אז? נערכים לקיץ?

[אריק בד חביב]

אז? נערכים לקיץ?

כמקובל אצל הקוטרים הישראליים המצויים, לגדל ילד זה נורא, מעייף, מציק ומשגע, כמו מישהו ביקש ממישהו או כפה על מישהו להביא ילדים.
ובכל אופן - איך מתארגנים?
שהרי חודשיים חופשה שנתית לא התחילו אתמול, איך ההורים שלכם הסתדרו?
האמריקאים מצאו פתרון נפלא - מחנות קיץ. עשרות אם לא מאות ואלפי תכניות טלוויזיה, סרטים, מחזות תיאטרון, ספרים, שירים מציגים את ההמצאה הזו, שהיא נורמה בסיסית בתהליך ההתבגרות האמריקקי.
אצלנו?
אצלנו?
חחחחחח

 

[חייבתלהגיב]

ההורים שלי הסתדרו בקלות כי אמא שלי לא עבדה.

הילדות שלי הולכות לקייטנות (גם אני הלכתי, אבל פחות).
ומה הקשר לזה ש"לגדל ילד זה נורא, מעייף, מציק ומשגע"? הבעייה היא שאנשים עובדים והם צריכים למצוא מישהו שישגיח על הילדים שלהם, כי הם לא רוצים להפקיר אותם לגורלם בלי השגחה. אין להם בעייה לטפל בילדים שלהם ולהיות איתם בשעות שבהן הם לא עובדים.

 

[אריק בד חביב]

זה לא נשמע כך, מצטער

 

[חייבתלהגיב]

לא יודעת למי אתה מקשיב.

רוב האנשים שאני מכירה היו שמחים לו יכלו לבלות את חופשת הקיץ עם הילדים שלהם במקום לעבוד. אבל הם לא יכולים. גם אצלי במשפחה וגם במשפחה שהגעתי ממנה החוויות האהובות עלינו הן טיולים משפחתיים, שבהם נמצאים יחד כל יום כל היום. אם אפשר היה לעשות טיול כזה במשך החודשיים של הקיץ זה היה מעולה...

 

[אריק בד חביב]

זו איננה בעיה של מערכת החינוך, כידוע

זו בעיית ההורים, המדינה המקמצת בחופשות, וכבר הזכרתי את הפתרון האמריקאי, שנקרא - מחנה קיץ. הכי מצחיק שיש בטלוויזיה, בערוץ הילדים [83] תכנית שהיא על "מחנה קיץ" ישראלי.
אבל, הישראליות הקורבנית הקלאסית תמיד תמצא את "האשם" מחוץ לה. אז המורים אשמים, בתי הספר אשמים.. והקיטורים עד השמיים. חשבונות על חשבונות של ארוחות בקניון, חופשה שנלקחת בקיץ ולא בתאריך שנוח לאבאמא [ סוכות, למשל ].
אף אחד לא טען שההורים "סתם" מקטרים, אבל רמת הקטרת, כמו המורים אחראים על הילדים שההורים ילדו... עד כאן. אנחנו לא בקולחוז, ובוודאי לא מקיימים את מצוות החבר הדמיוני , "פרו ורבו". ילדים הם אחריות מלאה-הורית, ולא כמו שגבי גזית אומר: קמים בבקר, מכינים סנדוויץ' וזהו.

 

[חייבתלהגיב]

קודם כל, למקרה שלא ידעת,

דווקא מערכת החינוך עוזרת בימינו - ולכיתות א'-ג' יש בית ספר למי שרוצה גם בזמן יולי. דבר שני, לא ברור לי למה נראה לך שמחנה קיץ הוא פתרון עדיף באיזושהי צורה על קייטנה - זה עדיין עולה כסף (רק יותר), וההבדל העיקרי הוא שישנים שם. להורים אין בעייה שהילדים שלהם יחזרו הבייתה אחרי הקייטנה, כמו שאין להם בעייה שהם יחזרו הבייתה אחרי בית ספר. אלה שמתלוננים מתלוננים על כמות החופשות שיש לילדים ביחס לכמות החופשות שיש להורים - ותכלס, אין באמת סיבה ממשית שלהורים לא יהיו יותר ימי חופש. המשק לא יקרוס.
תכלס, אני לא באמת יודעת על מה אתה מדבר ומה הקשר של זה למציאות. מה שכן, מודל שלא כדאי לחקות אותו בכל הנוגע לגידול ילדים והקצאת משאבים על ידי המדינה להבטחת שלומם, חינוכם ובריאותם הוא המודל האמריקני.

