אז שלום

[ווינגז]

אז שלום../images/Emo13.gif

קצת ארוך, אני מצטערת. הסתובבתי פה בפורום כמה פעמים בתקופה האחרונה, והיום החלטתי שהגיע הזמן להציג את עצמי. אני יעל, בת 18 וחצי. ההורים שלי לא פרודים ולא גרושים נכון להיום, מבחינת ההגדרה היבשה. מערכת היחסים ביניהם, למעשה, הייתה בסדר (אני חושבת) עד השנה, אבל מערכת היחסים בין אבא שלי לביני מאוד בעייתית. לפני מספר שנים "גיליתי" שאבא שלי בקשר עם כמה נשים אחרות איתן הוא גם נפגש, דבר שהוביל לעימותים מאוד קשים בינינו, בלשון המעטה. To make a long story short, כל הסיפור התפוצץ לפני קצת יותר מחצי שנה, אם אני לא טועה, וחוץ ממספר פעמים ששמעתי את ההורים מדברים - הבית שקט לגמרי - אף אחד לא מדבר עם אף אחד. חשוב לי לציין שיש לי אח גדול שלא גר בבית, ואחות גדולה שכן (שלא מבחירתה). מבין שלושתינו, אין ספק שהייתי (ועדיין) הכי מעורבת בכל הסיפור, גם בגלל שגיליתי את זה בגיל מאוד צעיר יחסית. עוד פרט שצריך לציין הוא שאבא שלי ניתק את הקשר עם אבא שלו קצת אחרי שהאח שלי נולד (הוא בן 23), בדיוק מהסיבות שבגללן אנחנו מסוכסכים עכשיו. היום, אחרי חצי שנה של שקט כמעט מוחלט בבית, אמא שלי אמרה כבדרך אגב שאבא שלי מתכנן לעזוב את הבית השבוע. זה לא מאוד הפתיע אותי, והאמת היא שהחלטתי עם עצמי כבר מזמן שאני לא מעוניינת להשאר איתו בקשר כרגע, מכמה סיבות. כששאלתי אותה עם מי הכלב שלנו ישאר, היא ציינה בנינוחות שעם אבא שלי (כמובן), ושמידי פעם הוא יביא אותו אלינו. מי שמכיר אותי יודע שבע"ח הם האהבה הכי גדולה שלי, ועד כמה שזה נשמע טיפשי לפעמים - יש בהם כזו יציבות, תמיכה ושפיות שכ"כ חסרים פה (מעוד כמה סיבות, שלא אפרט כרגע

), וזו ממש "מכה מתחת לחגורה" בשבילי; בגלל הסכסוך עם אבא גם נאלצתי להפרד מהסוסה שלי לפני כמעט שנה, והיא באמת הייתה My solid Rock בתקופות מאוד בעייתיות בבית. עברתי (ועדיין) תקופה מאוד קשה בלעדיה, ורק לאחרונה התחלתי להתייצב ולהשתקם, באיזשהו מקום. עכשיו הסיפור הולך לקרות בפעם השנייה, ואני לא יכולה שלא לחשוב מה יקרה הלאה. אני חושבת שגם אם אבא שלי לא חשב על העובדה הזו כשהחליט לקחת את הכלב שלי איתו, הוא מחזיק ב"קלף מנצח" - אני לא יכולה "לנטוש" את הכלב שלי, והוא יודע שאם לא הכלב - לא הייתי שומרת איתו על קשר. חשוב לי להסביר שהוא מאוד מאוד פגע בי, ולמרות ש-Never say never, אני באמת לא מרגישה שאני יכולה לסלוח לו בתקופה הזו של חיי, אם בכלל. טוב, זו הייתה הצגה לא מאוד קצרה של עצמי, אני מניחה שתראו אותי פה יותר מעכשיו.

 

[yanivca]

שלום וברכה

לביתנו החמים והנעים. לצערי, אין לי כרגע רעיון איך לעזור לך עם הבעיה, רק להגיד לך שאנחנו פה בשביל לתמוך. ראיתי את הבלוג שלך - יש שם כמה תמונות מקסימות

את חיילת?

 

[ווינגז]

המון תודה ../images/Emo13.gif

עוד לא חיילת, אבל מתגייסת בדצמבר ומקווה לטוב (מתלבטת אם יהיה בסדר לעזוב את הבית, ואם כן - לאן).

 

[ענת אדרת]

ברוכה הבאה יעל

לא שזה מעודד אותך, אבל כולנו נאצלנו לוותר על הרבה דברים בגלל הגירושים של הורינו. אני וויתרתי בגיל 4 על חדר פרטי, כי ישנתי בסלון של סבא וסבתא שלי עד גיל 8, שם גרתי עם אימא שלי. נאלצתי לוותר על הקשר עם אבא שלי. בגיל 8 עברתי עם אימא שלי לבית אחר, ובשישי-שבת היינו עם סבא וסבתא שלי, כך שנאלצתי להיות בשני סניפים של תנועת הנוער. לא, זה לא מעודד, הדבר היחיד שמעודד, שאת בגיל שבו את כבר מקבלת עצמאות ואפשרות לבחירה חופשית, כחיילת, ואני מאחלת לך שתעבדי, ותפצי את עצמך בכל מה שקשור לחיות שנאלצת להפרד מהם. ברוכה הבאה אלינו!