סוכריה על מקל
New member
אחאות.
אח שלי הקטן בן 22 היום. לפני שבועיים הוא השתחרר מהצבא והוא כבר סטודנט מן המנין בטכניון (אני גאה בו בטירוף, אם מישהו לא שם לב, אבל זה לא הענין). ולמרות שיש בינינו כל כך הרבה שנים, למרות שאף אחד לא עשה שום דבר בשביל שיהיה לנו קשר טוב, בשנה האחרונה פתאום קלטתי שאין מה לומר, מלבד רון הוא החבר הכי טוב שלי בעולם, זה שיודע את כל הסודות שלי ומשתף אותי בכל דבר משמעותי או פחות. יש לנו פגישה שבועית מקודשת ששום דבר בעולם לא יזיז אותה, אנחנו מדברים בטלפון כל יום, מצ'וטטים מתי שמזדמן. משתוללים כל פעם שנפגשים כמו שני ילדים קטנים. אחים כמו שצריך. אלה היחסים שאני רוצה שיהיו בין שני הילדים שלי. שיאהבו אחד את השני, ישתפו זה את זה, שיהיה להם אכפת באמת ויגלו מעורבות עמוקה זה בחייו של זה. האמת היא שכרגע זה באמת מה שקורה. הם החברים הכי טובים, כשיש להם משהו לספר או לשתף הם קודם כל ישתפו את זה את זה. שמעתי אותם עושים הסכם בחופש ש"בחג לא רבים" (מעצמם), יונתן כתב סיפור וכתב בראשו "מוקדש לתמרי", ואני רואה גם בהתנהלות היומיומית שלהם - איך תמרה מביאה ליונתן לבנים נקיים כשהוא מתרחץ, איך יונתן מכוון לה את המים כשהיא מתרחצת שיהיו בדיוק בטמפרטורה שהיא אוהבת, כשתמרה רצתה לנות בית לדרדסית שלה יונתן מיד הציע לתת לה את כל הכסף שבקופה שלו (ונתן), והשיחות שהם מנהלים כל ערב במיטה הן משהו שאני לא יכולה להתחיל אפילו לתאר. אבל איך דואגים שזה ישאר כך? הם יגדלו, באיזשהו שלב נפריד אותם וכל אחד יישן בחדר אחר. תחומי הענין שלהם שונים כבר עכשיו. אני יודעת איך לדאוג ששני ילדים קטנים יהיו אחים טובים, אבל איך עושים ששני ילדים גדולים ישארו כאלה?
אח שלי הקטן בן 22 היום. לפני שבועיים הוא השתחרר מהצבא והוא כבר סטודנט מן המנין בטכניון (אני גאה בו בטירוף, אם מישהו לא שם לב, אבל זה לא הענין). ולמרות שיש בינינו כל כך הרבה שנים, למרות שאף אחד לא עשה שום דבר בשביל שיהיה לנו קשר טוב, בשנה האחרונה פתאום קלטתי שאין מה לומר, מלבד רון הוא החבר הכי טוב שלי בעולם, זה שיודע את כל הסודות שלי ומשתף אותי בכל דבר משמעותי או פחות. יש לנו פגישה שבועית מקודשת ששום דבר בעולם לא יזיז אותה, אנחנו מדברים בטלפון כל יום, מצ'וטטים מתי שמזדמן. משתוללים כל פעם שנפגשים כמו שני ילדים קטנים. אחים כמו שצריך. אלה היחסים שאני רוצה שיהיו בין שני הילדים שלי. שיאהבו אחד את השני, ישתפו זה את זה, שיהיה להם אכפת באמת ויגלו מעורבות עמוקה זה בחייו של זה. האמת היא שכרגע זה באמת מה שקורה. הם החברים הכי טובים, כשיש להם משהו לספר או לשתף הם קודם כל ישתפו את זה את זה. שמעתי אותם עושים הסכם בחופש ש"בחג לא רבים" (מעצמם), יונתן כתב סיפור וכתב בראשו "מוקדש לתמרי", ואני רואה גם בהתנהלות היומיומית שלהם - איך תמרה מביאה ליונתן לבנים נקיים כשהוא מתרחץ, איך יונתן מכוון לה את המים כשהיא מתרחצת שיהיו בדיוק בטמפרטורה שהיא אוהבת, כשתמרה רצתה לנות בית לדרדסית שלה יונתן מיד הציע לתת לה את כל הכסף שבקופה שלו (ונתן), והשיחות שהם מנהלים כל ערב במיטה הן משהו שאני לא יכולה להתחיל אפילו לתאר. אבל איך דואגים שזה ישאר כך? הם יגדלו, באיזשהו שלב נפריד אותם וכל אחד יישן בחדר אחר. תחומי הענין שלהם שונים כבר עכשיו. אני יודעת איך לדאוג ששני ילדים קטנים יהיו אחים טובים, אבל איך עושים ששני ילדים גדולים ישארו כאלה?
