אז מה רצינו להגיד בעצם
"אני חושב-משמע אני קיים" אמר את זה איזה פלוץ לפני למעלה מ-100 שנה ומאז כל בר-דעת שרואה עצמו כאינטלקטואל נוהג מדי פעם לצטט משפט מטופש זה ולהוסיף גם את שמו של אותו פילוסוף אשר השפיע עמוקות על...על...על...(וואלה.בחיי שאני לא יודע על מי זה השפיע...על אחד זה בטוח השפיע.פרופסור שיין שמלמד פילוסופיה של המשפט בבר אילן ובנתניה.אבל לא זה הכיוון שאליו אני חותר כך שנוותר על זה. ביום שבת שעבר.לאחר החגיגה בבית הכנסת (שבת חתן לאח הצעיר שלי שמתחתן עוד כמה שעות) נסענו שתי המשפחות (תוספת נספחים כאלו ואחרים) לחגוג במסעדה סינית.היות ורושם עדיין צריך לעשות על משפחת הכלה נתקבלה הוראה מגבוה (אימא שתבדל לחיים ארוכים) לכל המעשנים (אבא.אחי הגדול ואני) שצפויה סערת טורנדו לפקוד את ביתנו אם נעיז "להרגיש בבית" ולאחר הארוחה נדליק סיגריה בנוכחות המשפחה "המורחבת" שסיגריה אצלה כמובן נחשבת למילה גסה בזעיר אנפין אם ניתן לומר זאת כך. אז.לאחר הארוחה (שמרוב כמויות שזרמו ונשארו על השולחן הודה ומודה לי לופ ידידי היקר על שלא שכחתי כי גם הוא חובב בשרים בסגנון סצ'ואן או ברוטב לימון) ניגשתי לפינה ליד הדלת כניסה ואשר שם התקבצנו ה "מכורים הכבדים".דודתי.אחת מבודדות שמאוד יקרה לי שאלה מה שלומי ומה חדש אצלי.סיפרתי לה על כל מה שעבר עלי ב-10 חודשים האחרונים עם ביטוח לאומי (ועדיין לא סיפרתי כאן אך אני מתעתד לכתוב ביום מן הימים ש "תשב" עלי מוזה טובה (זה קורה לא פעם אחרי שבסוף יום המסחר אני רואה שתיק ההשקעות שלי לשם שינוי עלה והתנפח ואז החלומות (לא הרטובים יא סוטים) פוקדים אותי.ואז כמו זומבי אני נהנה לחלום.ולחלום.ולחלום......טוב הבנו ת'קטע. לבסוף אמרתי לדודתי בעוד אחד מאותם משפטי פילוסופיה בגרוש כי אחרי הכל "עברנו רק" 31 שנים.מתוכם 21 שנים של צחוקים ודאחקות במקום שמתקרא בית ספר ושלוש שנים לקינוח בצבא.ולפיכך בחשבון פשוט אני "רק" 10 שנים בחוץ.בהנחה שיש לי עוד 30-40 שנה (היי.מה לעשות.אנחנו עוזבים אתכן בד"כ לפני) משמע שעברתי בסה"כ בין רבע לחמישית מאותו הזמן שבו עלי לקבל "החלטות חשובות" בנוגע לעתידי.עכשיו אחרי הכל.ובפרופורציות עד כמה שניתן מה קרה? אז אין תואר שני? אז מה.אז לא טיילנו עוד בכל המקומות שחשבנו שהיינו רוצים להיות שם.מה.אין מחר?אז עוד לא התחתנו.עוד לא קנינו בית.עוד לא עוד לא עוד לא..... בשעור ראשון בכלכלה אמר לנו איזה ד"ר- "קבלו עובדה.האדם חי במחסור תמידי" משמע.כמה שלא יהיה לו תמיד ירצה/יחפוץ עוד ועוד.תמיד תקנן אצלו תחושת ריקנות מסויימת.ואני אומר.אם זאת כל התורה על רגל אחת בנוגע לאופיו של האדם אז סבבה.מקשיבים.מפנימים וממשיכים הלאה. תשובתה של דודתי לאחר ששמעה את כל דברי ה "חארטולוגיה" שלי הייתה מאוד יפה ונוגעת.היא בת 54 ועובדת כבר שנים רבות בענף שאינני רוצה להזכיר את שמו אך נרמוז כי מדובר במקום ששם פוגשים לא מעט מאותם "מוצלחים.יפים.ומוכשרים" שמופיעים על המרקע שלנו.(דרך אגב.מוצלחים...אהה תלוי.יפים...אהה לא בהכרח...