אז עכשיו. (או כבר עכשיו??)
כשהתגייסת הכוונה. טוב אז לא ממש התגייסת, טר"צ והכל אני יודע. כבר עכשיו וכבר ממקודם עולה בי, ומציפה אותי המחשבה על כמה את דומה לי. לא עכשיו אומנם אלא לאני של לפני 8-9 חודשים. את פשוט מזכירה לי אותי. זוכרת את ההתחלה שלנו? זו שהייתה לפני חודשיים בערך? בפגישה הראשונה שלנו, כבר מהרגע שראיתי אותך הולכת לכיווני בפארק ועד לאחר כך בשיחה שניהלנו על הדשא חשבתי לעצמי שזה לא יחזיק מעמד ואין לי בעצם מה לחפש איתך. ואז נפרדנו ולא יודע למה, אולי כי רציתי דייט להצגה ואולי כי כבר אז איפשהו הרגשתי שיש בזה משהו מעבר, החלטתי לתת לזה עוד צ´אנס. אז התקשרתי אליך ויצאנו למחרת. ובאותו ערב בהצגה, היית כ"כ מדהימה, וכששאלתי אם אפשר לנשק אותך, ואמרת על הלחי ממש עשית לי את היום. החלטתי שטעיתי, ושאותך אני רוצה. אולי כי הזכרת לי אותי. ומאז? מאז אני רק שם לב איך היית כל כך כמוני (כל פעם אני אגיד כמוני זה כמו האני הקודם שלי טוב?). לא רצית להתחייב. לא רצית באמת בקשר, רצית להנות רק. שזה טוב מאוד אבל לא היה טוב בשבילי. לא עכשיו. אולי לפני 10 חודשים. אז אחרי שבועיים שלושה אמרתי לך שזה לא מתאים לי ככה, אז הפסקנו. ואת חייכת אלי כשהלכתי. כבר אמרתי לך שאת מזכירה לי אותי? ואחרי שבוע התקשרת. אמרת שאת רוצה שנחזור. אולי לא במילים האלו, אבל אני בטוח שלזה התכוונת לפחות מזווית הראיה שלך. ואני חשבתי שהכל יהיה שונה מעכשיו ושאני אוכל להתסכל עליך, על העיניים המדהימות האלו שלך, במבט אוהב ואז לעצוב עיניים וזהו. ואחרי שבועיים, שהיו פשוט מדהימים, שוב פעם הרגשתי שזה לא מה שרציתי. אז דיברתי איתך, את התחמקת באלגנטיות, ולי לא היה יותר כוח, אז הלכתי (הפעם רק הביתה). וביום שלאחר מכן הייתה לנו שיחה רצינית. הבנת איך אני מרגיש באמת, ואמרת שאת רוצה עוד זמן. ברור שהסכמתי. ולא רק בגלל שאת אחת הבחורות היותר יפות שהייתי איתן מבחינה חיצונית. אלא גם בגלל שפשוט יש בך יותר מזה. כבר אמרתי לך שאת מזכירה לי אותי? אז לאט לאט עברו הימים, כל פגישה איתך הרגשתי שאנחנו מתקרבים יותר ויותר, ואני לא יודע, אולי אני טועה בזה, ואלי אני סתם פראנואיד בזה שאני חושב שאני טועה ושאת מטעה אותי, אבל אני ממש מרגיש כאילו שאת מתקרבת אלי, זה כאילו ניכר במילותייך, באיך שאת מחבקת אותי. בהכל. לא יודע אם סיפרתי לך, אבל היה לי קשר בדיוק כמו שלי ושלך לפני שהתגייסתי, רק שאז הצדדים היו הפוכים, אני הייתי את, והיא הייתה אני. היינו ביחד חודש וחצי חודשיים לפני הגיוס שלי ואחרי חודש מהגיוס שלי אני נפרדתי ממנה. מכל מיני סיבות. אז עכשיו, כשהתחלת את הקורס שלך, ואת רחוקה ממני, אומנם לא