אחה"צ טובים לכולם

[יחפהבפארק]

אחה"צ טובים לכולם

לא. לא, זה לא סיפור הרכבת הממשלה. הרכבת ממשלה זה לא דבר של מה בכך. תצטרכו להתאזר בסבלנות.
בינתיים, מה דעתכם על הסיפור הבא?
http://www.mako.co.il/nexter-intern...a21f9b1ba7bba31006.htm&partner=homepage_jumbo

למה אנשים מתרגשים כל כך מסיפור שלכאורה קורה בכל מקום בעולם לפחות פעם בכמה זמן ואנחנו אפילו לא שומעים על כך...
למה דווקא עכשיו אנשים מפרגנים כל כך מצד אחד ויש אנשים שלא רואים בכך שום דבר מיוחד. מה דעתכם?

אני חושבת שבעידן עולם קר ומנוכר כשהקשר בין אנשים הופך להיות וירטואלי יותר ויותר, אנשים מחפשים ריגושים. מחפשים חום אנושי, נדיבות, חמלה, צדקה, גמילות חסדים, רוצים שמשהו יזכיר להם שהם לא דמויות באיזה משחק טלויזיוני אלא בני אדם.
הפייסבוק עדיין מרגיש לאנשים כמקום אנושי, ואותה קופאית בעצם הופכת להיות השכנה שעובדת בסופר השכונתי ומספרת משהו מרגש שקרה לה. מיד כולם רוצים להיות שותפים לאותה הרגשה נהדרת של עזרה הדדית. אני מאמינה שישנם געגועים לזמנים של פעם בהם אנשים היו עוזרים אחד לשני. היו חיי קהילה. היו שכנים. אם מישהו היה חולה בבית, הוא ידע שהשכנה תביא לו צלחת מרק. היום כמעט ואין שכנים. את החברים רואים לעיתים רחוקות רק באירועים. הקשר היחיד היום שמזכיר משהו כמו קהילה, זה הפייסבוק. לכן כל כך הרבה אנשים משתפים. זאת דעתי הצנועה

 

[Doctor Goblin]

את כמובן צודקת

הרשתות החברתיות בכלל והפייסבוק בפרט הפכו למדורת שבט חדשה.
אני ארחיב עוד בלילה, יש המון מה לכתוב בנושא הזה.

 

[poseidon111]

יחפה, אני חושב שהוא עשה מה שאדם הגון

שיכול להרשות לעצמו מבחינה כספית, עשה.
לא מלאך.
פשוט, אדם.

 

[יחפהבפארק]

אכן, לא מלאך. פשוט אדם

ואוליי בגלל זה כל כך הרבה אנשים התרגשו ומצאו לנכון לעשות לייק, אבל יותר מכך, אנשים מצאו לנכון לעשות שיתוף. להראות לכל החברים שלהם עד כמה הם מתלהבים או מתרגשים מהמעשה. בדיוק כמו אותה אישה המספרת לשכנתה על המקרה שקרה לה בסופר, ושכנה אחת מספרת לשניה וככה הסיפור מתגלגל בכל השכונה. בסופו של דבר הפייסבוק הפך לשכונה אחת גדולה, ואף אחד לא יאשים אותנו ברכלנות או ברכילות. בסה"כ העברנו סיפור הלאה.
אני בטוחה ומשוכנעת שלכל אחד מאיתנו יש סיפור כזה או אחר שהוא יכול לספר על משהו דומה שקרה לו. אוליי לא בסכומי כסף דומים אבל העיקר הכוונה.
לדוגמא, בפיצוציה השכונתית נכנס אברך לקנות קופסת סיגריות, ובזמן שאני חיכיתי לעודף שלי, הוא רצה לשלם עבור הסיגריות אבל בחיטוט עמוק בכיסו התברר שחסרים לו כמה שקלים. המוכר מאוד הצטער אבל לא יכל היה למכור לו במחיר אחר מאשר המחיר הנקוב על הקופסא. לא חשבתי פעמיים והשלמתי לו את הסכום, אבל בתמורה ביקשתי ברכה. כמובן שהוא ברך אותי ואת משפחתי ואת כל מי שזז לידי. הלכתי הביתה מבסוטה. סיפורים כאלה יש לי בעשרות ואפילו במאות עוד מהתקופה שהייתי נוסעת באוטובוסים ותמיד היה עולה איזה מישהו או שאין לו כסף קטן, או שאין לו מספיק כסף בכלל והנהג מסרב להסיע אותו ואז תמיד אני מתנדבת להשלים את הסכום החסר, והתודה והברכה שאני מקבלת פשוט עושה לי את היום ואת השעה.
יאללה, ספרו איזה מעשה טוב עשיתם שקשור בכסף או בשווה כסף? כבני אדם לא כמלאכים

