אז מי מחברי הפורום צם?

[סליידר]

אז מי מחברי הפורום צם?

ואם כן, למה?

 

[kyle]

מתפקד... אבל לא צמתי.

 

[0Pandemonium0]

צם, צמתי, ועוד בבסיס.

למה? כי אני חושב שנחמד להקדיש יום אחד בשנה שבו אנחנו מתפנים מהנאות של הגוף לטובת הנאות של המחשבה, לטובת פיתוח נפשי וחשיבתי, והרהורים שונים שאין לנו זמן להרהר בם ביומיום. למה ביום כיפור? כי זה הרבה יותר קל לצום כשכולם מסביבך צמים בכל מקרה.

 

[miss mcmillan]

מתפקדת, מינוס הצום

כי יום כיפור הוא יום מאוד מלאכותי לחשבון נפש. מעדיפה להגיב למה שקורה בחיים שלי כדי להתחשבן עם עצמי. לדוגמה, הנה אני שוב כאן. מה הסיכוי למפגש פורום באייקון? או שכולם התבגרו?

 

[Gilliana]

מה זה קשור להתבגרות?

וטוב לראות אותך יעלי אחרי העדרות כ"כ ממושכת, מקווה שתשארי.

אני בכל אופן השנה וויתרתי מרצון על הרצאה באייקון כך שלא אהיה בכנס.

 

[0Pandemonium0]

אז מה? גם אני לא מרצה באייקון ומעולם לא

הרציתי, ואני שם כבר כמה שנים ברציפות. את לא יכולה לבוא בלי להרצות? יעל, תחזרי למסנג'ר!

 

[miss mcmillan]

אתה לא צריך להרצות בשביל להיות שם

להיות חנון זה מספיק בהחלט. ומחקתי את המסנג'ר שלי, נסה נתיב חלופי.

 

[Gilliana]

לצערי לא

אין לי טיפת זמן פנוי לארועים הללו אם זה לא במסגרת העבודה.

 

[miss mcmillan]

לא יודעת, נראה לי שהתבגרות היא המונח המתאים

לפחות למה שקרה לאנשים הדור הראשון שכבר מזמן לא כאן (חוץ מסליידי הנאמן והטוב), ובדרך כלל הפסיקו לבוא בסביבות אותו גיל. במובן הזה, קצת עצוב לבוא.

 

[Gilliana]

זו לא התבגרות, זו התנוונות

אין שום קשר לגיל - רק לתרגיל.

 

[סליידר]

אני לא יודע בקשר לזה

אני יכול להעיד לגבי עצמי שנושאי הפורום לקחו לי חלק גדול יותר מהחיים כשהייתי יותר צעיר. היה לי יותר זמן למחשבה ולהתעמק ולא היו לי דברים אחרים על הראש. עכשיו כש*התבגרתי* דברים אחרים עוברים לי בראש, בתחומים שונים ומשונים... אבל עניין הניהול הוא מבחינתי תרומה לקהילה שאני מאוד מעריך ומאוד חשוב לי שתמשיך הלאה. גם מכיוון שחלק מההתבגרות שלי כלל כמה שנים כאן ודיונים מעמיקים על החיים שהפכו אותי לבנאדם שאני היום.

 

[0Pandemonium0]

דווקא אצלי זה ההיפך, ועכשיו יש לי יותר זמן

למחשבה ולעיצוב הדעות שלי. בנוגע לפילוסופיה, לדת, למדינה, לחברה ולחיים שלי באופן כללי. אולי זה כי אני נמצא באיזושהי נקודת מפנה בחיים שלי, או לפחות נקודה מאוד משמעותית.

 

[miss mcmillan]

איתך במאבקך הצודק.

ככה בדיוק אני רואה את הדברים, אבל יש בזה גם מימד מבאס. לפני יומיים הייתי קצת שיכורה מהתחת, והכרחתי את החבר שלי להקשיב לשעתיים של העלאת זכרונות על כל הזמנים הטובים שהיו לנו כאן (אוסטרליה, מישהו?), כל האנשים ששינו אותי ולימדו אותי כאן (אתה סליידי, אייסי, גיאלי, ארבל, פרובו וכאלה-אים, שלא לדבר על נועם) ובכלל כמה-טוב-היה-פעם. לדעתי זה קשור מאד לגיל, כי עכשיו כביכול יש לי יותר אמצעים לחשוב בצורה עצמאית (כסף משלי, חופש, פרופורציות) אבל גם הרבה יותר גורמים שדורשים את תשומת ליבי ומסיחים אותה מהעיסוק בדברים האלה. בנוסף, החשיבה הולכת ומתקבעת בקצב רצחני אחרי גיל 20. אפשר לעכב את זה, אבל לא לעצור את זה.

