אז מה שחששתי ממנו, קרה

[מוצרלה]

אז מה שחששתי ממנו, קרה ../images/Emo10.gif

כפי הזכור לכם, הבת שלי עברה התעללות מינית כשהיתה בת 4 ע"י ילד בן 6 (ימח שמו) כיום הבת שלי כמעט 9, ועדיין לא קיבלה טיפול הולם על ידי איש מקצוע בתחום המיני אצל ילדים. למרות שכל השנים האלו אני נלחמת שתקבל. שנה אחרי המקרה, היא עברה התקף חרדה חמור וטופלה. שבוע שעבר,בזמן שצפינו בטלויזיה בזמן החדשות, היתה כתבה על בית חולים והראו רופא כשברקע רואים שזאת מח' ילדים. ואז, כאילו משום מקום, בשיא הטבעיות שואלת אותי הילדה: "אמא, זה הבית חולים שהיינו בו כשהרגשתי שנמלים הולכים לי בגוף ובפות?""" אני נשארתי פעורת פה, עניתי לה שלא. אבל נשארתי בשוק, כמעט 4 שנים עברו מאז ההתקף והיא לא הזכירה את המקרה אפילו פעם אחת!!!!!! ושבוע שעבר זה יצא. ואני כל הזמן טענתי בפני אנשי המקצוע השונים שהוערבו בענין וטענו שהיא תשכח בגלל שזה קרה בגיל צעיר. כל הזמן התריתי ואמרתי להם זה לא ישכח כל כך מהר, זה נמצא אצלה בתת מודע, וזה יצא מתי שהוא, והפחד הגדול שלי שזה יצא בשלב בו תצטרך לחוות זוגיות, או קשר עם בני המין השני כשתגדל. אז עכשיו אני יותר מתוחה, לא יודעת מה עובר לה בראש. מה שכן, בעקבות פניה שלי לפסיכולוגית של בית הספר, ובעקבות מקרה מסוים שקרה לא מזמן, כנראה שהיא תזכה סוף סוף לטיפול אצל מטפל שעוסק בתחום המיני, כולי תקוה שיהיה אישור לזה ושהבת שלי תקבל את המקום שלה להוציא ולקבל כלים להתמודד עם הטראומה שעברה. רק רציתי לשתף

 

[גן חיות]

אנשי מקצוע???

אני לא יודעת מי הם "אנשי המקצוע" איתם דיברת. מניסיוני, לא כל פסיכולוג או פק"ס או יועצת הם אנשי מקצוע בתחום פגיעות מיניות. גם לא שווה לבזבז זמן ואנרגיה עליהם. הילדים לא שוכחים. מקסימום מדחיקים וזה יתפרץ במועד אחר(בדרך כלל ללא התראה מוקדת). דאגי שהיא תקבל טיפול הולם, גם אם זה דרך אל"י או מרכזי סיוע. לגביך ולגבי בתך: קודם כל, טוב שזה יצא. ברגע שהדברים גלויים ו"על השולחן" יש אפשרות לשוחח, לתקן, להסביר , לחבק וכו'. אין צורך להיות מתוחה. טוב שזה יוצא. וכרגע היא לא בסכנה(שזה אולי הסיבה שהיא הרגישה מספיק בטוחה להגיד מהשהו). מצד שני, אני יכולה להגיד לך, ששתי תרפיסטיות מעולות מומחיות בתחום פגיעות מין(לא רק אצל ילדים) אמרו לי שלמרות הטיפול הטוב שהיא קבלה, תמיד ייתכן שמצבים מסויימים יחזירו אותה אחורה למה שהיה והיא תזדקק שוב לטיפול לעבד מחדש את העניינים בהתאם לגילה וחוויותיה . מצבים רגישים במיוחד: נשיקה ראשונה של חבר, פרידה מחבר, חתונה, לידה,פגיעה חוזרת(הבנתי שרמת הפגיעות שלהן יותר גבוהה מילדה שלא עברה פגיעה קודם). הבהירו לי שצריך מצד אחד להתייחס כאילו היא "רגילה" אבל להיות תמיד "עם יד על הדופק". ולדאוג תמיד לתקשורת פתוחה(גם אם זה אומר ליזום שיחות בנושאים אלו לפעמים, בעדינות). מאחלת לך שהטיפול יעזור ושבתך תחווה רק אושר מעכשו.

 

[לב אם]

הטוב שברע

ברוכה החוזרת ומבקרת בפורום. כשקראתי את הסיפור שלך, התגובה הראשונה שלי בשאלה של הילדה היתה "איזה יופי". אני חושבת שהקושי הגדול ביותר הוא כאשר מדחיקים ולא מדברים על מה שקרה - ואז זה גם הופך לסוד אסור, וגם קשה להתמודד, ולא מבינים מאיפה באות כל מיני תגובות שלנו. גם אנשי המקצוע (מצטרפת לתמיהה לפני) שטענו שהיא שכחה, שכחו שאחד הדברים הקשים ביותר הוא להתמודד עם טראומה "נסתרת" כאשר הילד/מבוגר מגיב בצורות מוזרות, ולא מבין מאיפה זה בא. אני חושבת שיש כאן התקדמות גדולה בשני כיוונים - גם העובדה שהיא מדברת על הדברים ופותחת אותם סוף סוף ובדיוק בגיל שאפשר לפתור את הדברים בלי להסתבך עם גיל ההתבגרות המשמש ובא בצעדי ענק. והכיוון השני זה שהיא תזכה סוף סוף לטיפול - אני רק מקווה שהמקרה שקרה לא מזמן אינו מקרה רע ומזיק. מאחלת לך ולבתך המון בהצלחה

