אז עוד חלום דנדש

אבח"י

Well-known member
ערב יום הכיפורים, אני עומד בכניסה לכותל [ שהיא בעצם גרם מדרגות ורחבה קטנה לידו. "הכתל" עצמו הוא חדר מואר עמומות ]. הערב עומד לרדת ואיזה שוטר אחד מתחיל לתת הרצאה, ומודיע שעם שקיעת החמה כולם הולכים. כמובן שמתגודדת קבוצה גדולה של אנשים, מתחילה מריבה, ואני חומק ממנה ומתחיל ללכת ברגל לביתי, בירושלים.
מי שמכיר את קווי האוטובוס בירושלים יודע שקו 19, לפחות בעבר נסע דרך מלחה [ מנחת] לכיוון ביה"ח הדסה.
אז כנראה היתה לי קפיצת הדרך וההליכה הביתה התחילה בעלייה מרחוב סן-סימון[?] . בדרך ראיתי מישהי מטפסת על הר לבן, ואני ממשיך ללכת והנה הכל הרוס, חפור, סלעי ענק, ומישהו [ לא יהוסף הפעם ] מספר לי שעליי לעקף את הבור הענק הזה, כלומר לטפס.
אז מטפס על ההר שכולו בוץ. ממנו ובו מציצים סימני דרך בצורת לולאות טיפוס. מגיע לראש ההר, כלומר למלחה ושם נפרשת דרך רחבה. אלא שהדרך הזו מתאימה באופייה ובמראה שלה למדבר יהודה, אבל אני לא עצלן ויורד/והולך בדרך הזו, ושוב מחסום. אלא שהפעם לידו יש ישוב/בתים, שירה ומוזיקה ומצטרף אליי אחד שאני מכיר [אחי?/סבא שלי?] ששמו נתן, והוא מתקן אותי לנוּטֶע, כך נקרא סבי ביידיש. יורדים יחד בדרך לא דרך. בדרך נערה צעירה, שדומה במפתיע לנערה האפגנית שצולמה לפני 30 שנים, צועקת עלינו שאנחנו שודדים להם את המים. מגיעים למקום שלרדת ממנו בלתי אפשרי בשל היותו ניצב לאדמה תחתיו. כמו משום מקום מופיע סורג לבניה, ממתכת/מפלדה. אנחנו מורידים אותו לאדמה תחת המצוק.. ותם החלום.
 

שיח סלימאן

Well-known member
מנהל
ערב יום הכיפורים, אני עומד בכניסה לכותל [ שהיא בעצם גרם מדרגות ורחבה קטנה לידו. "הכתל" עצמו הוא חדר מואר עמומות ]. הערב עומד לרדת ואיזה שוטר אחד מתחיל לתת הרצאה, ומודיע שעם שקיעת החמה כולם הולכים. כמובן שמתגודדת קבוצה גדולה של אנשים, מתחילה מריבה, ואני חומק ממנה ומתחיל ללכת ברגל לביתי, בירושלים.
מי שמכיר את קווי האוטובוס בירושלים יודע שקו 19, לפחות בעבר נסע דרך מלחה [ מנחת] לכיוון ביה"ח הדסה.
אז כנראה היתה לי קפיצת הדרך וההליכה הביתה התחילה בעלייה מרחוב סן-סימון[?] . בדרך ראיתי מישהי מטפסת על הר לבן, ואני ממשיך ללכת והנה הכל הרוס, חפור, סלעי ענק, ומישהו [ לא יהוסף הפעם ] מספר לי שעליי לעקף את הבור הענק הזה, כלומר לטפס.
אז מטפס על ההר שכולו בוץ. ממנו ובו מציצים סימני דרך בצורת לולאות טיפוס. מגיע לראש ההר, כלומר למלחה ושם נפרשת דרך רחבה. אלא שהדרך הזו מתאימה באופייה ובמראה שלה למדבר יהודה, אבל אני לא עצלן ויורד/והולך בדרך הזו, ושוב מחסום. אלא שהפעם לידו יש ישוב/בתים, שירה ומוזיקה ומצטרף אליי אחד שאני מכיר [אחי?/סבא שלי?] ששמו נתן, והוא מתקן אותי לנוּטֶע, כך נקרא סבי ביידיש. יורדים יחד בדרך לא דרך. בדרך נערה צעירה, שדומה במפתיע לנערה האפגנית שצולמה לפני 30 שנים, צועקת עלינו שאנחנו שודדים להם את המים. מגיעים למקום שלרדת ממנו בלתי אפשרי בשל היותו ניצב לאדמה תחתיו. כמו משום מקום מופיע סורג לבניה, ממתכת/מפלדה. אנחנו מורידים אותו לאדמה תחת המצוק.. ותם החלום.
זה הכל בגלל שלא השתמשת ב -
 