 

[Doctor Goblin]

ערב ראש השנה אחד

הייתי בהוד השרון. לקראת הצהרים ולחוץ שלא אגיע בזמן לנתניה למשפחה.
ובתחנת דלק שכב ארנק על הרצפה. עם לא מעט כסף בפנים.

לקח לי מעל שעה למצוא את כתובת אותה מפוזרת שהפילה את הארנק ולהחזיר לה. היא היתה אסירת תודה. אני הייתי "לא מנומס" ולא נשארתי לשתות קפה וכדומה. היה לי אוטובוס לתפוס.

תפסתי

 

[יחפהבפארק]

לייק

 

[poseidon111]

קבלי סיפור. הכרתי מישהי בעבודה, שהיתה חדשה שם

התפתחה שיחה, ובעקבותיה סוג של ידידות אפלטונית לחלוטין.
היא היתה גרושה עם שני ילדים לא גדולים.
יום אחד, לפני כחצי שנה, היא ביקשה ממני בדחילו ורחימו, הלוואה, כי יש לה חובות ואין לה איך להחזיר.
שאלתי אותה כמה היא צריכה. שאלתי את אשתי אם זה בסדר מצידה, והיא כמובן אמרה כן, ונתתי לה 4000 שקל שביקשה.
הסיכום היה שהיא תחזיר לי 1000 שקל מידי חודש החל מעוד חדשיים.
התשלום הראשון היה לאחר המועד המסוכם.
התשלום השני לא הגיע. לאחר כחודש נוסף, צילצלתי לשאול אם יש בעיה. היא סיפרה שוב על מצבה העגום.
דחינו זאת לחודש שלאחר מכן, ואז היא נעלמה. לא עונה לטלפונים, ופשוט מנפה אותי.
צילצלתי לה מטלפון אחר שהיא לא מכירה, והיא ענתה. אמרתי לה שהמינימום היה להגיד שאין לה, והיינו דוחים זאת.
היא דיברה בשפה מתנצלת, ואמרה שהיא תחזיר כשתוכל.
היה לי לא נעים, כי אני יודע שיש לה שני ילדים קטנים. המצפון הציק לי.
צילצלתי אליה ואמרתי שכרגע היא קיבלה ממני מתנה של 3000 שקל, כי אני מוותר על החוב, ושיהיה לה שנה טובה.
מאז לא שמעתי ממנה. זה היה בראש השנה האחרון.

 

[יחפהבפארק]

לייק גדול לך ולאישתך

שמע, זה באמת סיפור יוצא דופן. אפילו בני משפחה לא כל כך ממהרים לוותר על חוב שכזה...
אני מודה שלא אהבתי את הסיפור של הבחורה

מקרה קלאסי של ניצול טוב לב וידידות של בן אדם ישר, כאשר היא יודעת שאין לה שום אפשרות להחזיר את החוב

אתה פשוט עשית לי משהו בלב עכשיו. לא זוכרת שנתקלתי במקרה כזה. לא סתם מיניתי אותך לשר הביטחון. מלבד התחושה שאני מקבלת מהביטחוניסטיות שאופפת אותך, האסטרטגיה, ההתנהלות הכללית, הראיה המרחבית והיכולת שלך לתקוף כשצריך על מנת להגן על דיעותיך והטריטוריה שלך, אלא גם היכולת שלך לא להיכנס להרפתקאות סתמיות.
לייק ענק

 

[Doctor Goblin]

אצילי מצידך

 

[קייזר סוזי]

תסלח לי

אבל היא חתיכת זונה.

 

[poseidon111]

בואי נגיד, שאם ילדים לא היו מעורבים, התגובה

שלי היתה שונה.
הם לא אשמים, שאמא שלהם כזאת.

אני שלם לגמרי עם "המתנה" שנתתי.

 

[קייזר סוזי]

אני בטוחה שאתה שלם

אבל היא בעיקר זונה כי גם אחרי שכבר וויתרת לה..
היא נעלמה לגמרי.

