אז מה עושים במצב המוזר שלי
לפני חודשיים וחצי התחלתי לעבוד בסניף של אחת מרשתות הפארם ליד הבית שלי. המנהלת שלי, היא מנהלת די צעירה, והאמת? אני מאוד מחבב אותה כבן אדם. היא מאוד הוגנת, ואכפת לה ממי שעובד תחתיה. אתה אף פעם לא מרגיש שהיא "המנהלת", לפחות לא אני מרגיש כך. בפעמים שיצא לי לעבוד לידה בקופה, מאוד נהניתי. והיא גם צינית, כמוני, שזה בכלל נקודת זכות אצלי
כבר הרבה זמן שמישהי, שבתחילה חשבתי שזו אחותה, מגיעה אליה לעתים קרובות מאוד. ודי.. נדלקתי עליה. נראה שגם היא די חברותית ומדברת עם כולם, במשך הזמן הבנתי שהן חברות מאוד טובות (החברה צעירה יותר ממני), ברמה כזו שהיא יושבת אצלה במשרד כמה שעות ולפעמים עוזרת בחנות, ואז הן הולכות ביחד.
נוצר לי מצב מתוסבך עם עצמי, שנדלקתי גם על המנהלת שלי, ושמתי לב שכשהיא נמצאת אני במוד אחר לחלוטין ומרגיש יותר משוחרר ומאוד אוהב שהיא נמצאת. הקטע שכמובן היא המנהלת שלי, נשואה פלוס שניים, אבל עדיין זה שם, זה קיים. ועוד לפני שהבנתי את זה, די נדלקתי על החברה שלה, שגם היא מאוד חמודה.
כמובן שעם המנהלת שלי זה משהו שלא יקרה, ואני לא מעלה על דעתי שיקרה משהו בינינו. אבל עם החברה, מאוד הייתי רוצה. עממה, כמו רוב האנשים פה, כשזה מגיע לנשים וללדבר עם כאלו שאני מחבב, במציאות, הביטחון שלי יורד ואני מתחיל להיתקע.
ידידה מהעבודה אמרה לי בפשטות "אז תשאל אותה אם יש לה חבר?" (אם יכולתי הרי לעשות זאת, כנראה שלא הייתי גולש כאן)
השיחות היחידות בינינו זה "היי, מה קורה?" ולא מעבר לזה.
מה שמצחיק זה שאני יכול לנהל עם כל לקוח שיחה כאילו כלום, אין לי בעיה לעשות את זה, רק כשיש בחורה שמוצאת חן בעיניי, זהו, אין מילים. המוח שלי שם שלט "כאן שביתה" וזהו.
ואולי הדבר הכי נורא בכל הסיפור, זה שאני לא באמת מרגיש שאני לרמה שלה. תמיד נראה לי שבחורה שנראית ממש טוב, אני לא אוכל להשיג..
אז.. לא יודע אני סתם פורק או סתם מנסה לבקש עצה.. אני מניח ששניהם..
לפני חודשיים וחצי התחלתי לעבוד בסניף של אחת מרשתות הפארם ליד הבית שלי. המנהלת שלי, היא מנהלת די צעירה, והאמת? אני מאוד מחבב אותה כבן אדם. היא מאוד הוגנת, ואכפת לה ממי שעובד תחתיה. אתה אף פעם לא מרגיש שהיא "המנהלת", לפחות לא אני מרגיש כך. בפעמים שיצא לי לעבוד לידה בקופה, מאוד נהניתי. והיא גם צינית, כמוני, שזה בכלל נקודת זכות אצלי
כבר הרבה זמן שמישהי, שבתחילה חשבתי שזו אחותה, מגיעה אליה לעתים קרובות מאוד. ודי.. נדלקתי עליה. נראה שגם היא די חברותית ומדברת עם כולם, במשך הזמן הבנתי שהן חברות מאוד טובות (החברה צעירה יותר ממני), ברמה כזו שהיא יושבת אצלה במשרד כמה שעות ולפעמים עוזרת בחנות, ואז הן הולכות ביחד.
נוצר לי מצב מתוסבך עם עצמי, שנדלקתי גם על המנהלת שלי, ושמתי לב שכשהיא נמצאת אני במוד אחר לחלוטין ומרגיש יותר משוחרר ומאוד אוהב שהיא נמצאת. הקטע שכמובן היא המנהלת שלי, נשואה פלוס שניים, אבל עדיין זה שם, זה קיים. ועוד לפני שהבנתי את זה, די נדלקתי על החברה שלה, שגם היא מאוד חמודה.
כמובן שעם המנהלת שלי זה משהו שלא יקרה, ואני לא מעלה על דעתי שיקרה משהו בינינו. אבל עם החברה, מאוד הייתי רוצה. עממה, כמו רוב האנשים פה, כשזה מגיע לנשים וללדבר עם כאלו שאני מחבב, במציאות, הביטחון שלי יורד ואני מתחיל להיתקע.
ידידה מהעבודה אמרה לי בפשטות "אז תשאל אותה אם יש לה חבר?" (אם יכולתי הרי לעשות זאת, כנראה שלא הייתי גולש כאן)
השיחות היחידות בינינו זה "היי, מה קורה?" ולא מעבר לזה.
מה שמצחיק זה שאני יכול לנהל עם כל לקוח שיחה כאילו כלום, אין לי בעיה לעשות את זה, רק כשיש בחורה שמוצאת חן בעיניי, זהו, אין מילים. המוח שלי שם שלט "כאן שביתה" וזהו.
ואולי הדבר הכי נורא בכל הסיפור, זה שאני לא באמת מרגיש שאני לרמה שלה. תמיד נראה לי שבחורה שנראית ממש טוב, אני לא אוכל להשיג..
אז.. לא יודע אני סתם פורק או סתם מנסה לבקש עצה.. אני מניח ששניהם..
