין איתו, ולמיטב ידיעתי אין בכלל דרך לאבחן את זה בהדמיה, אולי אולי ב-US.
ועכשיו אני מבינה את הקשר לבלוטות לימפה נפוחות באזור. מה אומרים הרופאים לשאלת דלקת הגידים? איך הם מציעים לאבחן?
אני יודעת שלפעמים (אבל ממש אל תתפסי אותי במילה, אני לא רופאה לא בת של רופאה) נותנים נוגד דלקת, ואם זה עוזר אז מבינים שזה דלקת, משמע איבחון על דרך הניסוי.

ואני פתאום לא בטוחה גם שהצילום של מפרקי הירך היה אמנם רנטגן, כי שבתי על זה שוב, הם מעדיפים לא לעשות רנטגן באזור אברי הרבייה במיוחד, אז אולי זה גם היה אולטרה סאונד.

אם החשד הוא לדלקת בגידים אז אולי ראומטולוג זה התחום? או מרפאת כאב, אבל באמת קודם צריך שיהיה איבחון. בכל מקרה לדלקת קודם כל מה שהכי עוזר זה מנוחה.

לגבי הידבקויות. לא רוצה להכניס אותך לסרטים, אבל נראה לי שאת לא מבינה את כוונתי. כמו שאני לא חשבתי על הכיוון של דלקת בגידים.
בכל ניתוח, במקום שבו עושים חתך נוצרת צלקת. ובניתוחים של בטן תחתונה יש סיכויים גבוהים להידבקויות, אבל בדרך כלל זה לא גרם סבל במיוחד. במקרים שיש הידבקויות שגורמות לסבל עושים ניתוח נוסף לפתיחת הידבקויות. זה שעברת את הפרוצדורה בפרסקופיה מקטין את הסיכוי - זו הסיבה העיקרית שמעדיפים את הטכניקה הזו.


עכשיו צלקת, אצל כל אחד יש תהליך ומשך זמן אחר של החלמה. אני למשל אדם שצלקות עוברות אצלו מאד מאד לאט, שנים.
והחשש המיידי שלי היה שבגלל שעשית פעילות מאומצת באזור שאולי קרוב לאזור הניתוח אז אולי הצלקת לא החלימה טוב.
הידבקויות זה א,ב של כירורגיה, זה הכי כירורגיה מכל דבר אחר.

ולכן אני מניחה ששללו לך את זה. אבל אולי שווה לברר.

מחשבה נוספת: יכול להיות שמה שזה לא יהיה שגורם לך את הכאבים לא קשור קשר ישיר לניתוח. אולי "עשית לעצמך נזק" כמו שאת מנסחת את זה גם בלי שום קשר. אולי היוגה הלא מתאימה הזו שעשית או משהו אחר.

שיהיה סופ"ש נעים ונטול דאגות
 
לגבי הצלקות

אני זוכרת בוודאות שאת הפעולות האלה עשיתי אחרי שהצלקת החלימה, אני גם זוכרת שזה היה אחרי שהרופא הוציא לי את התפרים (גם בניתוח לפרוסקופי יש תפרים קטנים, האמת שבדיעבד יכולתי גם להוציא אותם בעצמי אבל פחדתי).
&nbsp
איכשהו אני לא חושבת שזה מקרי שהכאבים התחילו זמן קצר אחרי הניתוח. הרי את אותן פעולות מאומצות עשיתי גם לפני הניתוח ואין סיכוי שלפני הניתוח אותן פעולות היו גורמות לי נזק כלשהו. המצב עוד היה רגיש אז.
גם אם זה לא נגרם ישירות מהניתוח, יש לזה לפחות קשר עקיף.
&nbsp
ולגבי דלקות בגידים, מאז ומתמיד עם דלקות כאלה הייתי הולכת לאורטופד. על רופא כאב חשבתי אבל הבנתי שזה טיפולים במשככי כאבים חזקים ומיוחדים ולא כל כך בא לי למהר להכניס לגוף שלי כל מיני חומרים זרים, לפחות לא בשלב זה כשאני עוד לא יודעת אם אין דרך אחרת לפתור את זה.
&nbsp
אגב, היום בבוקר הגעתי למרפאת מכבי טבעי (הרפואה המשלימה של מכבי) סתם מתוך מחשבה על איזשהו טיפול משלים, אולי עיסוי או משהו כזה.. בלי קשר, כשהרופאה בדקה אותי גם היא אמרה שזאת דלקת בגידים במפשעות. אז יש את המשפט הזה שאומר "אם שניים אומרים לך שאתה שיכור...."
כנראה שבכל זאת רופא המשפחה צודק. כמובן שאני לא יודעת בוודאות, אני לא רופאה אבל אולי זאת בכל זאת דלקת. (למעשה אני באיזשהו מקום מקווה שזאת רק דלקת ולא משהו רציני יותר כי בדלקת אפשר לטפל בדרך לא פולשנית..)
 
