ובכן, בין פורים לפסח, נסענו לגבעת האיריסים שבגלבוע: שם הם צומחים בקבוצות קבוצות, בעיקר בסמוך לסלעים.
מסתבר שלכל קבוצה יש את האופי המיוחד לה, כך שניתן לראות תפרחות בהירות יחסית ומדי פעם גם להיתקל בגוש פורח בגוונים שמאד קרובים לשחור.
כן כן... עד כדי כך.
ומה צומח על הסלעים עצמם? על חלק מהסלעים ניתן לזהות צמח מיניטורי שנקרא צורית. לא ממש בולט, אבל חדי העין בודאי יכולים להבחין בו.
ואז, כאשר מפציעים קרני הפז של השמש המלטפת לאחר מספר ימי גשם, נעים לראות את שלל הפריחה הנלווית. אז כן. שווה לנסוע לגלבוע בתקופת האביב המוארת, כשכבר לא ממש קר, אבל גם החום עדיין לא הגיע.
צירפתי צילומים של איריס הגלבוע ושל הצורית שמגיחה מתוך חרכי הסלע. אין כל ספק, שמדובר בכיף של ממש. רק חבל, שבשנה אחת קשה לצאת לטיול כי יש קורונה, ולאחר מכן, צצה מלחמה בלתי נגמרת - רוויה במטחי טילים ללא סוף.
אז... הייתה זו אתנחתא של מעט יופי מהטבע, בימים אפלים אלה...
מסתבר שלכל קבוצה יש את האופי המיוחד לה, כך שניתן לראות תפרחות בהירות יחסית ומדי פעם גם להיתקל בגוש פורח בגוונים שמאד קרובים לשחור.
כן כן... עד כדי כך.
ומה צומח על הסלעים עצמם? על חלק מהסלעים ניתן לזהות צמח מיניטורי שנקרא צורית. לא ממש בולט, אבל חדי העין בודאי יכולים להבחין בו.
ואז, כאשר מפציעים קרני הפז של השמש המלטפת לאחר מספר ימי גשם, נעים לראות את שלל הפריחה הנלווית. אז כן. שווה לנסוע לגלבוע בתקופת האביב המוארת, כשכבר לא ממש קר, אבל גם החום עדיין לא הגיע.
צירפתי צילומים של איריס הגלבוע ושל הצורית שמגיחה מתוך חרכי הסלע. אין כל ספק, שמדובר בכיף של ממש. רק חבל, שבשנה אחת קשה לצאת לטיול כי יש קורונה, ולאחר מכן, צצה מלחמה בלתי נגמרת - רוויה במטחי טילים ללא סוף.
אז... הייתה זו אתנחתא של מעט יופי מהטבע, בימים אפלים אלה...