מוכשרים...תחליטו לבד) ובכן היא אמרה-"גם אני עדיין לא יוגעת מה אני רוצה לעשות עם עצמי בעתיד" תשובה כל כך יפה.כל כך אמיתית.ומאוד מאוד מרגשת. בחברה שבה אנו חיים משום מה הדברים לא כל כך מושלמים.לא פעם (ולמעשה הרבה פעמים) ישנם אנשים אשר רואים עצמם כבלתי מוצלחים.הדימוי העצמי שלהם נפגע.וקרנם יורדת בעינם.והרבה פעמים ניתן אף לראות כיצד הם מעודדים את "הצעירים" מהם.את אלו שיש להם "סיכוי". ואני שואל שאלה פשוטה.מה היא הצלחה? ולהפך אם רוצים.מה הוא כישלון? מי הוא שיכול לשים עצמו במקום זה או אחר ולהרשות לעצמו "לקטלג" אנשים אחרים? בחיים שלי.ובראייה שלי אני טוען כי לכל אדם יתרון יחסי.יש אחד שחי עם בן/בת זוג אך לא מאושר מחיי הזוגיות או שהעבודה איננה לרוחו או חסרה לו.בשעה שהאחר/אחרת נטוליי (נעבור לשפת זכר) בן זוג אך יש בידם עבודה.והאחר בעל חברת היי טק משגשגת אך לא זוכר מתי בפעם האחרונה התענג על הדברים הקטנים והפשוטים של החיים.ויש עוד כל כך הרבה חברות וחברים.אך היפה מכל.תמיד יש זמן לשינוי.אך חשוב ביותר לזכור כי לכל שינוי יש הקרבה.בחור צעיר שיוצא ללמוד מייד באוניברסיטה לא יכול לספר חוויות על טראקים בהימלייה עם טיולים ארוכים סביב לעולם.כמו כן הוא תפרן רוב הזמן בזמן שחבר אחר שלו כבר עובד בעבודה כל שהיא ויכול להרשות לעצמו להחזיק רכב ודירה שכורה מבלי לדאוג ל עו"ש.ולפעמים המצב מתהפך כמה שנים אחרי ולפעמים לא.אין ערובה ל "דרך הנכונה" כי למעשה אין דבר כזה "דרך נכונה".יש דרכים.דרכים רבות מספור.ולרוב לנו הרשות והיכולת לבחור את צעדינו.וכמובן שוב.לכל דרך שנבחר יש ויתור מסויים.אותה דודה יקרה שלי לדוגמה טיילה כבר בשנות ה-70 בהודו כשכאן עוד לא ביטינו את המושג מזרח רחוק.היא חוותה לא מעט מחיי ה היפים של שנות ה-70 בסאן פרנסיסקו ובכל מיני מדינות אחרות בעולם. "הבל הבלים אמר קהלת....מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש דור הולך ודור בא והארץ לעולם עומדת...כל הדברים יגעים.לא יוכל איש לדבר.לא תשבע עין לראות ולא תמלא אוזן משמע.... ולחשוב שכבר לפני 3000 שנה כבר היה אדם "שהבין" את הדבר שלא ניתן "להבין" הרבה.והעלה כל כך הרבה שאלות "קיומיות" אך נעזוב כרגע את קוהלת ובזמנכם הפנוי קראו קצת אם בא לכם. לא פעם אני נהנה "להזכיר" לאנשים סביבי שאותו דובסטוייבסקי "הגדול" כתב את ה "חטא ועונשו" בגיל....45...כן כן 45.היכן היה עד אז? אנרכיסט.כמו צעירים רבים ש "מחפשים את מקומם" ורוצים להשאיר את "חיטומם" בעולם זה. "לאחר 10 שנות מאסר וגלות "בעקבות פעילות חתרנית" חזר לעיר פטרבורג,אלמן,עמוס חובות,מהמר כפייתי,לא בריא,ובקיצור-גאון" כך נכתב על הכריכה.גאון אנחנו יודעים בדיעבד... זהו.אני חושב שמיציתי את עצמי כאן.יש עוד כל כך הרבה שניתן להעלות כאן אך הכל ישמע שוב ושוב נדוש וטחון עד דק. לסיכום.יש לחפש את היתרון היחסי שיש לנו.ולכל אחד יש.ולהתענג עליו.לעזוב את שאלות ה-"מה היה קורה אם" ולעבור ל "מה יקרה אם" בשאלת עתיד.העבר הוא עבר והוא כבר מת.