אה, גם רופא המשפחה אמר שנראה לו שזו דלקת בגידים?

רציתי באמת להציע לך ללכת למטפלים ברפואה משלימה, הטובים שבהם יודעים לא מעט, וגם הטיפולים האלה, לא סתם מסאז', יכולים מאד לעזור מניסיוני. וזה באמת עדיף על טיפול אגרסיבי.
טיפולים שהם עדינים ולא יכולים לגרום נזק אולי אפשר כבר להתחיל עוד לפני שיש אבחנה.. לא יודעת אם אנשי המקצוע יסכימו איתי.
עם הדלקת בגידים שלי ועם עוד בעיות מה שלי מאד עזר זה פלדנקרייז, וזה מאד עדין, אסור לך להגיע לכאב. אז יכול להיות שאם לא יועיל לא יזיק. מצד שני יש לך כבר ניסיון לא מוצלח עם יוגה, אז תבדקי במיליון עיניים מי המטפל, המלצות וכו', ושיעשה פחות מאשר יותר.

הרופאה שבדקה אותך במכבי טבעי מה תחום ההתמחות שלה?

לגבי הצלקת, נשמע שאת מדברת על הצלקת החיצונית. אני מדברת על הצלקות הפנימיות, כי הרי חתכו שם.

ואת מספרת שיש לך היסטוריה של דלקות בגידים, מה עזר לך בפעמים הקודמות?
 
כן, אחר כך חשבתי שבאמת התכוונת לצלקות הפנימיות

אני בהחלט יודעת שתפרו גם שם. הרי בניתוח לפרוסקופי מוציאים את הרחם דרך הנרתיק. כבר אחרי הניתוח אמרו לי שמכיוון שהרחם שלי היה יחסית גדול הוא פצע מעט את הנרתיק בניסיון להוציא אותו והיה צורך לתפור אבל גם אמרו לי שאלה לא תפרים רציניים או גדולים במיוחד ושהם גם "נמסים" מעצמם עם הזמן.
&nbsp
לגבי טיפול משלים, הרופאה במכבי טבעי הציעה לי דיקור סיני מכיוון שהיא חושבת שמדובר בדלקת. בין אם זאת דלקת ובין אם לא בינתיים לא רכשתי שם שום טיפול כי דיקור סיני קצת מרתיע אותי והשאר אני לא יודעת אם יעזור.
&nbsp
בפעמים קודמות כשהיו לי דלקות גידים וכו' מה שעזר לי היה בעיקר יוגה.. היה לי מורה מעולה שתמיד הייתי פונה אליו במצבים כאלה והייתה לו דרך להתאים לי את התרגול הספציפי שמתאים למצב. לצערי היום אותו מורה כבר לא בחיים. אם כי אני בטוחה שאם אחפש אמצא מורה אחר/ת שיוכלו לעזור לי.
עוד דבר שעזר היה פיזיותרפיה ולזה כבר יש לי תור אם כי רק ל-6 במאי.. התור הכי מוקדם שהצלחתי לקבוע.
&nbsp
 
עצוב לשמוע שהמורה ליוגה הטובה שלך כבר לא איתנו

לא אמרת מאיזה תחום הרופאה ברפואה המשלימה, ועל סמך מה היא חושבת שזו דלקת? אני בדרך כלל עושה שיקלול של מה שכל מיני רופאים אמרו ואז מבינה דברים.

אני באופן אישי לא מחבבת בלשון המעטה דיקור סיני. בכמה פעמים שמטפלים רצו רק לנסות, ממש בעדינות ושמו לי מחט הכי עדינה במקום שאמור להיות מרגיע כמעט רצחתי אותם וחירבתי להם את הקליניקה בצרחות של: תוציא לי את זה עכשיו! עכשיו! מיד!

אז לעשות טיפול אם הוא לא נעים לך מלכתחילה לא נראה לי. אבל זו רק אני ויש לי יחסים מורכבים עם מחטים.
אני דווקא מאד נעזרתי בשיאצו דרך הקופה ובטווינא בשילוב של עוד משהו ששכחתי עכשיו. זה היה כשנפלתי על מטפלות ממש טובות, היו לי גם התנסויות פחות מוצלחות, בקופה ומחוצה לה.

לא יודעת למה אבל עולה לי להציע לך רפלקסולוגיה. לא יועדת בדיוק למה, אולי כי זה אמור לטפל באיברים פנימיים אבל בלי באמת לגעת בהם ולהכאיב אותם עוד יותר...

ולגבי הפיזיותרפיה, אז גם כל חשוב ליפול על מישהו טוב ולהיות קשובה לגוף של עצמך ולא לעשות יותר מדי. לא להגיע לסף הכאב זה הדבר הכי חשוב שאני למדתי מהטיפולים שעשיתי.