בקילומטרים, כי את זה אני יכול לנצח, אלא במשהו אחר שאני לא ממש יכול להגדיר עכשיו, אני חושב שאולי קוראים לזה מסגרת. אני כבר מתחיל להתגעגע. ואני יודע שזה פסיכולוגי בלבד, ושלא באמת תשכחי אותי שם, אבל איך אני יכול לדעת את זה? זו אולי הפעם הראשונה בחיי שאני מרגיש שאצטרך באמת להיפתח ולתת לזה "לגעת" בי בפנים כדי שזה יעבוד. לתת לעצמי להתסכן, לעבור את הגבול. למרות השינוי שעברתי את זה עדיין לא שיניתי אצלי. אולי עכשיו אצטרך לשנות גם את זה ולהשלים את השינוי שעברתי. וכבר מצאת לך מישהו שילמד אותך גיטרה. מישהו שהוא לא אני. אני מקנא? אני לא חושב, הרי אין לי במה לקנא. או איך. אני פשוט רואה מה הולך לקרות, ואיך הכל הולך לחזור על עצמו. זה בטח סתם בגלל שאני חסר ביטחון. כבר אמרתי לך שאת מזכירה אותי? i wanna be loved by you, just you, and nobody else but you. זה יותר מדי לבקש ממישהי שהיא בעצם עצמי? ארז.
כשהתגייסת הכוונה. טוב אז לא ממש התגייסת, טר"צ והכל אני יודע. כבר עכשיו וכבר ממקודם עולה בי, ומציפה אותי המחשבה על כמה את דומה לי. לא עכשיו אומנם אלא לאני של לפני 8-9 חודשים. את פשוט מזכירה לי אותי. זוכרת את ההתחלה שלנו? זו שהייתה לפני חודשיים בערך? בפגישה הראשונה שלנו, כבר מהרגע שראיתי אותך הולכת לכיווני בפארק ועד לאחר כך בשיחה שניהלנו על הדשא חשבתי לעצמי שזה לא יחזיק מעמד ואין לי בעצם מה לחפש איתך. ואז נפרדנו ולא יודע למה, אולי כי רציתי דייט להצגה ואולי כי כבר אז איפשהו הרגשתי שיש בזה משהו מעבר, החלטתי לתת לזה עוד צ´אנס. אז התקשרתי אליך ויצאנו למחרת. ובאותו ערב בהצגה, היית כ"כ מדהימה, וכששאלתי אם אפשר לנשק אותך, ואמרת על הלחי ממש עשית לי את היום. החלטתי שטעיתי, ושאותך אני רוצה. אולי כי הזכרת לי אותי. ומאז? מאז אני רק שם לב איך היית כל כך כמוני (כל פעם אני אגיד כמוני זה כמו האני הקודם שלי טוב?). לא רצית להתחייב. לא רצית באמת בקשר, רצית להנות רק. שזה טוב מאוד אבל לא היה טוב בשבילי. לא עכשיו. אולי לפני 10 חודשים. אז אחרי שבועיים שלושה אמרתי לך שזה לא מתאים לי ככה, אז הפסקנו. ואת חייכת אלי כשהלכתי. כבר אמרתי לך שאת מזכירה לי אותי? ואחרי שבוע התקשרת. אמרת שאת רוצה שנחזור. אולי לא במילים האלו, אבל אני בטוח שלזה התכוונת לפחות מזווית הראיה שלך. ואני חשבתי שהכל יהיה שונה מעכשיו ושאני אוכל להתסכל עליך, על העיניים המדהימות האלו שלך, במבט אוהב ואז לעצוב עיניים וזהו. ואחרי שבועיים, שהיו פשוט מדהימים, שוב פעם הרגשתי שזה לא מה שרציתי. אז דיברתי איתך, את התחמקת באלגנטיות, ולי לא היה יותר כוח, אז הלכתי (הפעם רק הביתה). וביום שלאחר