Zadig

Well-known member
ערב יום הכיפורים, אני עומד בכניסה לכותל [ שהיא בעצם גרם מדרגות ורחבה קטנה לידו. "הכתל" עצמו הוא חדר מואר עמומות ]. הערב עומד לרדת ואיזה שוטר אחד מתחיל לתת הרצאה, ומודיע שעם שקיעת החמה כולם הולכים. כמובן שמתגודדת קבוצה גדולה של אנשים, מתחילה מריבה, ואני חומק ממנה ומתחיל ללכת ברגל לביתי, בירושלים.
מי שמכיר את קווי האוטובוס בירושלים יודע שקו 19, לפחות בעבר נסע דרך מלחה [ מנחת] לכיוון ביה"ח הדסה.
אז כנראה היתה לי קפיצת הדרך וההליכה הביתה התחילה בעלייה מרחוב סן-סימון[?] . בדרך ראיתי מישהי מטפסת על הר לבן, ואני ממשיך ללכת והנה הכל הרוס, חפור, סלעי ענק, ומישהו [ לא יהוסף הפעם ] מספר לי שעליי לעקף את הבור הענק הזה, כלומר לטפס.
אז מטפס על ההר שכולו בוץ. ממנו ובו מציצים סימני דרך בצורת לולאות טיפוס. מגיע לראש ההר, כלומר למלחה ושם נפרשת דרך רחבה. אלא שהדרך הזו מתאימה באופייה ובמראה שלה למדבר יהודה, אבל אני לא עצלן ויורד/והולך בדרך הזו, ושוב מחסום. אלא שהפעם לידו יש ישוב/בתים, שירה ומוזיקה ומצטרף אליי אחד שאני מכיר [אחי?/סבא שלי?] ששמו נתן, והוא מתקן אותי לנוּטֶע, כך נקרא סבי ביידיש. יורדים יחד בדרך לא דרך. בדרך נערה צעירה, שדומה במפתיע לנערה האפגנית שצולמה לפני 30 שנים, צועקת עלינו שאנחנו שודדים להם את המים. מגיעים למקום שלרדת ממנו בלתי אפשרי בשל היותו ניצב לאדמה תחתיו. כמו משום מקום מופיע סורג לבניה, ממתכת/מפלדה. אנחנו מורידים אותו לאדמה תחת המצוק.. ותם החלום.
היה לי מבולבל לקרוא.
אממה, רוח הדברים שקלטתי זה על שיבה (חזרה) ונטישה (עזיבה) עם כל מה שיש לך בכל מימדי הזמן.
הזכיר לי שיר שמתחיל כך:
"כך לעמוד כיום ערום באמצע יום אכזר מכל. לא אכפת אבל לא אכפת זה גם כן שאלה לא רק של זמן יבוא. מי יראה אותך אזי מי רואה אותך. היום כיום עקור וברח..."
 

צליליתה1

Well-known member
נצל״ש:
פעם, בימי קדם, כשהאינטרנט היה אינטרנט והתפוז היה פרדס, פתיחת שרשור חדש בנושא זהה, ממש בסמוך לקודם, היה נחשב ללא מנומס. או לא יעיל, או סתם בלגן מיותר. אבל כיום, במערכת החדשה, ממש קשה עד בלתי אפשרי לעקוב אחרי פוסטים חדשים, במיוחד בעצים מרובי דפים. כבר מזמן חשבתי להציע לכולנו לפתוח שרשורים חדשים לעיתים קרובות, ולא לגרור דיונים קיימים למיליוני כיוונים חדשים, למען להקל על הקריאה וההתמצאות, לפחות עד תיקון הבאג. או שינוי הפיצ׳ר. (הנה אני עצמי חוטאת באי נטיעת עץ חדש, אבל , לא יודעת, היה נראה לי מתאים לכאן)
 

קלייטון.ש

Well-known member
נצל״ש:
פעם, בימי קדם, כשהאינטרנט היה אינטרנט והתפוז היה פרדס, פתיחת שרשור חדש בנושא זהה, ממש בסמוך לקודם, היה נחשב ללא מנומס. או לא יעיל, או סתם בלגן מיותר. אבל כיום, במערכת החדשה, ממש קשה עד בלתי אפשרי לעקוב אחרי פוסטים חדשים, במיוחד בעצים מרובי דפים. כבר מזמן חשבתי להציע לכולנו לפתוח שרשורים חדשים לעיתים קרובות, ולא לגרור דיונים קיימים למיליוני כיוונים חדשים, למען להקל על הקריאה וההתמצאות, לפחות עד תיקון הבאג. או שינוי הפיצ׳ר. (הנה אני עצמי חוטאת באי נטיעת עץ חדש, אבל , לא יודעת, היה נראה לי מתאים לכאן)
גם לאשתי יש חוק כזה כמו שהיה בתפוז הישן, כל פעם שאני מתחיל נושא היא אומרת לי "לא דיברנו על זה כבר?", דהיינו לך תשרשר בשיחה ההיא ועזוב אותי בשקט. אני אגיד לה שצליליתה מהאינטרנט אומרת שהחוק הזה כבר לא בתוקף ושהיא צריכה להתייחס אלי כל פעם מחדש. שרק לא תגיד לי שגם על זה כבר דיברנו.
 

צליליתה1

Well-known member
אני אגיד לה שצליליתה מהאינטרנט אומרת שהחוק הזה כבר לא בתוקף

רגע רגע
צליליתה מהאינטרנט התייחסה לחיים בפרדס, לא לחיים בכלל.
במקומות אחרים, נגיד בסלון ביתכם - יכול להיות שיש חוקים אחרים
אני לא מתערבת
 

קלייטון.ש

Well-known member
רגע רגע
צליליתה מהאינטרנט התייחסה לחיים בפרדס, לא לחיים בכלל.
במקומות אחרים, נגיד בסלון ביתכם - יכול להיות שיש חוקים אחרים
אני לא מתערבת
יש בסלון ביתנו כל מיני חוקים, לא את כולם אני מבין ובין כה וכה הם משתנים לפעמים מרגע לרגע.
 

אבח"י

Well-known member
היה לי מבולבל לקרוא.
אממה, רוח הדברים שקלטתי זה על שיבה (חזרה) ונטישה (עזיבה) עם כל מה שיש לך בכל מימדי הזמן.
הזכיר לי שיר שמתחיל כך:
"כך לעמוד כיום ערום באמצע יום אכזר מכל. לא אכפת אבל לא אכפת זה גם כן שאלה לא רק של זמן יבוא. מי יראה אותך אזי מי רואה אותך. היום כיום עקור וברח..."

אתה סופר צודק.
 
למעלה