ילדה שאני אוהבת כל-כך
לימורוש, אני מבחינה את רגשות האשמה שלך,שהובילו אותי לאי בקשת כסף מצמד אבא בכלל כי כל הזמן אני חושבת "אבל אם אין לו" ,"ואם זה לא כל-כך חשוב" ,"ואולי עדיף שהפעם אני אוותר".. אז זה הביא אותי למצמב שאני כל-הזמן חושבת ובודקת.. אבל מצמד שני,גם לאמא שלך ושלי קשה ,אפילו יותר. היא גם צריכה לפרנס אותנו,גם לדאוג לנו,גם לגדל אותנו,וגם מימ שאיתנו 24 שעות ביממה. לכן,אני חושבת שזה צריך להתחלק חצי חצי,אבל שנינו יודעות שזה לא אפשרי,כי אי אפשר לחלק חצי חצי אין מדדים,או משהו שאפשר ע"י לבדוק את החלוקה האם היא שווה. ולכן ברוב המקרים האבא (ההורה שאינו בבית),ההשקעה שהוא משקיע בילד יויתר נראית לעין מבחינה חומרית,וכמו שאמרת כך בעצם משלים את הפער. וזה נשמע מאוד הגיוני,מעט זמן לבילוי ושהייה יחד,משהו שיספק ויענה על הצרכים שחל שניכם -משהו חומרי ,שבא לידי ביטוי בכסף וכל משמעותו מכך. שוב מבינה את הרגשות שלך..אבל אין מה לעשות בעניין.. אני לא רוצה שתגיעי למצב שלי עם אבא,אז עדיף אולי שנשאיר את המצמצב עם אבא שלך כך..
-שקד,שגאה בילדה המקסימה שהכרתי-
שקד