 

[סליידר]

מבין אותך כל כך.

 

[Blutige Erde]

לצערי לא צמתי השנה.

השגרה שלקחתי על עצמי לא מאפשרת את זה, וחבל דווקא.

 

[0Pandemonium0]

שטויות.

 

[Gilliana]

למה חבל?

ואם כבר, למה בכלל המחשבה שצום טוב לצרכי הגות וניקוי הנפש, ושאר (תסלחו לי כן?) קשקושים פילוסופיים חסרי הגיון? הרי אם נבחן את העניין בראי המציאות וההגיון, המצב בדיוק הפוך - ברגע שאתה צם ולא מרגיש טוב פיזית, הראש שלך ממש לא פנוי לענייני הרוח והנפש, אתה עסוק רק בהרגשה הרעה ובחולשה, ואני כבר לא מדברת על כך שאי שתיית נוזלים היא פשוט מסוכנת. בשורה התחתונה - כל הצום הזה הוא דבר אידיוטי בתכלית, חסר טעם וחסר הגיון מינימלי.

 

[Blutige Erde]

מהסיבות שמר 'במיץ עגבניות' הזכיר.

אם אדם מבוגר צם במשך יממה סביר להניח שלא יגרם לו נזק בלתי הפיך, במיוחד ביום בו נחים כמו יום כיפור. וכשלאורך כל השנה את מרגישה מלאה וחושבת על פיתויים כמו אוכל, זה בהחלט חוסם את הרצון והצורך להתרכז במחשבה מעמיקה. פעם אחת בשנה פשוט לכבות את המתג בראש שאומר לנו לעשות כל מה שהגוף מבקש שנעשה, להתגבר על התשוקות המידיות, ולעשות מה ש-באמת- רוצים. אני חושבת שכל אדם בוחר למה הראש שלו פנוי, החוכמה היא להתגבר על החולשה ולהתרכז במה שחשוב.

 

[miss mcmillan]

been there, done that

וזה לא ממש עבד- כגישה בחיים, לא רק בקשר לצום. גם אנורקסיות מספרות שהן "שולטות" על הגוף שלהן ועל מה שנכנס אליו, ושזה מעניק להן תחושה מטורפת של עוצמה ועליונות. מה באמת שולט בהן כשהן מרעיבות את עצמן, כשהן מקיאות? כשאתה רעב, סופך שתחשוב על אוכל. כשאתה שבע תרצה לישון. כשתקום בבוקר תהיה חרמן. אחרי הסקס תרצה סיגריה. אחרי הסיגריה יתחשק לך משהו קטן לאכול... אין דרך לשבור את המעגל הזה. לא באמת. חייבים למצוא דרך לחשוב בצלילות בתוכו, אחרת לא מגיעים לזה ולא רוכשים את הצלילות כתכונה אלא כמשהו שתלוי בנסיבות. =שני סנט=

 

[Blutige Erde]

אז תרצה, תעסיק את עצמך, ותשכח מזה.

הכל עניין של בחירה. אני לא חושבת שהמצב הזה דומה בכלל לאנורקסיה- צום חד פעמי של מחשבה לעומת הרעבה עצמית? והן לא עושות זאת כדי לחשוב, הן עושות זאת כדי לרזות. ואז, כנראה, למות. כשמשהו חסר, או שמפסיקים לחשוב עליו או שעוברים למשהו אחר: אני חושבת שזו גישה מעולה לחיים. לקחת מנוחה מדי פעם ולהקדיש זמן למחשבה ולה בעיקר, לשבור מעגל של תשוקה-ומילוי תשוקה. יש אנשים שהתבודדו והרחיקו את עצמם מהחברה לחלוטין, הם חיים חיים פשוטים בלי חשמל, מים זורמים וטלויזיה- זו בעיניי ההוכחה שדווקא אפשר לשבור את המעגל הזה, ועוד להיות מאושרים. אולי אפילו יותר.