נדה.גורנישט. גיל 30 הוא לא מאוחר לכלום.גם לא גיל 40 או 50 ו 60.הכל שאלה של מחיר והקרבה.האם אנו מוכנים להקריב בהווה לטובת העתיד??? נב: שאנל.גם אני מאסתי בלימודים גבוהים וקרוב לודאי שאת הכיסא שהיה מיועד לי יפקוד אדם אחר ואני שמח בשבילו.ידע ניתן להשיג היום בחינם.דרך מחשב .ספריה. או אפילו בשיחות שונות עם אנשים שחוו או עברו דבר כזה או אחר.ולידע אין גבולות כמובן."לא תמלא אוזן משמוע..." ההקרבה היא כמובן זמן.ובנוגע ל מקצוע? יש לא מעט מקצועות שעדיין לא דרוש להן תואר ראשון או שני.אני מסכים ב-1000% איתך.לא עוד עבודות להגשה על חומר יבש כמו חציר. ולך.ריטהריטה שנטשה אותנו באזור המרכז.את רוב המכתב הזה אני יכול להודות שכתבתי לא מעט בגללך.קודם כל תתפשי את עצמך בידיים אחותי ותתחילי בטיפול.גם פרארי.יפה ככל שתהייה לא שווה גרוש אם המנוע פאקקט.טפלי בעצמך תחילה ובמקביל תתחילי לפתור את הבעיות הנוספות שבמקביל תוך כדי כך שאת מודעת להשלכות הכואבות בטווח הקצר אך הטווח הארוך הוא הכיוון שאליו אנו שואפים. ולכולנו.המשך יום נעים.אני לא אהייה כאן בערב אך אחזור בלילה.יש לי "עסק" על רחבת הריקודים הלילה.היות ואני היחיד מתוך ה-4 אחים שעדיין רווק כבר קיבלתי רמזים דקים כמו פיל כי "יהיו שם לא מעט חברות רווקות של הכלה" אסף (טראוולטה) ודבר אחרון אחרון.ההורים של הכלה וכל המשפחה שם מאוד מאוד מקסימים ונחמדים.כך שכל הקטע עם הסיגריות זה לשם השעשוע העצמי שלי ותו לא. (כיסתחתי את עצמי הא???)
"אני חושב-משמע אני קיים" אמר את זה איזה פלוץ לפני למעלה מ-100 שנה ומאז כל בר-דעת שרואה עצמו כאינטלקטואל נוהג מדי פעם לצטט משפט מטופש זה ולהוסיף גם את שמו של אותו פילוסוף אשר השפיע עמוקות על...על...על...(וואלה.בחיי שאני לא יודע על מי זה השפיע...על אחד זה בטוח השפיע.פרופסור שיין שמלמד פילוסופיה של המשפט בבר אילן ובנתניה.אבל לא זה הכיוון שאליו אני חותר כך שנוותר על זה. ביום שבת שעבר.לאחר החגיגה בבית הכנסת (שבת חתן לאח הצעיר שלי שמתחתן עוד כמה שעות) נסענו שתי המשפחות (תוספת נספחים כאלו ואחרים) לחגוג במסעדה סינית.היות ורושם עדיין צריך לעשות על משפחת הכלה נתקבלה הוראה מגבוה (אימא שתבדל לחיים ארוכים) לכל המעשנים (אבא.אחי הגדול ואני) שצפויה סערת טורנדו לפקוד את ביתנו אם נעיז "להרגיש בבית" ולאחר הארוחה נדליק סיגריה בנוכחות המשפחה "המורחבת" שסיגריה אצלה כמובן נחשבת למילה גסה בזעיר אנפין אם ניתן לומר זאת כך. אז.לאחר הארוחה (שמרוב כמויות שזרמו ונשארו על השולחן הודה ומודה לי לופ ידידי היקר על שלא שכחתי כי גם הוא חובב בשרים בסגנון סצ'ואן או ברוטב לימון) ניגשתי לפינה ליד הדלת כניסה ואשר שם התקבצנו ה "מכורים הכבדים".דודתי.אחת מבודדות שמאוד יקרה לי שאלה מה שלומי ומה חדש אצלי.סיפרתי לה על כל מה שעבר עלי ב-10 חודשים האחרונים עם ביטוח לאומי (ועדיין לא סיפרתי כאן אך אני מתעתד לכתוב ביום מן הימים ש "תשב" עלי מוזה טובה (זה קורה לא פעם אחרי שבסוף יום המסחר אני רואה שתיק ההשקעות שלי לשם שינוי עלה והתנפח ואז החלומות (לא הרטובים יא סוטים) פוקדים אותי.