 

[מוצרלה]

גן חיות ולב אם ../images/Emo39.gif

ברור לי שזאת התחלה מסוימת אצל הבת שלי, וברור לי שהיא לא שכחה את מה שקרה, כל הזמן טענתי בפני כל מי שרק הסכים להקשיב לי, שהיא לא שכחה ולא תשכח, אלא רק הדחיקה!!!!!! אני כן "שמחה" שזה יוצא עכשיו, שמחה שהיא בגיל שאפשר לנהל שיחה בענין (במידה והיא תרצה) כולי תקווה שהבת שלי תגדל להיות אשה חזקה, אסרטיבית, וללא חסכים מהענין, וגם אם כן שיהיו ממוזערים. וחוץ מזה, כל זמן שאני חיה, אני פה לצידה ובשבילה!!!!!

 

[לב אם]

כל הכבוד לך

שהיית שם אתה ובשבילה, שנלחמת בשבילה כל השנים האלו, ומאחלת לך ולילדה המון הצלחה וחיים מאושרים בהמשך

 

[מרי לו האחת המקורית]

לצערי גן הבן שלי עבר

אני אולי יכולה לדעת מה את מרגישה. אני כותבת והדמעות כרגיל שוטפות את המקלדת כרגיל. יש מחלקה לצערי אני מכירה אותה בבית חולים נהריה בחיפה אם את מכירה. הם מטפלים מומחים לצערי במצבים האלה של הילדים שלנו. אם תרצי עוד מידע ותסכימי לדבר איתי אז את יכולה לשלוח לי מייל [email protected] ממני אלייך אמא יקרה המון כוח למרות שלי אין כוחות אני מאחולת לך הרבה חיבוקים ממני.

 

[מוצרלה]

מרי לו ../images/Emo24.gif

קראתי את מה שכתבת למעלה, ונצבט לי הלב מזה. רוצה להגיד לך שזה לא קל, לא לילד ולא לך, כמו שאת כבר יודעת וחווה. זה לא פשוט לאשפז ילד קטן במח' פסיכיאטרית, זה קשה, זה מכאיב, זה מחליש אבל מנסיוני רוצה להגיד לך, שאת מוכרחה שיחות גם לעצמך, תבקשי מהרווחה ליד הבית שלך שיחות עם עו"ס, את חייבת להוציא את מה שיש לך בלב,חייבת לשפוך החוצה, לשתף לבכות לזעוק, אחרת לא תהיי חזקה עבור הבן שלך. יכולה להגיד לך שלשמחתי הבת שלי לא הגיעה לאשפוז, אם כי היתה קרובה לזה, אחרי המקרה. במשך 5 שנים אני נלחמת כדי שיהיה מקום הולם לבת שלי לדבר ולהוציא את המקרה שעברה והשבוע קיבלתי בשורה משמחת, הבת שלי תתחיל שיחות עם מומחה בתחום המיני אצל ילדים שעברו פגיעה מינית, בשרות הפסיכולוגי כאן בעיר שאנחנו גרות 5 שנים לקח כדי שהקטנה שלי תקבל טיפול הולם, והנה היום הזה הגיע,ואין שמחה ממני. ואצלך, הבן במח', נכון זה לא פשוט, אבל עדיף שיהיה שם ויקבל טיפול הולם והשגחה שם, מאשר תצטרכי להתמודד עם הקושי הזה בבית, את יודעת כאמהות לא הכל אנחנו יכולות לעשות, יש גם לנו גבול ליכולות ולכוחות. כן, קשה לנסוע כל הזמן, אבל זה המחיר שצריך לשלם בכל פעם שתהיי אצלו, תרעיפי עליו אהבה, חיבוקים וחום, הוא צריך את זה. תהיי חזקה, אל תשברי, את תראי שעם הזמן תצליחי לראות את הדברים קצת אחרת, ממקום של השלמה. כי אין ברירה, זאת המציאות שלו ושלך כרגע. מחבקת אותך מכאן

 

[מוצרלה]

בשורות טובות ../images/Emo13.gif

סוף סוף אחרי 5 שנים של כיתות רגלים מעו"ס אחד לפסיכולוג שני,הבת שלי התקבלה לשיחות עם מומחה בתחום המיני לילדים שעברו פגיעות מיניות, בשרות הפסיכולוגי כאן בעיר שלנו. אין שמחה ממני,אין מאושרת ממני!!! מה גם שלאחרונה הבת שלי מתחילה "לדבר" בקטנה על מה שקרה לה, מה שכל הזמן אמרתי לאנשי המקצוע שאמרו לי "היא תשכח את זה, היא היתה קטנה כשזה קרה" ואני כל הזמן אמרתי להם שלא!!! הם לא שוכחים, זה נמצא בתת מודע שלהם,וזה יצא יום אחד, וכשזה יצא יהיה כבר מאוחר מידי. אז עוד כמה שבועות מתחילים טיפול כמה שאני שמחהההההההההההההה