שיר הלל לאביא
כי נמאס לי קצת מכל הירידות עליו. אני מכירה את אביא מזה 14.5 שנים. חברתי הטובה היא אשתו. אביא הוא אמנם אדם עוקצני, אבל מעבר לכך הוא יהודי טוב. למעשה, אביא הוא התגלמות החלום של הרבה נשים (לא שלי). הוא בעל שחוזר כל יום הביתה בצהרים להיות עם הילדים, כדי שהאשה שלו תוכל להמריא על כנפי ההתקדמות המטאורית. (בהצלחה בהמשך ההמראה). הוא אב למופת, שמסור לילדיו ולאשתו. הוא לא הולך לאמו כל יום ואפילו לא כל יומים, אבל מצד שני הוא מכבד את הוריו, והלואי על כולנו כיבוד הורים שכזה. מה כואב לכן? שהוא לא מקטר על חמותו? זה לא מפתיע. חמותו, אשת לפידות, עקרת הבית, אם הילדים שמחה הללויה, משקיעה ימים כלילות בעזרה ובטיפול בנכדיה. אז הוא צריך להתלונן עליה? להגיד עליה דברים רעים? ואם יותר לי מעט פרשנות. מה שאביא ניסה להגיד לעציון הוא, שהקידום של כלתו הוא זמני, אם אביא צודק לגבי תפקידה הנוכחי, ואולי טיפול בנכד לזמן קצר, יעזור. עציון טוען שהקידום אינו זמני, אלא תחנת בינים בדרך אל האינסוף. ועל כך השיב אביא - שבכזה מצב הבעל צריך לרדת מעץ הקרירה ולתת לאשה להשאר בצמרת. פמיניסט יותר ממני, ד"א, שחושבת שאם צריכה להיות עם ילדיה, ואלמלי עציון ואשתו, אני חושבת שהיה צריך אולי להזעיק שירותי רווחה לטפל בנכד, שכן יש חשש שילד מוזנח. שבת שלום.