ואז כמו זומבי אני נהנה לחלום.ולחלום.ולחלום......טוב הבנו ת'קטע. לבסוף אמרתי לדודתי בעוד אחד מאותם משפטי פילוסופיה בגרוש כי אחרי הכל "עברנו רק" 31 שנים.מתוכם 21 שנים של צחוקים ודאחקות במקום שמתקרא בית ספר ושלוש שנים לקינוח בצבא.ולפיכך בחשבון פשוט אני "רק" 10 שנים בחוץ.בהנחה שיש לי עוד 30-40 שנה (היי.מה לעשות.אנחנו עוזבים אתכן בד"כ לפני) משמע שעברתי בסה"כ בין רבע לחמישית מאותו הזמן שבו עלי לקבל "החלטות חשובות" בנוגע לעתידי.עכשיו אחרי הכל.ובפרופורציות עד כמה שניתן מה קרה? אז אין תואר שני? אז מה.אז לא טיילנו עוד בכל המקומות שחשבנו שהיינו רוצים להיות שם.מה.אין מחר?אז עוד לא התחתנו.עוד לא קנינו בית.עוד לא עוד לא עוד לא..... בשעור ראשון בכלכלה אמר לנו איזה ד"ר- "קבלו עובדה.האדם חי במחסור תמידי" משמע.כמה שלא יהיה לו תמיד ירצה/יחפוץ עוד ועוד.תמיד תקנן אצלו תחושת ריקנות מסויימת.ואני אומר.אם זאת כל התורה על רגל אחת בנוגע לאופיו של האדם אז סבבה.מקשיבים.מפנימים וממשיכים הלאה. תשובתה של דודתי לאחר ששמעה את כל דברי ה "חארטולוגיה" שלי הייתה מאוד יפה ונוגעת.היא בת 54 ועובדת כבר שנים רבות בענף שאינני רוצה להזכיר את שמו אך נרמוז כי מדובר במקום ששם פוגשים לא מעט מאותם "מוצלחים.יפים.ומוכשרים" שמופיעים על המרקע שלנו.(דרך אגב.מוצלחים...אהה תלוי.יפים...אהה לא בהכרח...מוכשרים...תחליטו לבד) ובכן היא אמרה-"גם אני עדיין לא יוגעת מה אני רוצה לעשות עם עצמי בעתיד" תשובה כל כך יפה.כל כך אמיתית.ומאוד מאוד מרגשת. בחברה שבה אנו חיים משום מה הדברים לא כל כך מושלמים.לא פעם (ולמעשה הרבה פעמים) ישנם אנשים אשר רואים עצמם כבלתי מוצלחים.הדימוי העצמי שלהם נפגע.וקרנם יורדת בעינם.והרבה פעמים ניתן אף לראות כיצד הם מעודדים את "הצעירים" מהם.את אלו שיש להם "סיכוי". ואני שואל שאלה פשוטה.מה היא הצלחה? ולהפך אם רוצים.מה הוא כישלון? מי הוא שיכול לשים עצמו במקום זה או אחר ולהרשות לעצמו "לקטלג" אנשים אחרים? בחיים שלי.ובראייה שלי אני טוען כי לכל אדם יתרון יחסי.יש אחד שחי עם בן/בת זוג אך לא מאושר מחיי הזוגיות או שהעבודה איננה לרוחו או חסרה לו.בשעה שהאחר/אחרת נטוליי (נעבור לשפת זכר) בן זוג אך יש בידם עבודה.והאחר בעל חברת היי טק משגשגת אך לא זוכר מתי בפעם האחרונה התענג על הדברים הקטנים והפשוטים של החיים.ויש עוד כל כך הרבה חברות וחברים.אך היפה מכל.תמיד יש זמן לשינוי.אך חשוב ביותר לזכור כי לכל שינוי יש הקרבה.בחור צעיר שיוצא ללמוד מייד באוניברסיטה לא יכול לספר חוויות על טראקים בהימלייה עם טיולים ארוכים סביב לעולם.כמו כן הוא תפרן רוב הזמן בזמן שחבר אחר שלו כבר עובד בעבודה כל שהיא ויכול להרשות לעצמו להחזיק רכב ודירה שכורה מבלי לדאוג ל עו"ש.ולפעמים המצב מתהפך כמה שנים אחרי ולפעמים לא.אין ערובה ל "דרך הנכונה" כי למעשה אין דבר כזה "דרך נכונה".יש דרכים.