אז מה עושים עם חבר שפתאום לבד אחרי 5 שנים?

Cobe Anan

New member
אז מה עושים עם חבר שפתאום לבד אחרי 5 שנים?

חבר שלי מצא לעצמו חברה קצת אחרי השיחרור, וזה החזיק מעמד עד לשבוע שעבר. בתקופה שהם הכירו, הוא עבד במקום בו היו חיי חברה מאד ערים, ורוב החברים שלו היו רווקים. היום הוא במקום אחר בחיים- עובד במקום שבו הבנות לא מעניינות אותו; הוא עזב את סגנון החיים שבו הוא היה נוהג להכיר בנות שהתאימו לו אז; רוב החברים שלו היום נמצאים במערכות זוגיות יציבות; ובעיקר הוא- הוא לא מכיר את עצמו הבוגר שלא כחצי מזוג. אני מת לעזור לו קצת מעבר ללשרוץ לידו (ובטח שכשדקלתי איתנו זה לא תורם להרגשה שלו), ותוהה אם יש כאן מישהו שזוכר איך מתמודדים עם הפעם הראשונה כרווק בוגר. אגב- הוא ממש לא מחפש קשר תחליפי ו/או סקס מזדמן. הוא רוצה קודם להתגבר.
 
במידה ויש לו מסגרות נוספות

כמו לימודים וכו.. הוא צריך פשוט להיות פתוח להכיר אנשים חדשים, רק ככה אולי הוא יכיר את עצמו הבוגר. על מה הוא רוצה להתגבר? עליה? אל תכריח אותי לדבר בקלישאות
אתה יודע מה התשובה לזה.. אני יכולה לומר לך שאחותי הגדולה, הייתה בקשר 8 שנים, מ18-26, כולל מגורים משותפים, תאר לעצמך את ההלם אחרי הפרידה, אולי היה לה מזל, אבל היא הכירה את בעלה חודש אחרי במסיבת יום הולדת של חברה. נכון שבהתחלה הם סתם היו בקשר והיא לא רצתה שום דבר, אבל הנקודה היא שהיא לא סגרה את עצמה בבית, אלא יצאה החוצה והמשיכה.
 

Lir האחת

New member
איזה קשה זה..

מה עושים? תומכים עד כמה שאפשר. פעם - פעמיים אפשר להיפגש ולצאת רק הבנים יחד.. נראה לי להצטרף לזוג, זה באמת קצת יותר קשה
עם בנים זה בטח אחרת...בנות יחפרו על הפרידה עד שהזמן יעשה את שלו בנים אני לא בטוחה עד כמה הם מנהלים שיחות ארוכות ועמוקות על הדברים האלה. איך זה באמת ביניכם?
 

Cobe Anan

New member
גם בנים יושבים לפעמים לדבר.

אפילו הרבה. קצת קשה לנו לפתוח, אבל בינינו- מה שגורם לי להתגבר על דברים כאלה זה פשוט השלב שבו אני תופס שיש הרבה דגים בים (די, לא יפה לקרוא ככה לבנות. זו סתם סטיגמה, והיא לא נכונה רוב החודש!)
 
ניסית פעם ליישר קפיץ עבה?

הקפיץ הוא קפיץ. וזה המצב הטבעי שלו. בשביל ליישר אותו, אתה תמשוך מאוד חזק...ותעזוב. והוא יחזור להיות קפיץ. תמשוך אותו שוב ושוב ושוב, והוא תמיד ינסה לחזור למצב הטבעי שלו. רק שכל פעם הוא יתיישר קצת יותר, עד שיהיה מתוח, שמח וטוב לב. החבר שלך, בחמש השנים האחרונות, היה בתוך מסגרת קבועה ויציבה שאליה הוא התרגל. אין שום פעולה מיידית שאפשר לעשות כדי לגרום לו להתגבר על הכאב. הוא צריך מסגרת חדשה. הוא צריך להתרגל אליה. והוא צריך להתרגל אליה לאט ובקצב שלו, אחרת הוא ישבר. אתה, בתור החבר, תפקידך למשוך אותו למסגרת החדשה שבה הוא רווק. למשוך אותו לפעילויות שמקדשות את הלבד - סרטים, הצגות, ספרים, משחקי ספורט. מדי פעם ממש תיקח אותו בכוח ותשים אותו במסגרת החדשה. שים אותו - ואז תרפה. כשתרפה, הוא ינסה לחזור (ברמה התודעתית) למצב הטבעי. לחשוב מה היא עושה, ומה הם היו עושים עכשיו, ואיך שהתאריך היום מזכיר לו את הפעם ההיא וכו' וכו'. תן לו לחזור קצת למוכר לו. לחיות שם מעט...ואז שוב פעם תמשוך אותו אל הלבד. תקשיב לבכי שלו, תן לו להתפרק, ואז תשנה נושא למשהו אחר לגמרי. תכריח אותו להתקדם. תכריח - ואז תרפה. כשהוא בוכה ומספר - אל תלכלך עליה, אל תגיד לו שמגיע לו טוב יותר ממנה. הקלישאות המחורבנות האלו לא עוזרות לכלום ורק מעצבנות. אל תתבאס להיות לידו עם דקלה - יש אנשים שחיים בזוגיות. הוא צריך להתמודד גם עם זה. ללא ספק, הוא יעבור תקופה של חרא, של בכי, של מרמור. אבל אם לא תמשוך אותו שוב ושוב, הוא יישאר קָפוּץ בתוך עצמו ולא ישתחרר מהמצב הטבעי שלו, שכבר אינו באמת קיים בחייו. בהצלחה
 

Cobe Anan

New member
אהבתי. מטאפורה מצוינת.

אמנם בתור חנון ישר קופצות לי לראש אותיות כמו סיגמא ואפסילון שטוענות שהמטאפורה לא מדוייקת מבחינה פיזיקלית, אבל את ההשלכה שלה על בני אדם אהבתי ואני מתכוון לאמץ!
 

TheOrion

New member
../images/Emo45.gif

בייחוד על הקטע עם הקלישאות. זה לא עוזר, זה לא עובד, וזה בטח לא יעיל אחרי קשר ארוך. הרי, אם היא שרמוטה, למה הייתי איתה? אם היא זונה, למה לא שילמתי לה? אם מגיע לי יותר, למה רציתי ורוצה להיות איתה? זה מה שעובר לאנשים בראש כשאומרים את הקלישאות המטומטמות האלה. ולא, זה שזה עוזר בסרטים לא אומר כלום.
 
למעלה