אם מדברים טכנית - אילת כבושה בדיוק
כמו שהגדה נכבשה ב67' ושחיפה נכבשה ב48' (הכלת ריבונות והחלה של זכויות על האוכלוסיה אינה סותרת את העובדה ששטח נכבש), אין מה לעשות, עובדה היא עובדה וכן היה שם ישוב ושמו אום רשרש. אך אותו ישוב נכבש במסגרת מלחמת שמד שנכפתה עלינו ממש כמו ב1967, מה שאום רשרש הוא לחלוטין לא להחזרה, כן, גם אם המצרים/פלשתינים או אחרים יבקשו אותו. לא, זה לא רלוונטי אן היארגון שרוצה את אילת הוא שולי יותר או פחות, זה לא העיניין, העקרון הוא מה שחשוב. שטח שנכבש בזמן מלחמה המקסימום שהוא יכול להוות זה קלף מיקוח, קלף מיקוח יקר, תלוי עד כמה הצד השני רוצה אותו, הוא יכול לאיים המלחמה שתגרום להרבה הרוגים, אבל זו ביריונות ולא יותר, אם מדינה נכנעת לביריונות אז שלא תופתע מההשלכות. מה אני אומר כאן? השאלה אם השטח כבוש או לא היא בכלל בכלל לא רלוונטית! השאלה אם מחזיקים בשטח כזה או אחר, האם זה נטל או לא, האם זה טוב למדינה או לא, לא אם "זה צודק" או "מוסרי", או "חוקי", כל אלה מושגים סובייקטיבים ויחסיים, הם לא יותר מנורמות. מה שלא נטל, משאירים, מה שכן נטל נפתרים ממנו, סרח עודף. רוב השטחים, עד כמה שהם ארץ ישראל והם ארץ ישראל מבחינה היסטורית ודתית, הם נטל, בימינו המושג "ארץ" הוא לא יותר מאבחנה היסטורית-דתית, אין לו ערך ממשי, המושג הרלוונטי הוא מדינה, מסגרת מדינית שמייצגת לאום כזה או אחר. שוב פעם, מי שמבקש את השטח הוא לא רלוונטי, העקרון הוא זה שחשוב וחובה שיהיה עקרון אחד לכל מה ש"כבוש" או מוגדר ככזה ולא צדקנות והצמדות עיוורת ל"חוק הבינלאומי" או לאיזה מוסר או צדק אוניברסלי דימיוני, עקרון שהוא מעשי וראלי וחף מכל מוסר כפול/צביעות.
