אז... סגרנו כבר שלושה שבועות,
שלושה שבועות. אני כמעט מפסיק לספור את הדייטים. חלק ממני עדיין לא מאמין שאני שם. לא מאמין שיש מישהי שממש רוצה לראות אותי ולפגוש אותי כל יום, ולהוטה מהפגישות כמוני. לא מבין איך אחרי שנים שהנחתי שלדבר כל יום או כמה פמעים ביום בזוגיות זה כ"כ מזיף ומאולץ ומעיק ומייגע, זה בא לי כ"כ בכיף. איך אחרי שנים שהנחתי שזוגיות תנגוס לי בחיים בצורה שאני אתבאס ממנה, אני אפילו לא חושב על מה שנשאר מאחור. אני פחות חושש שזה יגמר ויותר נהנה מההווה, אבל התהיות לא נעלמות.
היא כל היום בראש שלי. הייתי שמח להיות איתה כל היום, כל יום. וזה שעברתי דירה באמצע החיים למרחק של שעה וחצי נסיעה אמנם מסבך את העסק בכ"כ הרבה רבדים, ומתיש, ומייגע, ומתאגררררר, אבל גם עושה את הציפיה שלנו להפגש בכל פעם הרבה יותר מוחשית. גורם הרבה יותר להעריך את מה שיש לנו. כמו חייל שחוזר מהצבא לחברה שמחכה לו בבית בסופי שבוע
מפעם לפעם אנחנו נוגעים יותר, אבל עדיין לא משהו "רציני". גם הנשיקה עדיין לא הגיעה
. אבל בירור קטן (בסמס, כי לא הצלחתי פנים אל פנים) העלה שהיא בסדר עם הקצב שלנו. שזה קצת מרגיע. אבל עדיין יש את החשש המבעית, מה יהיה אחרי הנשיקה. משם ה"הדרדרות" ודאית ומפחידה הרבה יותר, ואולי זה מפחיד אותי יותר מהנשיקה עצמה. זה מחייב.
וכמובן שגם סימן השאלה הגדול עדיין מרחף באוויר. מתי לומר משהו על חוסר הניסיון הטוטאלי?
החיים מורכבים
שלושה שבועות. אני כמעט מפסיק לספור את הדייטים. חלק ממני עדיין לא מאמין שאני שם. לא מאמין שיש מישהי שממש רוצה לראות אותי ולפגוש אותי כל יום, ולהוטה מהפגישות כמוני. לא מבין איך אחרי שנים שהנחתי שלדבר כל יום או כמה פמעים ביום בזוגיות זה כ"כ מזיף ומאולץ ומעיק ומייגע, זה בא לי כ"כ בכיף. איך אחרי שנים שהנחתי שזוגיות תנגוס לי בחיים בצורה שאני אתבאס ממנה, אני אפילו לא חושב על מה שנשאר מאחור. אני פחות חושש שזה יגמר ויותר נהנה מההווה, אבל התהיות לא נעלמות.
היא כל היום בראש שלי. הייתי שמח להיות איתה כל היום, כל יום. וזה שעברתי דירה באמצע החיים למרחק של שעה וחצי נסיעה אמנם מסבך את העסק בכ"כ הרבה רבדים, ומתיש, ומייגע, ומתאגררררר, אבל גם עושה את הציפיה שלנו להפגש בכל פעם הרבה יותר מוחשית. גורם הרבה יותר להעריך את מה שיש לנו. כמו חייל שחוזר מהצבא לחברה שמחכה לו בבית בסופי שבוע
מפעם לפעם אנחנו נוגעים יותר, אבל עדיין לא משהו "רציני". גם הנשיקה עדיין לא הגיעה
וכמובן שגם סימן השאלה הגדול עדיין מרחף באוויר. מתי לומר משהו על חוסר הניסיון הטוטאלי?
החיים מורכבים
