ש ח ר ו נ ת
New member
אז.. מחפשת חוות דעת חיצונית?
אני מרגישה כל כך שטחית לכתוב על זה ובאותו זמן גם נורא אבודה, אז אני אשמח לחוות דעתכם בעניין. אז התאהבתי במישהו, באמת. הוא היה החבר הכי טוב שלי והקשר שלנו היה כל כך עמוק ואמיתי ואני נסחפתי לתוכו. אהבה ראשונה והכל. מבחינתי הוא היה מושלם בשבילי - וכשהייתי איתו הרגשתי שאני בדיוק איפה שאני צריכה להיות. אנחנו כל כך דומים, כל כך מדברים אחד אל השני, כל כך מבינים אחד את השני. לא צריכים מילים. לא קרה משהו בינינו מעולם. לא נשיקה אחת. אבל המילים זרמו הרבה יותר ממגעים. הוא פגע בי, מאוד. גרם לי לחשוף את עצמי אליו בצורה הכי פגיעה שיש לי, כמה שזה קשה לי, ואז הוא פשוט... אמר לי לא. בידיעה גמורה. נעלבתי ממנו מאוד. הייתה בינינו תקופה מאוד צוננת אבל אחרי זה הבנתי שאחרי הכל הוא החבר הכי טוב שלי וחזרנו לקשר אפלטוני מבלי לדבר או להזכיר את התקופה שבה הרומנטיקה ריחפה מעלינו. ואז בחור חדש נכנס לחיים שלי. תבינו, אני מעולם לא הרגשתי רצויה בידי המין השני, אף פעם לא הרגשתי מחוזרת או שמישהו באמת רוצה אותי ומוכן לעשות הכל בשבילי. והבחור החדש פשוט עשה את זה. מהרגע הראשון שנפגשנו הוא הבהיר לי במילים הכי יפות ומתוקות שיש שאני מקסימה אותו ושהוא רוצה אותי. די מהר קפצתי איתו לקשר, אולי כי רציתי להתגבר לגמרי על ההוא, אולי כי הוא באמת גרם לי ליפול בקסם שלי בהבהרת כוונות המתוקה הזאת שלו, אולי כי הוא פשוט טוב אליי בצורה שהקודם בחיים לא היה. כשסיפרתי לקודם על החדש הוא התעלם ממני במשך שלושה שבועות, כולל היומולדת שלי. אתמול נפגשנו לראשונה, אחרי שהוא התקשר והתנצל. אמר שהוא בתקופה רעה מאוד ושהוא צריך אותי ומתגעגע אליי. אלוהים, יש לי עדיין רגשות אליו. יש לי רגשות גם לבחור החדש, אבל הקשר שלי איתו לא עמוק כמו עם ההוא..... אני לא יודעת אם מה שאני עושה זה בסדר. טוב לי עם הבחור הנוכחי, אבל אני עדיין חושבת על ההוא. אני יודעת שאומרים "אהבה ראשונה לא עוזבת" וכו'. אבל אני באמת די מיואשת. אני מרגישה אבודה... הוא כ"כ פגע בי. אני לא מרגישה איתו תחושת ביטחון. אני מרגישה שהוא יכול להיעלם לי. לעומת זאת, יש לי בנאדם שטוב אליי, אוהב אותי, רוצה אותי, רוצה לעשות לי טוב. קליל, כיפי, מקסים. וממול - עומק, כאב, אבל גם חיבור רציני יותר. אני נלחמת עם עצמי. אני דפוקה?
אני מרגישה כל כך שטחית לכתוב על זה ובאותו זמן גם נורא אבודה, אז אני אשמח לחוות דעתכם בעניין. אז התאהבתי במישהו, באמת. הוא היה החבר הכי טוב שלי והקשר שלנו היה כל כך עמוק ואמיתי ואני נסחפתי לתוכו. אהבה ראשונה והכל. מבחינתי הוא היה מושלם בשבילי - וכשהייתי איתו הרגשתי שאני בדיוק איפה שאני צריכה להיות. אנחנו כל כך דומים, כל כך מדברים אחד אל השני, כל כך מבינים אחד את השני. לא צריכים מילים. לא קרה משהו בינינו מעולם. לא נשיקה אחת. אבל המילים זרמו הרבה יותר ממגעים. הוא פגע בי, מאוד. גרם לי לחשוף את עצמי אליו בצורה הכי פגיעה שיש לי, כמה שזה קשה לי, ואז הוא פשוט... אמר לי לא. בידיעה גמורה. נעלבתי ממנו מאוד. הייתה בינינו תקופה מאוד צוננת אבל אחרי זה הבנתי שאחרי הכל הוא החבר הכי טוב שלי וחזרנו לקשר אפלטוני מבלי לדבר או להזכיר את התקופה שבה הרומנטיקה ריחפה מעלינו. ואז בחור חדש נכנס לחיים שלי. תבינו, אני מעולם לא הרגשתי רצויה בידי המין השני, אף פעם לא הרגשתי מחוזרת או שמישהו באמת רוצה אותי ומוכן לעשות הכל בשבילי. והבחור החדש פשוט עשה את זה. מהרגע הראשון שנפגשנו הוא הבהיר לי במילים הכי יפות ומתוקות שיש שאני מקסימה אותו ושהוא רוצה אותי. די מהר קפצתי איתו לקשר, אולי כי רציתי להתגבר לגמרי על ההוא, אולי כי הוא באמת גרם לי ליפול בקסם שלי בהבהרת כוונות המתוקה הזאת שלו, אולי כי הוא פשוט טוב אליי בצורה שהקודם בחיים לא היה. כשסיפרתי לקודם על החדש הוא התעלם ממני במשך שלושה שבועות, כולל היומולדת שלי. אתמול נפגשנו לראשונה, אחרי שהוא התקשר והתנצל. אמר שהוא בתקופה רעה מאוד ושהוא צריך אותי ומתגעגע אליי. אלוהים, יש לי עדיין רגשות אליו. יש לי רגשות גם לבחור החדש, אבל הקשר שלי איתו לא עמוק כמו עם ההוא..... אני לא יודעת אם מה שאני עושה זה בסדר. טוב לי עם הבחור הנוכחי, אבל אני עדיין חושבת על ההוא. אני יודעת שאומרים "אהבה ראשונה לא עוזבת" וכו'. אבל אני באמת די מיואשת. אני מרגישה אבודה... הוא כ"כ פגע בי. אני לא מרגישה איתו תחושת ביטחון. אני מרגישה שהוא יכול להיעלם לי. לעומת זאת, יש לי בנאדם שטוב אליי, אוהב אותי, רוצה אותי, רוצה לעשות לי טוב. קליל, כיפי, מקסים. וממול - עומק, כאב, אבל גם חיבור רציני יותר. אני נלחמת עם עצמי. אני דפוקה?