 

[אריק בד חביב]

צר לי, אבל האגרסיביות שלך בלתי נסבלת

בלשון המעטה.
אין שום סיבה בעולם שאענה למשפט ציני כמו : תאיר את עיניי. זה ממש לא העסק שלך.
פתחת כאן נושא, פירשת אותו כמו רבות ורבים אחרים לצרכים הווכחניים שלך. אישית אין לי רבע עניין להוכיח לך משהו, אם בכלל.
הורים ישראליים מקטרים על הילדים בלי סוף, בלי הכרה כמעט, כמו מישהו הכריח אותם ללדת את הילדים האלה. את יכולה להגיד מה שאת רוצה, זה לא משנה את המציאות.
ואחרון - גישה פוסלת באופן מוחלט "מודל אמריקאי" מצביעה על : 1. אינך מבינה את המושג "מודל" 2. אינך מכירה את תחום החינוך באמריקה 3. את ניזונה מכתבות פופולריות בעיתונות.
נו פסדר.

 

[חייבתלהגיב]

יכול להיות שאתה מדבר על הילדים שלך

כהורים האלה שמקטרים?
ההורים שאני מכירה לא מקטרים על הילדים שלהם בלי סוף. ממש לא. הם כן מקטרים על מערכת החינוך - ולגמרי בצדק.
ולגבי החינוך באמריקה - אני מכירה אותו באופן אישי, גם כילדה וגם כאם. מי שניזון פה מכתבות פופולריות (כנראה גם לגבי איך הורים ישראלים מתנהגים) הוא ככל הנראה אתה. מה שנקרא הפוסל במומו פוסל.

 

[אריק בד חביב]

נו שוין, פינגפונג אני שונא

ובטח מאבק כוחות.
המשיכי באמונתך הזו, באגרסיביות הזו, ובאה לך תהילה.

 

[חייבתלהגיב]

נראה שאתה שונא לא מעט דברים.

שיבושם לך.

 

[חייבתלהגיב]

אגב, אשמח אם תאיר את עינינו

לגבי מה אתה ואשתך, בעוד שניכם עובדים במשרה מלאה, עשיתם עם הילדים בקיץ.

 

[סיגלית 2014]

זה ממש לא נראה כך

"אין להם בעיה לטפל בילדים שלהם ולהיות איתם בשעות שבהן הם לא עובדים". האומנם?
רוב ההורים (לפחות אלו שיצא לי לשמוע בחיי) מתלוננים עד כמה קשה להם לגדל ילדים, עד כמה הילדים משגעים אותם, מעצבנים אותם ואין להם סבלנות, אין להם כוח. לא פעם יצא לי לשמוע הורים של ילדים קטנטנים בני 3 ו-4 שמוכנים לעשות ה-כ-ל רק שילדיהם ישתקו. אני מכירה אישית מורה שנמצאת עם הילדים שלה בבית כל שנה בחופשת הקיץ ועד שהחופשה מסתיימת היא מגיעה למצב שהיא תולשת לעצמה את השערות (תהרגי אותי, לא מבינה איך מגיעים למצב כזה

).

שלא תביני אותי לא נכון. אין הכוונה שאין אהבה. הם אוהבים את הילדים שלהם! אבל סבלנות לא תמיד יש.
לדעתי לא מדובר בכלל על "לא רוצים להפקיר אותם (חלילה) לגורלם בלי השגחה". התמונה שמצטיירת בפועל היא רצון למצוא מסגרת כדי "לזרוק" את האחריות על מישהו אחר. ונראה לי שזו הכוונה כאן.

 

[חייבתלהגיב]

רוב ההורים? הילדים של רוב ההורים

משגעים אותם ומעצבנים אותם? לא נראה לי. יכול להיות שאין להם כוח לפעמים, כמו שאין כוח לכל דבר לפעמים בחיים, כולל לתחביב הכי אהוב שיש.
בכל מקרה זה נושא נפרד ולא קשור לכך שההורים שמתלוננים על העדר מסגרות בחופש הם אלה שצריכים למצוא מסגרת בחופש לילדים כי הם עובדים. ההורים שמתלוננים על כך הם לא אלה שנמצאים בבית.

