יופי ה-UCLA
את מביאה דוגמאות מה-UCLA שזאת לא חוכמה גדולה, כי שם התחרות מושתתת על הפאן והצומי. לא כריאסטיאן מלוני ולא קורטני קופטס נראו כך בתחרויות הבינלאומיות. אף על פי כן, שתי מתעמלות שהיו מאוד אהובות עליי ומוערצות ביותר, תודה על התזכורת. נראות מעולה גם עכשיו. ובכל זאת, גם אם אני בוחנת לגופו של עניין, הדוגמא של קורטני קופטס יותר דומה לסגנון ה"חופשי" של התרגיל הראשון שהבאת, זה עם התנועות גוף. והדוגמא של מלוני כלל לא היה שם איזה ענטוז מיוחד. התנועות הללו מתאימות גם למוסיקה אחרת, וכאן אני עונה גם לנעמה, התנועות אולי מתאימות לקצב של המוסיקה, אבל לא לנשמה שלה ולא למה שמאחורי הקצב והמנגינה. אפשר בנקל לקחת את התנועות ולהתאים אותן בקצב של כל שיר אחר וזה ייראה אותו דבר. לעומת זאת, אם ניקח את הכורואגרפיה הישנה של נופר, זו שבקישור, (שטיפה יצאה בסרטון לא קשורה כי היא נפלה ואיחרה במוסיקה) ניתן לראות שאי אפשר לשים את התנועות האלו על שיר אחר במהותו (כמו למשל begging...) ושהתנועות קשורות למהות של המנגינה, של התרגיל ושל המתעמלת.