אני מסכימה איתך - החיים שבריריים
התמודדויות אוביקטיביות חיצוניות קיימות תמיד. אנחנו לא מבקשים לעצמנו אותן, מסיבות שונות הן מתרחשות ומצריכות מאיתנו למצוא כוחות נפש ולטפל בהן. ואין ספק שהן מביאות איתן גם תחושות של פחד אוביקטיבי, קיומי. מה שכן, במצב אוביקטיבי נתון, אנשים שונים יגיבו באופן שונה לחלוטין. יש שיתחפרו מתחת לשמיכה, או יעצמו את העיניים ולא ירצו לראות את האמת, ויש כאלו שיתפסו פיקוד על עצמם ומשפחתם, ייאזרו כוחות, ויתחילו לפעול כדי לצאת מהמצב שנקלעו אליו. באופן אישי הייתי כאן וגם כאן, ואני מעדיפה את הדרך השנייה. יש מצבים שהתמודדות אוביקטיבית הופכת לבעייה פנימית. למשל אכילה. אכילת יתר היא בעייה חיצונית בתחילתה, אבל לעתים היא הופכת לאכילה רגשית ולהתמכרות ואז היא עוברת מלהיות בעיה אסתטית חיצונית לבעיה פנימית עם הרבה השלכות. עוד דוגמא, בגלל שהתייחסת לכסף. מאז שאני זוכרת את עצמי, ההורים שלי היו בבעיות כלכליות. היו תקופות קצת יותר טובות, אבל בעיקרון תמיד לא היה מספיק. ההורים שלי הלכו וקרסו בנטל החובות, עד שהגיעו לסף פשיטת רגל. בדיעבד אני יודעת שהיה ניתן לפתור את הבעיה בדרך אוביקטיבית, במספר צעדים פשוטים ואמיצים אבל ההורים שלי לא רצו לשמוע. פחדו להסתכל למציאות בעיניים, חיו שנים על גבי שנים בתחושה שהנה אוטוטו הבעיה נפתרת, שילמו מחיר משפחתי כבד של פגיעה בילדים שלהם (נאלצנו לחיות כל הזמן בתחושת מחסור וזה כאב להם), ובסופו של דבר כמעט הגיעו לפשיטת רגל. במקרה הזה, כסף היה בעיה אוביקטיבית בתחילתה, שהפכה לבעיה פנימית. בסופו של דבר היא גם נפתרה תוך חצי שנה ברגע שההורים שלי הבינו שהגיעו לתחתית והסכימו להעביר לידינו את הטיפול בחובות שלהם. מה שאני בעצם אומרת בסופו של דבר, זה שהדברים הם לא שחור ולבן.