איזו אישיות מסריחה.

 

[poseidon111]

בזה את צודקת. ציפיתי ל"שנה טובה" ממנה. נאדה.

 

[קייזר סוזי]

כן טוב, זה בגלל שהיא.. נו כבר אמרתי.

 

[רינתי77]

היי יחפה. אני חושבת שקל מאד לעשות "לייק"

אחרי הכל, זה סיפור אנושי יפה ומרגש, במיוחד לאור העובדה
שאין מדובר במעשה הירואי כלשהו, אלא הוא דוגמה לכך שנדיבות
וטוב לב כלפי הזולת גורמים לזולת להחזיר באותו מטבע. על כן זה
מרגש שבעתיים לראות את " תעביר את זה הלאה" בפעולה.
זה טוב שאנשים אהבו את זה ועשו לזה לייק. מה שחשוב זה שהם
עצמם ילמדו מזה משהו וינהגו באותה צורה.

 

[Doctor Goblin]

זו אגב הסיבה שלעולם לא יהיה "דיסלייק"

למרות בקשות חוזרות ונשנות ועצומות מכל מיני אנשים, פייסבוק לעולם לא תפרסם כפתור דיסלייק. פשוט "קל מדי" יהיה לעשות גם "דיסלייק" ובמכה אחת הפייסבוק יפוח לתחרויות שנאת פוסטים והטרלה. זה יגרום לפחות אנשים לפרסם שם ופחות פרסומים = פחות $$$ לפייסבוק.

 

[Captain Jean luc]

ובגלל זה אני לא מפזר לייקים כמו פיה

אם אין לי אפשרות להביע חוסר אהדה .. מה הקטע ?

בכלל כל הפרצופספר הזה מעייף עם המציאות שהוא מצייר.
כולם כל היום מבלים , כל היום נהנים , כל היום תיוגים, אכלתי ,שתיתי.
תעלו קצת תמונות שלכם בוכים, איזה מריבה עם האישה... נראה אתכם.
אני לא רוצה לחשוב מה עובר על נער בן 12 היום קצת דחוי שרואה את כולם 'מבלים' כל היום.

טוב סליחה נסחפתי...

העניין עם הקופאית?
אני לא ממש בטוח למה דווקא זה צבר מומנטום.
נראה לי שאנשים מרגישים טוב עם עצמם ומדמיינים
שהיו נוהגים באופן זהה, ע"י לחיצה על הכפתור 'לייק'.
לחיצה קטנה והופ, הנה גם אני אדם טוב מפרסם מעשים טובים בעולם.
ציני מצידי ?

 

[Doctor Goblin]

כן, קצת ציני, אבל זה בסדר

ואני בכלל מעדיף לקרוא לו בעברית "פני ספר" ולwall אני קורא "כותל".

אבל החשש שלך מוגזם. למעשה, פני הספר טובים מאוד עבור הנער בן ה-12. אני מבטיח לך שהוא למד די מהר לחסום תמונות ופרסומים שמביאים לו דכאונות ונרשם לקבוצה או מקשקש עם איזה חוג חברים וירטואלים שאוהבים בעיקר לקטר ביחד. בעבר הוא היה בוכה לבד, היום הוא מתבדח על מצב עגום עם עוד אנשים. גם זה שיפור.

אישית, אני אוהב לתת לייקים לחברים וידידים כשטוב להם ומילה טובה כשרע להם. אני לרוב לא מלייקק "פוסטים כלליים" שכאלה (כמו שנפוצים סיפורי בכי ומרירות נוסח יקותיאל סבג על הכותל של ביבי), אבל אני כן מלייקק תמונות וסרטונים שגרמו לי לצחוק בקול או שירים שנגעו בי.

 

[רינתי77]

לא רואה בזה ציניות, אלא פרשנות מציאותית

של המצב. אני כתבתי דברים דומים שתי מעל להודעה של הדוקטור.
אתה רואה, מון קפיטן, למה כדאי לקרוא את ההודעות של המנהלת....?

 

[Anna begins cc]

אני לא יודעת כמה זמן אתה נמצא בפייסבוק,

אבל אם זכרוני אינו מטעיני,
בעבר, לפני שזה הפך להיות כל כך מפלצתי-
היה כפתור דיסלייק.
כמו האצבע המורמת למעלה- הייתה אצבע שמצביעה מטה.