 

[סיגלית 2014]

תקשיבי נשמה

כתבתי רוב ההורים שיצא לי להכיר בחיי. אני ראיתי ושמעתי יותר מדי תלונות על הילדים. אולי לך לא נראה אבל אני שמעתי מספיק.
גם אני כמוך לא מבינה איך הורה יכול להתלונן ללא הפסקה שאין לו כוח לילדים שלו.
ואני לא מדברת על "לפעמים" כי אם זה היה לפעמים זה היה בסדר (ואפילו בסדר גמור).אי אפשר להשוות תחביב לילדים. ילדים זה 24/7.
כמו שכתבת זה נושא נפרד.
על התלונה של ההורים על היעדר מסגרות בחופש, אני מסכימה. אני חושבת שהחופשה של הילדים ארוכה יתר על המידה בהשוואה לחופשות שיכולים לקחת ההורים. אין שום סינכרון ושום הגיון.

 

[חייבתלהגיב]

ולא נראה לך מוזר שבמקרה

שתינו חלק מהמיעוט המבוטל שאין לו בעייה עם הילדים שלו? אולי היית באירועים של "בואו נתלונו על הילדים" כמו שיש אירועי "בואו נתלונן על הבעל", אבל בפועל רוב האנשים שאני מכירה לא רק שמעוניינים לשהות במחיצת הילדים שלהם, הם מעוניינים לשהות במחיצתם י-ו-ת-ר מכפי שיוצא להם בפועל לעשות, לא פחות.

 

[סיגלית 2014]

את פותחת כאן תיבת פנדורה

ממש לא הייתי באירועים כאלו. אנשים תמיד מתלוננים והרבה מהתלונות הן על הילדים שלהם (יש גם תלונות עסיסיות על הבעל ועל החמות

).
אנחנו לא היחידות אבל, וזו דעתי האישית, אנחנו במיעוט.
תחשבי על זה לרגע, מי שאין לו תלונות, לא תשמעי ממנו. מה שכן תשמעי זה שאין להם מספיק זמן להיות עם הילדים כי הם כל הזמן בעבודה ו/או עסוקים.
אבל תני להם להיות עם הילדים חודשיים מהבוקר ועד הערב בבית עם הילדים. עד כאן! (כי כאן יתחילו התלונות)

אני ממש מתאפקת לא לפתוח את הנושא כי לחוסר הסבלנות הזו יש השלכות. לפחות לדעתי.

 

[חייבתלהגיב]

האנשים שאני מכירה

לא חושבים שהילדים שלהם מעצבנים. אנחנו כן מדברים על כל מיני קשיים שיש לילדים ומייעצים זה לזה לגבי בעיות, ולפעמים גם צוחקים קצת על הבעיות שיש (אחת הבנות שלי, למשל, שוברת שיאים בתפקוד לקוי בבית הספר) - אבל אני לא תחת הרושם שאף אחד ממכריי מעוניין להיפטר מהילדים שלו ולא מעוניין להיות איתם. וגם יתר המשפחות נהנות לבלות כמה שאפשר עם הילדים (בחופשות וכו'). נראה לי שאת נתפסת למילה שמישהו זורק פה ושם וזה מטה את ההסתכלות שלך על איך "רוב ההורים" חשים כלפי הילדים שלהם. את מתעלמת מכל התלונות שאין, וסופרת רק את אלה שיש - כך שבמאזן המוטה שלך נראה שרוב ההורים מתלוננים רוב הזמן על הילדים המעצבנים שלהם שמשגעים אותם, כשזה פשוט לא המצב.

 

[סיגלית 2014]

אלו האנשים שאת מכירה

ולדעתך הם לא מתלוננים, הם רק משתפים על הקשיים ומייעצים לגבי הבעיות.
הבנתי.

