אז מה שלום כולם?+תחרות קטנה

[ThroughForeignEyes]

אז מה שלום כולם?+תחרות קטנה

מה מעסיק את הפורום בתקופה האחרונה?....
יש כבר תכנונים ליום העצמאות?
השנה אני ממש לא יודעת לאן אלך...שנה שעברה ראיתי את גידי גוב (עם רונה כמובן) וזה לגמרי עשה לי את היום...
המלצות מישהו?

ולעניין התחרות..
בואו נעצב פלייליסט בנושא "עצמאות" (וכל מה שנגזר מהמושג ועולה במחשבות שלכם)
*10 שירים
*אפשרות ל3 שירים שהם לא של רונה (כי כל השאר כן

)
*בונוס למשקיענים - עיצוב עטיפה

לגבי פרס:
הודעה תבוא בהמשך...

מצפה לראות את כווווולם משתתפים!!

 

[chen1litvak]

גבעתיים נטול מזרחית!

משינה, איפה הילד, אסף אמדורסקי
וגם שלישיית מה קשור שזה לא כל כך קשור אבל לפחות זה לא מזרחית.

 

[זאת עם הניק הארוך]

העצמאות שלי

קשים חייה של זו שאהובתה מחבבת בילויים עד כלות הכוחות כי שהשנה היא תכננה לנו לו"ז צפוף במיוחד. בשביל כמה דקות של רוגע מול המחשב קמתי היום ב-7 לפנות בוקר. אין ספק, חיי קשים הם ומתישים. אתמול הלכנו למסיבת רחוב בפלורנטין והיו איתנו מלא חברות אהובות ותחושה קהילתית עוטפת במיוחד. ותוך כדי צחוק, שיכר נחות ומוזיקה מקפיצה שמתי לב שכל ההתרחשות מתבצעת ליד קיר של בית ערבי ישן, בית שמי יודע כמה זמן ערבים כבר לא גרים בו וכולנו מעדיפים שלא לחשוב על הנסיבות שבגללן אנחנו עכשיו רוקדים ועושים רעש ולא מפריעים לאף משפחה מעברו האחר של הקיר.

אני מודה שקצת קשה לי להתייחס ליום העצמאות כ"יום העצמאות" בשנים האחרונות. זה דווקא התחיל אחרת, מהילדות שבה דגלי המדינה המתנוססים עשו לי את זה לגמרי ודחקתי בהורי היקרים לשים דגל על המרפסת, על המכונית, לצבוע את החדר שלי בכחול-לבן ולהוסיף מגני-דוד וציור בגודל מלא של הצנחנים בוכים ליד הכותל. עם ההתבגרות וההתפקחות הבנתי שהעצמאות שלי היא חלק צר מהסיפור האמיתי של הארץ הזו ושבעצמאות שלנו יש גם כאב וסבל של בני אדם כמוני וכמוכם ומחיקה של חלק ניכר מהסיפור ההיסטורי שלנו ושלהם מתוך הזיכרון הקולקטיבי. העצמאות שלנו היא הנכבה של חלק ניכר מאזרחי ישראל שחולקים איתנו את המדינה ואת היומיום. אז נכון, אני לא אומרת לא ליום של חופש ואם יש מסיבה טובה אהובתי הסובייטית לוקחת אותי אליה ואני גם בהחלט זוכרת את אלו שנהרגו בשביל שנוכל לחיות כאן, אבל במקביל אני גם מסרבת להדחיק את העובדה שהרגנו, גירשנו, הברחנו ומחקנו בני אדם שחיו כאן חיים שקטים ונטולי אג'נדה לוחמנית. יהיו שיגידו שהערבים הביאו את זה על עצמם, אבל במלחמה כמו במלחמה: בכלל לא משנה מי התחיל, ומי אמר מה לפני הירייה הראשונה כי מי שמשלם את המחיר הכבד ביותר הם תמיד האנשים הפשוטים של שני הצדדים, שרק רוצים להמשיך לחיות את חייהם. בשורה התחתונה אין שום רע בהכרה בכאב של האחר והפטריוטיות לא נפגעת אם זוכרים שהעצמאות והנכבה קשורים זו בזה.

אז הפלייליסט שלי הוא פלייליסט עצמאות-נכבה: פלייליסט שהכאב והשמחה, הפחד והחופש משולבים בתוכו, בדיוק כמו החיים שלנו כאן:

כולם צדקו אני טעיתי
בדרך הביתה
הירושימה שלי
קסיוס
המראות ונחיתות
כשהקוצים היו קוצים
מאחורי הדלת
ימים זהובים
כשסנונית בישרה את בוא האביב

 

[Elektra Natchios]

האם להסביר את הבחירות?