ימי הנטישה
New member
אז קניתי לי ספר של אלנה פרנטה
זה היה עשרה ימים אחרי שהוא אמר לי שהוא לא אוהב אותי יותר. שבעצם ההרגשה הזאת מלווה אותו בשש השנים האחרונות. וחברים ראו את מצוקתו והציעו לו ללכת למטפל זוגית להבין מה קורה לו.
הוא אמר שהוא רוצה לנסות לתקן (איך אפשר לנסות לתקן אחרי שש שנים) אבל אמרתי כן (אני כל כך אוהבת אותו) ונסעתי לתל אביב, לפגישה עם המטפלת.
הגעתי מוקדם, אז הלכתי לדיזינגוף סנטר ועשיתי את מה שאני עושה בשעות מצוקה קשות והלכתי ליומית בקולנוע לב, ועד שהסרט יתחיל ניגשתי לצומת ספרים וקניתי לי ספר. את הספר השני ברומנים הנפוליטניים של אלנה פרנטה.
ככה זה בשעות מצוקה קשה. אני צריכה סרט בקולנוע (סדרות לא עובדות אצלי במקרים כאלה, הן משאירות יותר מדי מקום למחשבות) ואני צריכה ספר. ושיהיה ספר טוב. קלילונים ומותחנים פשוטים אני קוראת כמו סדרות טלויזיה. תמיד יש מקום למחשבות. והדבר היחיד שאסור לי כרגע הוא להמשיך ולחשוב.
אז קניתי לי ספר של אלנה פרנטה. וקראתי אותו קצת בחנות, וקצת בספסל מול הקליניקה של המטפלת (ההולכים אל המות מברכים אותך קיסר) ושקעתי בו, כי אלנה פרנטה היא מלכת עולם. באמת.
ואני חייבת לומר לכם - אסור לקרוא אלנה פרנטה במעברים כאלה. כי אז נזכרים בימי הנטישה והנה לכם הסיבה שקניתם ספר של אלנה פרנטה.
ואסור להיזכר בימי הנטישה. אני לא רוצה ככה. ממש לא ככה.
אבל איך אני רוצה כן? ויש משמעות לרצון שלי? ולמה אני לא מסוגלת לכעוס? אני אדם לא כועס. אני אדם נעצב ואדם מאוכזב, ואני לא יודעת איך כועסים. ומגיע לי לכעוס. כי שש שנים ושקר. ואני סתומה ואני אומרת תראה, אבא של יואב עזב את רונית. כבר שנים יש לו מאהבת. והוא לא אוהב אותה בכלל. אתה תגיד לי אם תפסיק לאהוב אותי, נכון? נכון. וזה היה לפני ארבע שנים. איזו ספירה איומה נחתה עלי פה.
המקרים האלה שאמרתי לעצמי הנה, זה האושר, עכשיו תמסגרי ותתלי לך על לוח הזכרונות. מתי זה היה בדיוק? כן, אחרי הספירה. סתומה.
ויש לי פלייליסט. ואני בדרך כלל לא זוכרת שירים, לא שולפת שירים לפי מילים ולא לפי נושאים. והנה פתאום יש לי, תראו מה זה.
חדשות לא טובות היא עוזבת אותי
ונראה ביחד סרט ונחליט שנשארים
you dont love me anymore
and it's so like candy....
אז למה באתי לפה? כי פעם מזמן מזמן הייתי חלק קטן מפה.
וכי אני חייבת לכתוב, ולא למחברת.
אני חייבת לכתוב לקהל.
זה עושה את הכל יותר ממשי.
(זה עושה את הכל ליותר ממשי)
סליחה על ההפרעה ותודה על הסבלנות
זה היה עשרה ימים אחרי שהוא אמר לי שהוא לא אוהב אותי יותר. שבעצם ההרגשה הזאת מלווה אותו בשש השנים האחרונות. וחברים ראו את מצוקתו והציעו לו ללכת למטפל זוגית להבין מה קורה לו.
הוא אמר שהוא רוצה לנסות לתקן (איך אפשר לנסות לתקן אחרי שש שנים) אבל אמרתי כן (אני כל כך אוהבת אותו) ונסעתי לתל אביב, לפגישה עם המטפלת.
הגעתי מוקדם, אז הלכתי לדיזינגוף סנטר ועשיתי את מה שאני עושה בשעות מצוקה קשות והלכתי ליומית בקולנוע לב, ועד שהסרט יתחיל ניגשתי לצומת ספרים וקניתי לי ספר. את הספר השני ברומנים הנפוליטניים של אלנה פרנטה.
ככה זה בשעות מצוקה קשה. אני צריכה סרט בקולנוע (סדרות לא עובדות אצלי במקרים כאלה, הן משאירות יותר מדי מקום למחשבות) ואני צריכה ספר. ושיהיה ספר טוב. קלילונים ומותחנים פשוטים אני קוראת כמו סדרות טלויזיה. תמיד יש מקום למחשבות. והדבר היחיד שאסור לי כרגע הוא להמשיך ולחשוב.
אז קניתי לי ספר של אלנה פרנטה. וקראתי אותו קצת בחנות, וקצת בספסל מול הקליניקה של המטפלת (ההולכים אל המות מברכים אותך קיסר) ושקעתי בו, כי אלנה פרנטה היא מלכת עולם. באמת.
ואני חייבת לומר לכם - אסור לקרוא אלנה פרנטה במעברים כאלה. כי אז נזכרים בימי הנטישה והנה לכם הסיבה שקניתם ספר של אלנה פרנטה.
ואסור להיזכר בימי הנטישה. אני לא רוצה ככה. ממש לא ככה.
אבל איך אני רוצה כן? ויש משמעות לרצון שלי? ולמה אני לא מסוגלת לכעוס? אני אדם לא כועס. אני אדם נעצב ואדם מאוכזב, ואני לא יודעת איך כועסים. ומגיע לי לכעוס. כי שש שנים ושקר. ואני סתומה ואני אומרת תראה, אבא של יואב עזב את רונית. כבר שנים יש לו מאהבת. והוא לא אוהב אותה בכלל. אתה תגיד לי אם תפסיק לאהוב אותי, נכון? נכון. וזה היה לפני ארבע שנים. איזו ספירה איומה נחתה עלי פה.
המקרים האלה שאמרתי לעצמי הנה, זה האושר, עכשיו תמסגרי ותתלי לך על לוח הזכרונות. מתי זה היה בדיוק? כן, אחרי הספירה. סתומה.
ויש לי פלייליסט. ואני בדרך כלל לא זוכרת שירים, לא שולפת שירים לפי מילים ולא לפי נושאים. והנה פתאום יש לי, תראו מה זה.
חדשות לא טובות היא עוזבת אותי
ונראה ביחד סרט ונחליט שנשארים
you dont love me anymore
and it's so like candy....
אז למה באתי לפה? כי פעם מזמן מזמן הייתי חלק קטן מפה.
וכי אני חייבת לכתוב, ולא למחברת.
אני חייבת לכתוב לקהל.
זה עושה את הכל יותר ממשי.
(זה עושה את הכל ליותר ממשי)
סליחה על ההפרעה ותודה על הסבלנות