אולי לא הסברתי את עצמי לא נכון. לא טענתי (ולא חושבת שמישהו רמז) שהורים רוצים להיפטר מהילדים שלהם. זו פרשנות שלך. ההיפך, הם אוהבים אותם. מאד.
כתבתי שאין להם סבלנות.
כשהם לא מתראים עם הילדים מספיק יש להם נקיפות מצפון והם רוצים לבלות עם הילדים יותר. כשיש להם זמן עם הילדים... ואני לא מתכוונת לשעה-שעתיים, סבלנות לא נראה לי שתהיה להם. ואני מדגישה, לא לכל ההורים אבל ממה ששמעתי וראיתי, יש יותר מדי הורים שחשים כך.
אני לא צריכה להיתפס למילים, זה צועק לשמיים.
גם בחיים הפרטיים שלי וגם בשנים שעבדתי עם הילדים, הרבה מאד הורים התלוננו על עצבים ועל תסכול. הם מאד היו רוצים להיות במציאות אחרת עם הילדים שלהם. מציאות ורודה ללא בעיות.

נקודה נוספת, לא פחות חשובה. ילדים הם לא רק "לבלות". גידול ילדים כרוך בהרבה מעבר לכך. אין ספק שיש גם הנאה וסיפוק אבל יש גם אחריות. המון אחריות! השקעה של זמן, של מחשבה ותכנון, של כסף, של חינוך והקניית ערכים.
ויש תחושה שלא מעט הורים רוצים להוריד מהם אחריות. הם רוצים להנות רק מהפירות עם כמה שפחות השקעה.

 

[חייבתלהגיב]

ההורים שאני מכירה

מתמודדים עם מציאות שלא רק שלא מנסים לחנך את הילדים שלהם בבית הספר (מה שהם ממילא חושבים שהוא תפקידם שלהם, ההורים), אפילו לא מנסים ללמד אותם כלום. ההורים שאני מכירה לא סומכים על מערכת החינוך במיל, והילדים שלהם נמצאים שם בלית ברירה (כי כך החברה בנויה היום, והם לא רוצים לבודד אותם, כי פרקטית גם ככה הם לא יכולים להישאר איתם כל הזמן, וכו') - הם ממש לא סומכים על אחרים שיחנכו אותם או מעוניינים בכך. הם כן מעוניינים שמישהו יחנך את הילדים האחרים, אבל את שלהם הם מחנכים בעצמם.
אני לא יודעת על איזו סביבה בדיוק את מדברת. גרתי וגדלתי בהרבה סביבות, ולא פגשתי הורים שמעוניינים שמישהו אחר יחנך את הילדים שלהם.

 

[סיגלית 2014]

איך הגענו מקייטנות לתלונות על כל מערכת החינוך?

סחתיין עליך עם ההורים שאת מכירה אבל, יקירתי, את מתפזרת.

אני כתבתי על תפקידם של ה-ה-ו-ר-י-ם. ואת מעלה כאן את תפקידה (החסר, לדעתך) של מערכת החינוך. מה הקשר? אני לא הולכת להתחיל לכתוב על הלמידה במערכת החינוך כי זהו נושא מורכב ולא שייך בכלל לנושא הנידון כאן.
הדבר היחיד שאני כתבתי על מערכת החינוך הוא החופשות הארוכות שלא מתאימות לשוק העבודה הישראלי. לא באתי לנתח את תפקידה של מערכת החינוך. על כל שאר הדברים שכתבתי (אהבה, אחריות, סבלנות, זמן או חוסר סבלנות וזמן של ההורים) לא התייחסת כלל.

בנוסף, לגבי מה שכתבת, בהודעה שלך יש סתירות. ראשית, אני מזהה כעס שמופנה כלפי המערכת (בלבד) שלא ממלאת את תפקידה. שנית, את כותבת שההורים שאת מכירה חושבים שהחינוך הוא התפקיד שלהם (ההורים) אך תפקידה של המערכת הוא חינוכם של ילדים אחרים. מה?!? ההורים של הילדים האחרים לא אמורים לחנך אותם?
הגישה הזו של ההורים שאת מכירה (אם שמת לב, גישת התלונות ש"כולם לא בסדר חוץ ממני") זו הגישה שיוצרת את הנתק בין הורים למורים ופוגעת בילדים. אם ההורים שאת מכירה לא היו חושבים שכל המערכת דפוקה מהיסוד, היו מבינים שכולכם בסירה אחת למען מטרה אחת (במקום לנסות למצוא רק את מה לא בסדר) כל החינוך של הדור הצעיר במדינה היה נראה אחרת.
וברשותך לא אוסיף יותר בנושא כי .. כבר כתבתי, את מתפזרת.