אחד אחד היו נאספים ...

[אחשל]

אחד אחד היו נאספים ../images/Emo4.gif...

ואתמול - שניים בערב אחד. שני כותבים חדשים בפורום שלי. אצל האחד פצע טרי, חדש. השניה מדממת כבר שלוש שנים... היא כבר כמעט מבינה שהפצע הזה לא ירפא לעולם. הוא - עוד לא יודע שזה ילווה אותו כל החיים... אני מוצא את עצמי מתקשה להתמודד עם גלי הכאב האלה, שנשברים עלי דווקא עכשיו, בתקופה הקשה יותר, כשהספירה לאחור מקרבת אותי יום יום אל ציון השנה השביעי. כל הודעה כואבת מתנקזת, מתחברת אל הכאב הפרטי שלי, שלא נגמר ולא כבה לעולם. לכל הודעה כזו אני מגיב בחשש מה, שמא במקום לתמוך ולעודד, אשפוך חזרה מהכאב שלי, ואכביד עוד על הנטל הנורא...

 

[א ל ר ו נ ד]

היי אחשל

קודם כל תודה על ההשתתפות בצער שנית עם כל הכאב שלי ואני יודע שזה ילווה אותי זמן רב אך אני לא אסתתר ממנו ולא אברח אני סטודנט לרפואה משלימה לפני סיום ולמדתי כמה דברים שיעזרו לי לעבור את הכאב ולהפיק ממנו אולי החוויה הכואבת הזאת תשלח אותי לחפש בנשמתי דברים שלא הכרתי כך שאולי הלימוד ילמד אותי ואחרים שלא נדע עוד צער

 

[מוּסקט]

אחשל?

האם אתה מדבר על שחיקה?

 

[אחשל]

מוסקט ../images/Emo13.gif...

לא, אני לא חושב שמדובר על שחיקה. הקדשתי לזה לא מעט זמן מחשבה במהלך השבת, והבנתי שבעצם, מעולם לא טיפלתי בעצמי ממש, בכאב הזה. מהר מאוד אחרי שהצטרפתי לפורום הזה (עוד בגלגול הקודם שלו ב- IOL) הפכתי לתומך, ופחות נתמכתי ע"י האחרים, ומשם הדרך לניהול היתה די קצרה... כנראה שתחושת החוסן שלי היתה מוטעית, ואחרי שהמשקעים (גם האישיים שלי וגם של אחרים בהם תמכתי) הצטברו במשך שבע שנים, צריך למצוא דרך לפנות אותם החוצה..., ניקוי אביב

. קיבלתי אתמול החלטה - לטפל בעצמי. אם יסתדר - אצטרף לקבוצתהתמיכה לאחים שמפעילה העמותה שלנו "בשביל החיים". ואם לא - אפנה לטיפול אישי. תודה על ההקשבה, ואשמח לשמוע רעיונות/עצות להמשך... ניר

 

[ה מוזה]

ואתה אחד מהנאספים

אחשל איש יקר קוראת אותך מבין ותומך בכל הנאספים אצלך בפורום חדשים וותיקים , ומי אמר שלך אסור לשפוך מעט גם את כאבך שלך ? תן להם להיות גם לך למשענת , זה גם ייתן להם תחושה שבדרך כלשהיא הם משיבים לך מעט ממה שאתה מעניק להם .. וגם אם בתגובה שלך יהיה שזור לו הכאב שלך זה בסדר..אתה אחד מהנאספים , אומנם בכחול אך אתה חלק מאותה משפחה אני בטוחה שהם יהיו שם עבורך כפי שאתה שם עבורם וכן , כל הודעה קשה היא טריגר בימים הקשים שלך אל תחשוש איש יקר להגיב ,כל תגובה שבאה מהלב וממקום אמיתי לא תהיה נטל על איש .. תן להם להתחבר לכאב הפרטי שלך כפי שאתה מתחבר לכאב הפרטי שלהם לא תמיד אפשר להיות סלע , אתה הרי יודע שגם סלעים נסדקים יש לך פורום עם אנשים כל כך מלאי רגישות אני בטוחה שהם ידעו לקרוא אותך בכל תגובה גם זו עם דמעות וגם זו עם עידוד

 

[אחשל]

לנהל פורום תמיכה...

מוזה יקרה אני מקבל במידת מה את מה שכתבת לי. הרי לא הגעתי אל הפורום הזה סתם, אלא דווקא בגלל הנסיון האישי שלי. העלתי לא אחת הודעות כואבות משלי לפורום (אם כי מעט ביחס לחברים אחרים...), אבל אני חושב שיש הבדל בין להגיב לכותב, במיוחד בסטטוס של מנהל הפורום, לבין להעלות את הכאב האישי שלי בהודעה עצמאית. אני חושב,(ואולי טועה...), שמנהל פורום תמיכה נתפס קודם כל כתומך, כמשענת למי שפונה לפורום. הרי התפקיד שלנו הוא יותר מאשר להיות "ממונה על השירשורים"

. לכך התכוונתי כשאמרתי שאני נזהר שלא לערבב את הכאב שלי בתגובות לכותבים אחרים.

