אחד מרגעי השיא שלנו
יהיה מחר, כאשר הסייחונת שלנו, תגיע הביתה לביקור סוף שבוע. היום היינו, אביה ואני, בתידרוך (צבאי
), לקראת בואה. יש תפריט מדוייק, שעות ארוחה קבועות, זמן ארוחה בו עליה לסיים את ארוחתה ואח"כ שעה של המתנה יחד, כדי לוודא שהאוכל במקומו מונח... ישבנו שלושתנו עם התזונאית שהסבירה לנו את המשמעות של הגבולות הברורים, סיפרה לנו שהתפריט נבנה במיוחד עבור הסייחה ויחד איתה. המקסימה שלנו ישבה לה בשקט והקשיבה. אביה שהוא גדול מימדים, זע ונע בכסא הפלסטיק כי לא היה לו נוח. בשלב מסויים כנראה לא יכל יותר, פנה אל התזונאית ושאל אם יוכל לשבת על הרצפה, זו הביטה בו קצת בתמהון ואמרה "כן". הסייחה קפצה מיד ואמרה לו - "אבא, בוא שב במקומי, הכסא שלי נוח יותר", הוא לא היסס קם מכסאו והתיישב לו על הרצפה. הסייחה לא ויתרה - "אבא, מה אתה עושה?". "לא נוח לי, את יודעת שגם בבית אני אוהב לשבת על הרצפה". שוב לא ויתרה הסייחה - "אבל אבא, תכבד את המקום, בוא שב במקומי". אוי.... כמה הייתי גאה בה, גאה במשפט הזה האחרון שאמרה - תכבד את המקום!!! שבוע ותראו מה קרה שם!!! זה רק תמצית ודוגמא, היתר עוד יבוא בהמשך. אני כל כך מתרגשת לקראת מחר ואני יודעת שגם היא מתרגשת מאוד. הכל כאן בבית מוכן לקראתה, חדר מצוחצח ומסודר, בלונים שתתלה אחותה השבלולית שהגיעה היום, מתנה שממתינה ומשפחה חמה ואוהבת שתהיה כאן בשבילה. וכן, גם משפחתי המורכבת תגיע - אבשלי וזוגתו המקסימה, אחיותיי, אחי ואחיניי, כולם באים להיות איתה, לתת לה עוד אהבה. שבת שלום
יהיה מחר, כאשר הסייחונת שלנו, תגיע הביתה לביקור סוף שבוע. היום היינו, אביה ואני, בתידרוך (צבאי