מאי זה כבר מעבר לפינה. עוד לא נמצמץ וכבר יהיה מאי. נראה לי שתנצלי את הזמן הזה למנוחה, להשתדל כמה שאפשר לא לעשות את הפעולות שמחמירות לך את הכאב. זה הכי טוב שאת יכולה לעשות בינתיים, נראה לי..
לגבי פעולות שחייבים לעשות.. את לא מבינה כמה יצירתיות אפשר למצוא כשאין ברירה. ואם עושים ממש ממש לאט אפשר להצליח לעשות דברים בלי להחמיר את הכאב.

אני כבר חצי יום מחליפה מצעים, שזו בשבילי פעולה שמשולה לבניית בניין. אבל גיליתי שהמצעים לא מתים אם עושים את זה צעד-צעד כל פעם, עם הפסקה ארוכה בין כל פעולה. וזה עדיף מאשר "להתנפל" על המצעים ולגמור את זה במכה אז להיות מתה איזה יומיים אחרי זה בלי יכולת לעשות כלום.
בפעם האחרונה שמישהו עזר לי עם זה הוא אילץ אותי לעשות (את הפחות מחצי שלי) מהר מדי ממה שהיה לי נכון ואחרי זה נשכבתי מתנשפת לאיזה זמן.
אז מעדיפה שלא יעזרו לי ולא יכתיבו לי את הקצב.

---

אני עם הכתפיים למדתי (דרך שיטת אלכסנדר ופלדנקרייז) שהשתמשתי יותר בכתפיים מאשר באגן, ולמדתי להעביר את ה"מנוף" של הפעולות אל האגן.
אצלך זה להיפך.

תנסי לעשות דברים בישיבה. להפעיל את הידיים יותר מאשר את הרגליים...
 
במקרה שלי עם הגידים זה חד משמעי בבדיקה גופנית

הם לוחצים לוחצים בכל מיני מקומות, השרירים קצת כואבים וזה, אבל כשהם נוגעים בגיד (והם יודעים באיזה גידים ללחוץ) זה צרחה של כאב. וזה ברור מאיפה זה נובע, גם כשלא היו ממצאים בבדיקות הדמיה.
לי יש דלקת כרונית בגידים של הכתפיים המון המון שנים, כתוצאה של עבודה לא נכונה על מחשב (גם כן סוג של "גרמתי לעצמי נזק"). קיבלתי כל מיני תרופות וטיפולים, אבל מה שהכי עזר זה שעשיתי הפסקה די ממושכת מעבודה על מחשב. הכאב עוד שם, אבל אנחנו חיים זה בצד זה בשלום יחסי, כל עוד אני לא עושה תנועות שלא כדאי שאעשה, כמו להרים דברים כבדים כפי שאמרת.
 
זה קצת דומה למה שאני חווה

גם אצלי הכאב מופיע בעקבות פעולות שאני עושה אבל מדובר בפעולות שאי אפשר להמנע מהן בחיי היום יום. אז למשל אני לא עושה קניות גדולות בסופר רגיל אלא רק באינטרנט אבל כשהמשלוח מגיע צריך לסדר את הדברים במקום, לא? אז הפעולה הזאת של להרים פריט מסוים (גם אם לא כבד), להכניס למקרר ואז לחזור לארגז, להוציא עוד פריט, לשים במקום וכו' זה מאמץ מצטבר שמגביר מאוד את הכאבים. זאת כמובן רק דוגמא אחת.
&nbsp
אגב, לגבי העניין הגניקולוגי, הגניקולוג האחרון שהייתי אצלו ראה משהו בכיפת הנרתיק, משהו לא ממש ברור ולכן הוא הפנה אותי לגניקולוג בכיר יותר בקופה אבל התור לאותו גניקולוג בכיר הוא רק ל-7 ביולי. (הגניקולוג שהפנה אותי אמר לי שיכולה להיות המתנה ארוכה לאותו רופא אבל גם אמר שזה לא דחוף). אני לא יודעת אם זה קשור לכאבים במפשעות, ממה שהבנתי מהגיניקולוג שהפנה אותי זה לא קשור.
בכל אופן אולי אני אחזור שוב לגיניקולוג שהפנה אותי כדי לשאול אותו על האפשרות של הידבקויות באגן. כי באמת ההמתנה לאותו גיניקולוג בכיר היא באמת ארוכה ואולי לא כדאי לחכות.
 

Sigal H

New member
היי

טוב, אין לי מה להוסיף אחרי כל התובנות והעצות של ויויאן, היא מאוד יסודית

&nbsp
אז רק באתי לומר - היי, ברוכה הבאה!

אני מאוד מקווה בשבילך שהכאב יהיה זמני בלבד (עם עדיפות לבקרוב), אבל גם אם לא וגם אם כן - אנחנו פה ואת מוזמנת להתרווח (ולעדכן).
שולחת חיוכים מלוא החופן
 
למעלה