 

[ה מוזה]

מכבדת את הדרך שלך

אם כי אני באופן אישי תופסת מעט שונה את תפקיד מנהל פורום תמיכה או מנהלת במקרה שלי כשאתה כותב "שאני נזהר שלא לערבב את הכאב שלי בתגובות לכותבים אחרים. " זה לא קצת סטרילי ? לא יודעת ..לי באופן אישי תמיד משתרבב לו גם הכאב שלי לתוך תגובות ולא חושבת שמישהו רואה את זה כמעיק להיפך זה נותן את התחושה שאני לא כותבת מאיזה אולימפוס ורוד כן, מנהל פורום תמיכה נתפס כמשענת .. אולי לפעמים אלו אנחנו שבמו ידינו תורמים לדימוי הזה של " התומך והמשענת " ושוכחים שבעצם .. אנחנו בדיוק כמו כל אחד מהגולשים שלנו ,בני אדם ותו לא. אני שמחה שהגעת להחלטות להעניק גם לך , להעזר ולמצוא את המשענת והתמיכה שלך , שיהיה לך שבוע טוב

 

[אחשל]

סטריליות ../images/Emo13.gif

לא, מוזה יקירתי, אני בכלל לא מקפיד על סטריליות. בחלק ניכר מהתגובות שלי לכותבים ניכר הנסיון שלי בהתמודדות עם הכאב, ואני לא מחביא אותו. אבל חשתי שלאחרונה הכאב תופס מקום גדול יותר בתגובות, משפיע על נוסח התגובה, "על חשבון" האמפתיה לכותב בעצם... זה מה שפריע לי...

 

[ToryMaster]

אחשל ../images/Emo25.gif

זוכרת את הרגע שנכנסתי לפורום וקראתי הודעות, זוכרת שכתבתי שם הודעה, מגששת, ותהיתי אם גם לי מותר להצטרף, אני, שאני מהעבר השני של המתרס. וקיבלתי מסר, חם, אוהב, מעתניין, שגרם לי לתחושה נפלאה במשך המון זמן. המסר הזה עדיין שמור אצלי, וכשרע לי קצת או קשה, אני קוראת אותו. יש תקופות לש יובש, יש תקופות שקשה, שקשה לכתוב ולעודד. כל מי שכתב או השתתף בפורום תמיכה יודע את זה. למה לא לכתוב הודעה משל עצמך? אתה מפחד שזה יראה אותך בחולשה שלך? זו הסיבה שאני לא כותבת הודעות קשות בפורומים שאני מנהלת, כי זה חושף אותי ומראה אותי כ"לא כל כך מושלמת" זה לא צריך להיות ככה. אתה איש טוב, תוציא את הכאב החוצה, מותר לך, מגיע לך.

 

[אחשל]

תודה ../images/Emo24.gif../images/Emo25.gif

תודה לך ויקי, על המשוב המעודד, על המילים החמות

. אני שמח שיכולתי לסייע לך במשהו ושאת מוצאת נחמה במסר שלי. אני לא חושש לחשוף את הכאב שלי בפורום, כפי שעניתי גם למוזה... אני חושב שכותב בפורום, כשהוא מעלה הודעה, ובמיוחד כשמדובר בחבר חדש, מצפה לקבל אוזן קשבת וכתף תומכת להישען עליה, ולא לשמוע כמה שלאחרים (ובמיוחד למנהל הפורום) קשה בחיים

, וזה מה שהביא אותי לכאן אתמול. הרגשתי שאני שפוט לא מצליח לענות לציפיה הזו, בגלל עומס הכאב שלי... חשבתי אתמול הרבה, ודיברתי עם חברים, קיבלתי כמה החלטות, והיום התחושה שלי הרבה הרבה יותר טובה, במיוחד אחרי שקראתי את התגובות כאן.

ניר

 

[מוּסקט]

כל הכבוד לך

על ההחלטה לטפל בעצמך! אמנם נכון שאפשר לשפר הרגשה אישית על ידי תמיכה באחר, וגם אין סתירה בין היותך כואב את אותם כאבים כמו אלו שאתה תומך בהם - אבל בעיני בכל זאת יש איזה הבדל. מה שבסופו של דבר יעשה אותך לבעל יכולת לתמוך מתוך נסיונך האישי (הכואב לא פחות), הוא העיבוד האישי והפרספקטיבה שתגבש לך בדיוק בהקשר של אותו ניסיון אישי. למעשה אין סתירה בין מה שאומרת מוזה לבין מה שאתה אומר, שתי האמירות הם פן שונה של אותה מטבע. כשמצידה האחד אתה נמצא בדיוק באותו מקום בו נמצאים אלו שזקוקים לתמיכה, ומצידה האחר אתה נמצא במקום עם מעט יותר 'אוויר' בינך ובין הניסיון האישי שלך, לבין אלו שזקוקים לתמיכה. היכולת לעזור נמדדת בגבולות היכולת שלך לשמור על ניפרדות (דיפרנציאציה) בין המקרה הפרטי שלך לבין מקרה פרטי של מישהו אחר. שלא יקרה מצב בו כל סיפור חדש 'יזרוק' אותך למקום כל כך כואב - כאילו רק אתמול גם אתה היית באותו מצב, כאילו לא עבר זמן וכאילו לא עברת שום תהליך של עיבוד האבל בעצמך. באמת נורא קשה לתמוך ככה!! תאר לעצמך שתלך לטיפול והמטפל שלך כל כך יזדהה עמך עד שישב עמך בחדר ויבכה? איך מטפל כזה שיושב עמך עמוק בבור יעזור לך לצאת ממנו? איך תגלו פרספקטיבה חדשה כששניכם יושבים על אותה משבצת, חולקים את אותה נקודת מבט ורואים את העולם מתוך אותה עמדה? אתה 100% צודק! עליך לגשת לטיפול ולהתחיל להיתמך בעצמך, ממש כמו שעל כל מטפל לעבור טיפול בעצמו.