לאברהם לב.
כמו תמיד, כשמגיע מישהו חדש, אני מתחילה ב- "חבל שאתה איתנו"... שנית - מחזקת ידי קודמי - מציעה לך פשוט לקרוא את מסרי הפורום הזה לאחור. קח ת'זמן, עיין בחצי שנה-שנה של מסרים שנרשמו בדם לב הכותבים. אמנם יש הרבה מסרים של כתיבה בין איש לאיש (יותר נכון בין אישה לרעותה), אבל תמצא גם המון חומר על המחלה, התקדמותה, טיפים מה כדאי ומה לא, מחשבות, התלבטויות וכו'. אני אישית נעזרתי מאוד בפגישות עם בני משפחה של חולים (מה שקרוי קבוצות תמיכה). פתאום הבנתי שכל המוזרויות של אמא שלי (שנראו לי הזויות לחלוטין) הן חלק מהמחלה ומאפיינות אותה. למדתי איך כדאי להגיב, ואיך לא לקחת ללב אם לא הצלחתי להגיב נכון... עליך להערך נפשית (לזה התייחס גם אירילה), אדמיניסטרטיבית (אולי אפוטרופסות, אולי הסדרת ענייניו הכספיים של אביך, אולי פניה לביטוח הלאומי להסדרת מה שקרוי "קצבת סיעוד") ולוגיסטית (למנוע יציאה לבד, שמא יאבד, לוודא לקיחת תרופות סדירה, אביזרים מתאימים בבית ועוד). הכל, כמובן, תלוי בקצב התקדמות המחלה ובמצבו הפרטי של החולה שלך - מצב המחלה והתופעות, גר לבד או לא, בעל משפחה או לא, בעל יכולת כספית או לא וכו'. וכמובן - כפי שהוזכר, יש ספרים מצוינים. אנחנו כאן לשאלות ספציפיות - כולנו עמוק בפנים עם הרבה נסיון (לצערנו...).
