הרבה דובר פה על בריסקט (חזה בקר). התאהבתי בנתח הזה, שהכרתי לפני כמה חודשים, והכנתי אותו כמה פעמים מאז.
כל פעם שביקשנו מהבנים של הזוגי להביא משהו לארוחה, הם הביאו קדירה עגולה מקרמיקה, מצופה גלזורה מכל הכיוונים,
ממולאת בתפו"א, או בתפו"א עם בטטה, או עם פטריות, או עם גזר, והכל היה מאוד טעים. התקנאתי. הלכתי לחפש קדירה.
אצל "נחמד", כהרגלם, מצאתי אחת משובחת, גרמנית, מלבנית, בשלושה גדלים, עשויה חרס. אני מכירה את הצורה הזאת מלפני שנים רבות.
לא השתנתה. החלטתי לקנות את הבינונית (היא ענקית), כי "אם אקנה את הקטנה זה יספיק לנו, לזוג, רק ליומיים, ואין לי כוונה
להיכנס כל יומיים למטבח". פריווילגיה של מי שסיימה לגדל ילדים.
אז לקחתי את הבינונית. לפי ההסבר שקיבלתי בחנות צרבתי בתוכה ללא המכסה כ 2 ק"ג בשר (מל"פ) על חום 220 משני הצדדים, כשהיא
מכוסה בנייר אפיה ועליו נייר כסף. בינתיים, עמד המכסה בצד הכיור כשהוא מלא מים, ואני חתכתי ותיבלתי קערת ירקות שורש ו-3 כרעיים
חתוכים. אחרי הצריבה הוספתי את העוף והירקות מעל הבשר, שפכתי את המים, וכיסיתי את הקדירה במכסה. המכסה, שאין לו גלזורה בפנים,
הופך את הקדירה לסטרימר. הורדתי את החום ל-160 מעלות ובישלתי כך 3 שעות. אחרי 3 שעות הוצאתי, הוצאתי והפרדתי את כל החלקים של התבשיל
וקיררתי לילה. למחרת, קיפיתי את השומן מהרוטב שנשאר בקדירה וזרקתי אותו, פרסתי את הבשר לפרוסות דקות והחזרתי לרוטב,
ובישלתי אותו שעה נוספת ב-160 מעלות. לשלב זה ניתן להוסיף מעט מיץ תפוזים או תרכיז רימונים. ניסיתי עם כל אחד מהם, וניסיתי גם בלי. הכל הולך.
מילאתי בחזרה את הקדירה בעופות ובירקות, והעברתי אותה אחר כבוד לארבעת המוסקטרים ושני הילדים בבית הסמוך, יען כי ברור שהנודדים הביאו אתם
קורונה משדה התעופה. והנה מה שכתב לי הבן שלי בתגובה (ואלה לא הגעגועים לאמא. זה זה שגר פה):
"אמא, הבשר שהכנת ממש ממש משובח. רמה של מסעדות יוקרה". לכך הצטרפה זוגתו, שציינה שגם הנכדה בת ה-4 "טרפה" כמה מנות.
והנודדים? בקושי יצאו מהמיטה, אבל כבר יכלו לאכול את הירקות.
אני את שלי עשיתי. מומלץ בחום.
כל פעם שביקשנו מהבנים של הזוגי להביא משהו לארוחה, הם הביאו קדירה עגולה מקרמיקה, מצופה גלזורה מכל הכיוונים,
ממולאת בתפו"א, או בתפו"א עם בטטה, או עם פטריות, או עם גזר, והכל היה מאוד טעים. התקנאתי. הלכתי לחפש קדירה.
אצל "נחמד", כהרגלם, מצאתי אחת משובחת, גרמנית, מלבנית, בשלושה גדלים, עשויה חרס. אני מכירה את הצורה הזאת מלפני שנים רבות.
לא השתנתה. החלטתי לקנות את הבינונית (היא ענקית), כי "אם אקנה את הקטנה זה יספיק לנו, לזוג, רק ליומיים, ואין לי כוונה
להיכנס כל יומיים למטבח". פריווילגיה של מי שסיימה לגדל ילדים.
אז לקחתי את הבינונית. לפי ההסבר שקיבלתי בחנות צרבתי בתוכה ללא המכסה כ 2 ק"ג בשר (מל"פ) על חום 220 משני הצדדים, כשהיא
מכוסה בנייר אפיה ועליו נייר כסף. בינתיים, עמד המכסה בצד הכיור כשהוא מלא מים, ואני חתכתי ותיבלתי קערת ירקות שורש ו-3 כרעיים
חתוכים. אחרי הצריבה הוספתי את העוף והירקות מעל הבשר, שפכתי את המים, וכיסיתי את הקדירה במכסה. המכסה, שאין לו גלזורה בפנים,
הופך את הקדירה לסטרימר. הורדתי את החום ל-160 מעלות ובישלתי כך 3 שעות. אחרי 3 שעות הוצאתי, הוצאתי והפרדתי את כל החלקים של התבשיל
וקיררתי לילה. למחרת, קיפיתי את השומן מהרוטב שנשאר בקדירה וזרקתי אותו, פרסתי את הבשר לפרוסות דקות והחזרתי לרוטב,
ובישלתי אותו שעה נוספת ב-160 מעלות. לשלב זה ניתן להוסיף מעט מיץ תפוזים או תרכיז רימונים. ניסיתי עם כל אחד מהם, וניסיתי גם בלי. הכל הולך.
מילאתי בחזרה את הקדירה בעופות ובירקות, והעברתי אותה אחר כבוד לארבעת המוסקטרים ושני הילדים בבית הסמוך, יען כי ברור שהנודדים הביאו אתם
קורונה משדה התעופה. והנה מה שכתב לי הבן שלי בתגובה (ואלה לא הגעגועים לאמא. זה זה שגר פה):
"אמא, הבשר שהכנת ממש ממש משובח. רמה של מסעדות יוקרה". לכך הצטרפה זוגתו, שציינה שגם הנכדה בת ה-4 "טרפה" כמה מנות.
והנודדים? בקושי יצאו מהמיטה, אבל כבר יכלו לאכול את הירקות.
אני את שלי עשיתי. מומלץ בחום.