דרכים רבות מספור.ולרוב לנו הרשות והיכולת לבחור את צעדינו.וכמובן שוב.לכל דרך שנבחר יש ויתור מסויים.אותה דודה יקרה שלי לדוגמה טיילה כבר בשנות ה-70 בהודו כשכאן עוד לא ביטינו את המושג מזרח רחוק.היא חוותה לא מעט מחיי ה היפים של שנות ה-70 בסאן פרנסיסקו ובכל מיני מדינות אחרות בעולם. "הבל הבלים אמר קהלת....מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש דור הולך ודור בא והארץ לעולם עומדת...כל הדברים יגעים.לא יוכל איש לדבר.לא תשבע עין לראות ולא תמלא אוזן משמע.... ולחשוב שכבר לפני 3000 שנה כבר היה אדם "שהבין" את הדבר שלא ניתן "להבין" הרבה.והעלה כל כך הרבה שאלות "קיומיות" אך נעזוב כרגע את קוהלת ובזמנכם הפנוי קראו קצת אם בא לכם. לא פעם אני נהנה "להזכיר" לאנשים סביבי שאותו דובסטוייבסקי "הגדול" כתב את ה "חטא ועונשו" בגיל....45...כן כן 45.היכן היה עד אז? אנרכיסט.כמו צעירים רבים ש "מחפשים את מקומם" ורוצים להשאיר את "חיטומם" בעולם זה. "לאחר 10 שנות מאסר וגלות "בעקבות פעילות חתרנית" חזר לעיר פטרבורג,אלמן,עמוס חובות,מהמר כפייתי,לא בריא,ובקיצור-גאון" כך נכתב על הכריכה.גאון אנחנו יודעים בדיעבד... זהו.אני חושב שמיציתי את עצמי כאן.יש עוד כל כך הרבה שניתן להעלות כאן אך הכל ישמע שוב ושוב נדוש וטחון עד דק. לסיכום.יש לחפש את היתרון היחסי שיש לנו.ולכל אחד יש.ולהתענג עליו.לעזוב את שאלות ה-"מה היה קורה אם" ולעבור ל "מה יקרה אם" בשאלת עתיד.העבר הוא עבר והוא כבר מת.נדה.גורנישט. גיל 30 הוא לא מאוחר לכלום.גם לא גיל 40 או 50 ו 60.הכל שאלה של מחיר והקרבה.האם אנו מוכנים להקריב בהווה לטובת העתיד??? נב: שאנל.גם אני מאסתי בלימודים גבוהים וקרוב לודאי שאת הכיסא שהיה מיועד לי יפקוד אדם אחר ואני שמח בשבילו.ידע ניתן להשיג היום בחינם.דרך מחשב .ספריה. או אפילו בשיחות שונות עם אנשים שחוו או עברו דבר כזה או אחר.ולידע אין גבולות כמובן."לא תמלא אוזן משמוע..." ההקרבה היא כמובן זמן.ובנוגע ל מקצוע? יש לא מעט מקצועות שעדיין לא דרוש להן תואר ראשון או שני.אני מסכים ב-1000% איתך.לא עוד עבודות להגשה על חומר יבש כמו חציר. ולך.ריטהריטה שנטשה אותנו באזור המרכז.את רוב המכתב הזה אני יכול להודות שכתבתי לא מעט בגללך.קודם כל תתפשי את עצמך בידיים אחותי ותתחילי בטיפול.גם פרארי.יפה ככל שתהייה לא שווה גרוש אם המנוע פאקקט.טפלי בעצמך תחילה ובמקביל תתחילי לפתור את הבעיות הנוספות שבמקביל תוך כדי כך שאת מודעת להשלכות הכואבות בטווח הקצר אך הטווח הארוך הוא הכיוון שאליו אנו שואפים. ולכולנו.המשך יום נעים.אני לא אהייה כאן בערב אך אחזור בלילה.יש לי "עסק" על רחבת הריקודים הלילה.היות ואני היחיד מתוך ה-4 אחים שעדיין רווק כבר קיבלתי רמזים דקים כמו פיל כי "יהיו שם לא מעט חברות רווקות של הכלה" אסף (טראוולטה) ודבר אחרון אחרון.ההורים של הכלה וכל המשפחה שם מאוד מאוד מקסימים ונחמדים.כך שכל הקטע עם הסיגריות זה לשם השעשוע העצמי שלי ותו לא. (כיסתחתי את עצמי הא???)