מכן הייתה לנו שיחה רצינית. הבנת איך אני מרגיש באמת, ואמרת שאת רוצה עוד זמן. ברור שהסכמתי. ולא רק בגלל שאת אחת הבחורות היותר יפות שהייתי איתן מבחינה חיצונית. אלא גם בגלל שפשוט יש בך יותר מזה. כבר אמרתי לך שאת מזכירה לי אותי? אז לאט לאט עברו הימים, כל פגישה איתך הרגשתי שאנחנו מתקרבים יותר ויותר, ואני לא יודע, אולי אני טועה בזה, ואלי אני סתם פראנואיד בזה שאני חושב שאני טועה ושאת מטעה אותי, אבל אני ממש מרגיש כאילו שאת מתקרבת אלי, זה כאילו ניכר במילותייך, באיך שאת מחבקת אותי. בהכל. לא יודע אם סיפרתי לך, אבל היה לי קשר בדיוק כמו שלי ושלך לפני שהתגייסתי, רק שאז הצדדים היו הפוכים, אני הייתי את, והיא הייתה אני. היינו ביחד חודש וחצי חודשיים לפני הגיוס שלי ואחרי חודש מהגיוס שלי אני נפרדתי ממנה. מכל מיני סיבות. אז עכשיו, כשהתחלת את הקורס שלך, ואת רחוקה ממני, אומנם לא בקילומטרים, כי את זה אני יכול לנצח, אלא במשהו אחר שאני לא ממש יכול להגדיר עכשיו, אני חושב שאולי קוראים לזה מסגרת. אני כבר מתחיל להתגעגע. ואני יודע שזה פסיכולוגי בלבד, ושלא באמת תשכחי אותי שם, אבל איך אני יכול לדעת את זה? זו אולי הפעם הראשונה בחיי שאני מרגיש שאצטרך באמת להיפתח ולתת לזה "לגעת" בי בפנים כדי שזה יעבוד. לתת לעצמי להתסכן, לעבור את הגבול. למרות השינוי שעברתי את זה עדיין לא שיניתי אצלי. אולי עכשיו אצטרך לשנות גם את זה ולהשלים את השינוי שעברתי. וכבר מצאת לך מישהו שילמד אותך גיטרה. מישהו שהוא לא אני. אני מקנא? אני לא חושב, הרי אין לי במה לקנא. או איך. אני פשוט רואה מה הולך לקרות, ואיך הכל הולך לחזור על עצמו. זה בטח סתם בגלל שאני חסר ביטחון. כבר אמרתי לך שאת מזכירה אותי? i wanna be loved by you, just you, and nobody else but you. זה יותר מדי לבקש ממישהי שהיא בעצם עצמי? ארז.
קשר איתה, קשר אמיתי, מהדברים שלא נגמרים אחרי חודשיים שלושה אלא נמשכים רחוק. קשר עם אני אוהב אותך בעיניים. קשר עם נשיקות שלוהטות לא רק ממשיכה פיסית, כי מזה מאסתי כבר. אחד הדברים שהבטחתי לעצמי כשהחלטתי שאני צריך לערוך שינוי בחיי היה שאני לא מתפשר יותר. זה כלל גם מערכות יחסים. אז נכון, כל קשר הוא הדדי, ובכל קשר מתפשרים שני הצדדים, אבל עם זאת אני חושב שאסור לעשות יותר מדי מזה כי אז מרגישים פספוס וחייבים להמשיך הלאה מהקשר כי הוא נעשה חונק. אז בהתחלה החלטתי שאני לא מתפשר על מראה, עברתי לאישיות, לפנימיות ועוד... כשהתחלתי לצאת איתה הבנתי שיש לי עוד התפשרות, אני מתפשר על סוג הקשר שיש בנינו. בעוד שבדברים האחרים לא התפשרתי. אני יודע שאת הפשרות שלנו אני והיא עושים כל יום. ארז.