אחוות ה PDD

אחוות ה PDD

רציתי לכתוב על התחושות האלה מזמן אבל קצת קשה לי לנסח למה בדיוק אני מתכוונת. נראה שרוב ההורים כאן בפורום הם הורים לPDD ובתור כאלה- עולים כאן הרבה רעיונות טיפוליים המתאימים לילדים אלו. לבת שלי עדיין אין הגדרה מדויקת. יש לה בעיית שפה אולם כבר כמה אנשים שראו אותה ציינו כי היא לא אוטיסטית. יש לה עיכוב התפתחותי עצום שנגרם כנראה מהאפילפסיה הלא מאוזנת שלה. כשאני קוראת את התאורים של ההורים לילדים הקטנים אני מתחילה לחשוד שאולי כן יש לבתי משהו נוסף שכולם מתעלמים ממנו. עוד לפני פרוץ המחלה- אני הרגשתי שהיא אינה מדברת כפי שהיתה אמורה לדבר באותו הגיל אולם קלינאית תקשורת שבדקה אותה וכן בטיפת חלב התעקשו שהיא בתחום הנורמה. כיום אני קוראת על כל השיטות שאתם מזכירים פה ותוהה אם לא יכולתי להשתמש באחת מהן כדי לקדם אותה. הבעיה שאני לא חודעת עם מי להתייעץ. כשאני מזכירה את זה בגן- הם חושבים שאני רוצה לבקר אותם, למרות שזה לא נכון.. מי יכול לתת לי סקירה על כל השיטות הקיימות שהוזכרו כאן, למי הן מתאימות ובמה הן כרוכות? כי אני מרגישה לגמרי לבד בבעיה... סליחה על הניסוח העילג אבל היה לי מאד קשה להתנסח..
 
אני אגיד לך מה אני עושה

כאם לילדה שמאובחנת אמנם כ - PDD אבל גם זה בקושי רב. היא אובחנה ככזאת רק בגיל6 בערך ועד היום, אפילו שהיא בבי"ס לאוטיסטים שואלים אותי לפעמים למה הכנסתי אותה דוקא לשם. לא שאני מנסה לומר שהיא לא בעלת צרכים מיוחדים, להיפך, מי שקורא את מה שאני כותבת יודע שהצרכים שלה מאד מיוחדים ומאד קשים, והיא ברמה כללית מתפקדת תפקוד מאד מאד נמוך לגילה. מכיון שלבת שלי גם בעיה נפשית חמורה, אני עוד יותר מפחדת מכל מיני טיפולים שיכולים לעורר אצלה "שדים" ואני נוקטת משנה זהירות ובודקת כל טיפול מספר פעמים לפני שאני ובעלי מחליטים עליו. אז זה מה שאני עושה: קודם כל שומעת על הטיפול, מבררת מידע. אם זה ממש לא נראה לי, לא מתעסקת בזה יותר. אם זה נראה לי, מקבלת המלצות + טלפונים על מטפל מוסמך. הלאה: מתקשרת, מדברת עם אותו מטפל, מספרת לו הכל בפרטי פרטים, ביחוד את הדברים הקשים ביותר, מדגישה שוב ושוב את הרקע הנפשי, ומספרת על כך שאני פוחדת שהטיפול יפגע בה. ואם אחרי כל הסינון הזה אני מחליטה ללכת, אז ורק אז אני מתייעצת עם בעלי. הוא תמיד רואה נקודות שלא חשבתי עליהם ואז אנחנו חושבים שוב ומתלבטים. אם החלטתי ללכת על זה, אז מנסים. (בעלי מאד ביקורתי וגם אף פעם לא ידחוף ללכת לטיפול מסוים וכך יוצא שאני מחליטה, אני לפעמים גם מתייעצת עם אמא שלי שלה יש יותר נטיה לטיפולים הומיאופטים וכו´ - מה שלי אין - בקיצור, אני מחליטה). טוב, הולכים לטיפול: אלא אם כן יש משהו ממש חריג (וכבר קרה לי), אני מחליטה להקציב תקופה ארוכה של נסיון ולא להחליט אחרי טיפול אחד או שניים, משהו כמו 3 חודשים לפחות ולראות אם זה עוזר. זהו, מקוה שעזרתי ולו במעט.
 

נונינה

New member
אם את מאזור המרכז אני יכולה

להפנות אותך למאבחנת מעולה - קלינאית תקשורת, ואז תקבלי לפחות תשובות.
 
למעלה