birth and death
New member
אחד שכתבתי כשזה הלך ואחד כשזה בא
כשזה הולך: קושי אפל קול מזדחל איטיות וריר מאיץ ומגביר ואני לבדי בחשכה האינסופית מושיט ידיים אל העומד לפני אל הבא לקראתי אל כל אשר יגנוב דעתי מן ההגיון הקר מן היושר השובר מרצון החיים והנה הוא חודר הולך וחוזר זה אני זה אצלי זה שמי וגורלי זה ענן שנופל מהשמיים או מלאך שטובע בים נכווה מן השמש של כול צרותיי זה אמצע היום רק עוד מחשבה זה אני בתוכך חושב על שנאה זה לחבוץ את דמי ולמצקו לגבינה באמצע יום מחשבה רגילה וכול יום אני אחר לכאורה חשתי נורא חשתי נורא ידי לנפשי ובפי דבר תורה בסוף הסופים גם נשאתי תפילה על אי אמונה על סוף העונה מנקז את הדם לטיפה עכורה זה רק חתך קטן ואני בדרך חזרה מזדחלת בחום במורד הזרוע הסכין היא מנוע הסכין היא מנוע רק פחד רדום הטפיל רחום היום ורגוע אך מחר לא ידוע כשזה בא: הבוקר, מחלוני, ראיתי ענן מתעורר לפתע הבלה איטית מרגיע אותי עוטף ראשי בשקית מתרגל ברגע לחום בחזה ואם תקרע השקית אשמור שלא יצא היה שקט בזמן האחרון נתין בממלכה ללא מלך או אדון החיים היו אדישים לא פחדתי ללכת לישון אבל הבוקר הגיע והטפיל התעורר ואם לא אשמור על עצמי הכל יגמר אור נשפך מאיר את הקושי האפל עומד הוא מולי את ראותיי הוא אוכל כבר לא מדדה וכבר איננו זוחל ניצב מולי ועליי מסתכל לוחצים ידיים עוד הלילה נתכרבל קורץ אלי מעתה אני אחר ואקרא לגופי ממעוזו המרוחק שבור ממבטים של קרוביי העיוורים אקרא לגופי שילחם בו, עליי שיקטול את החיה הדורשת ברגשותיי מתחנן בלי קול למשפט מבין מחכה למילה של ידיד אמין וכזה לא יבוא כי אחד לא היה וגופי הבוגדני מבקש מחילה "חלש אני, אשא למענך תפילה" גופי הצנום והבריא נותן חופש למחלה הנפש המדבקת קוראת לידידיה חזרה ואני מבולבל כי שחכתי עצמי בתהום הנשייה אך כמו שעונה מתחלפת הם יגיעו בצורה חדשה שב אני להלך בין גופות שוב לדמם כדי לחיות שוב לרצות למות כדי להרגע הבוקר ראיתי ענן ראשון המבשר על התקופה הקרה
כשזה הולך: קושי אפל קול מזדחל איטיות וריר מאיץ ומגביר ואני לבדי בחשכה האינסופית מושיט ידיים אל העומד לפני אל הבא לקראתי אל כל אשר יגנוב דעתי מן ההגיון הקר מן היושר השובר מרצון החיים והנה הוא חודר הולך וחוזר זה אני זה אצלי זה שמי וגורלי זה ענן שנופל מהשמיים או מלאך שטובע בים נכווה מן השמש של כול צרותיי זה אמצע היום רק עוד מחשבה זה אני בתוכך חושב על שנאה זה לחבוץ את דמי ולמצקו לגבינה באמצע יום מחשבה רגילה וכול יום אני אחר לכאורה חשתי נורא חשתי נורא ידי לנפשי ובפי דבר תורה בסוף הסופים גם נשאתי תפילה על אי אמונה על סוף העונה מנקז את הדם לטיפה עכורה זה רק חתך קטן ואני בדרך חזרה מזדחלת בחום במורד הזרוע הסכין היא מנוע הסכין היא מנוע רק פחד רדום הטפיל רחום היום ורגוע אך מחר לא ידוע כשזה בא: הבוקר, מחלוני, ראיתי ענן מתעורר לפתע הבלה איטית מרגיע אותי עוטף ראשי בשקית מתרגל ברגע לחום בחזה ואם תקרע השקית אשמור שלא יצא היה שקט בזמן האחרון נתין בממלכה ללא מלך או אדון החיים היו אדישים לא פחדתי ללכת לישון אבל הבוקר הגיע והטפיל התעורר ואם לא אשמור על עצמי הכל יגמר אור נשפך מאיר את הקושי האפל עומד הוא מולי את ראותיי הוא אוכל כבר לא מדדה וכבר איננו זוחל ניצב מולי ועליי מסתכל לוחצים ידיים עוד הלילה נתכרבל קורץ אלי מעתה אני אחר ואקרא לגופי ממעוזו המרוחק שבור ממבטים של קרוביי העיוורים אקרא לגופי שילחם בו, עליי שיקטול את החיה הדורשת ברגשותיי מתחנן בלי קול למשפט מבין מחכה למילה של ידיד אמין וכזה לא יבוא כי אחד לא היה וגופי הבוגדני מבקש מחילה "חלש אני, אשא למענך תפילה" גופי הצנום והבריא נותן חופש למחלה הנפש המדבקת קוראת לידידיה חזרה ואני מבולבל כי שחכתי עצמי בתהום הנשייה אך כמו שעונה מתחלפת הם יגיעו בצורה חדשה שב אני להלך בין גופות שוב לדמם כדי לחיות שוב לרצות למות כדי להרגע הבוקר ראיתי ענן ראשון המבשר על התקופה הקרה