אז תגידו לי, בשביל מה זה טוב

[רומי1770]

אז תגידו לי, בשביל מה זה טוב ../images/Emo35.gif

למה כאב פיזי משחרר? למה הרס עצמי הוא אופציה שמתממשת ? נזק בלתי הפיך שיום יבוא ואצטער עליו... למה?

 

[עצמי]

רומי...

תסבירי. אני לא מבינה... מור.

 

[רומי1770]

אולי עכשיו אהיה יותר מובנת... ../images/Emo7.gif

פציעה עצמית, כאב פיזי צורך נפשי לעשות את זה למרות שיודעים שזה לא בריא אפילו הורס את הבריאות. למשל, לקחת משלשלים כדי להיטהר.. לעשות פעילות ספורטיבית לא בריאה, ולא סבירה הצורך קיים שם כנראה שהוא מחפה על דברים אחרים שאינם הבעיה היא שכרגע אני לא יכולה לייצור אותם, את הדברים החסרים אז אני נשארת עם הצורך להתפרק - תרתי משמע... רומי

 

[סהר-תמיכה]

הצורך בא ממקום מסוים

שבו נעול הכאב הישן. והכאב הזה חייב ביטוי. אם לא מילולי, אז הוא יקח ביטוי דרך פציעה עצמית. זה לא שאת יוצרת משהו, אין שם משהו שצריך ליצור יש מאין. מה שכן, את לומדת שפה חדשה, שפה לא אלימה שבה תוכלי לגשת אל המקומות של הכאב. מילה במקום חיתוך.

 

[רומי1770]

לסהר - תמיכה

אני מבינה שהכאב הנעול צריך לבוא לידי ביטוי וזה קורה באמצעות הרס עצמי אצלי זה לא מתבטא בחיתוך.. אבל איך המילה תמגר בסופו של דבר את הצורך להכאיב לעצמי? איך נפטרים מהכאב הישן שקיים כל הזמן

 

[האיש מהצפון]

לרומי - הנה 2 אפשרויות ../images/Emo19.gif

1. לדבר עליו עם אחרים (גם פה למשל). 2. לכתוב עליו.. אפילו פתקאות מקריות שאחר כך תזרקי.. אגב אני חושב שאצלי למשל ההרס העצמי הפיזי (גם אני כבר גרמתי לעצמי נזק לאורך השנים במכוון... והרבה..), הוא במידה רבה תוצאה של מה שעשו לי כשהייתי זעיר יותר.. לא.. אף אחד מההורים שלי לא הרים על יד מעולם, אבל אם כשילד לא מבין תרגיל בחשבון, ואבא שלו צועק עליו, הילד עלול ללמוד במשך הזמן שכאשר הוא טועה-הוא צריך להעניש את עצמו.. והוא ממשיך בזה גם כמבוגר, כאשר הנוסחה הזו כישלון=עונש, מקבלת גם הקשרים אחרים, מזינה ומאיצה תהליכים שונים. גם האפשרות שדיברו עליה כאן, שהענשה עצמית היא דרך שלנו לשחרר קיטור היא דבר אפשרי (וגם זה לדעתי- יכול להיות נלמד מהסביבה ). האם זה אומר שהכל באשמת ההורים? לא חשוב לי כל-כך מי אשם במצב שאליו הגעתי. חשוב לי רק למצוא דרך אחרת לשחרר את הצפת הרגשות שמתרחשת אצלי לפעמים. לפעמים אני מצליח באי נגיד ב- 2 מתוך 4 מקרים.. אתמול למשל - לא הצלחתי.

 

[סהר-תמיכה]

ומי אמר שזה טוב?

אנא קראי את המאמר שבקישור:

 

[האיש מהצפון]

מוטב מאוחר... ../images/Emo39.gif ../images/Emo16.gif

כמה זמן אני מכאיב לעצמי באופן פיזי....................... הרבה הרבה שנים (אם כי זה מעולם ככל שזכור לי לפחות לא היה בצורה שהצריכה אפילו פניה למיון...). דוגמה? אתמול בערב חיפשתי משהו ולא מצאתי, ואחר כך משהו נוסף ועוד אחד ובסוף קפצתי בצורה כזו שגרמה לי (כנראה) לזעזוע מוח קל מאד.

 

[רומי1770]

לאיש הצפון, גרמת לו במתכוון?

אני מתכוונת לזעזוע מוח בגלל שלא מצאת משהו שחפשת? לפחות אתה יודע בבדאות למה זה קרה, מהתסכול של לא למצוא... אני כמעט תמיד לא יכולה להצביע באופן ספציפי על מה שמוביל אותי להרס עצמי ולמצב רוח מזופת, זה פשוט קורה, לעיתים קרובות, בבת אחת...

 

[האיש מהצפון]

אני חושב ש..כן

כלומר, כשקפצתי לא התכוונתי לגרום לעצמי זעזוע מוח אם כי היה ברור לי גם תוך כדי וגם בכלל, שסוג כזה של קפיצה עלול לגרום לדבר כזה.. נ.ב. סליחה על התשובה המאוחרת.. מה מוביל אותי לזה, זו כבר שאלה אחרת.. אצלי קיים מנגנון "הלחצה" או משהו כזה.. אני דורש מעצמי המון, ובמצבים מסויימים (לא תמיד)כשלון במשהו קטן מתחיל לבנות איזשהי הרגשה שבסוף מתפרצת. יכול להיות שדבר דומה קורה אצלך (ובגלל זה את לא יכולה להצביע בדיוק על הגורם..) כל העניין הוא שהגורם יכול להיות כמעט כל דבר. מפקק באיילון דרום (נניח) שאת תקועה בו שעה, או כל דבר אחר שהוא מעיק ואין שליטה עליו, ועד לדברים שיש שליטה עליהם לכאורה, (אם למשל, חלילה, נשרף לך אוכל שהכנת, או שהשארת חלון פתוח והגשם הרטיב את השטיח). האם מצאת עד היום דרך לפרוק את הלחץ הרגשי הזה בדרך אחרת שאינה פגיעה עצמית?