אחותי הפתיעה אותי היום (יצא ארוך)
קצת רקע: אחותי צעירה ממני בשנתיים וחצי, עם חבר כבר שנים, בללי כוונות לילדים בזמן הקרוב, אבל מתה על תינוקות וילדים. בנוסף, היא ידועה בקרב המשפחה כמישהי שלפעמים יש לה יציאות לגמרי לא מובנות ("מה הבעיה לקנות חולצה כל חודש?" כשהייתי בהירון וביקשתי מאמא שלי חולצות כי שלי לא עלו עלי). עוד כשהייתי בהריון היא אמרה שתעשה משהו עם שחר (לא זוכרת מה) ואני אמרתי שאני לא מרשה והיא ענתה "אני לא שואלת אותך". הבהרתי לה שאני האמא. גם אחרי ששחר נולדה, בעיקר בהתחלה, היא התווכחה איתי כשאמרתי שעכשיו לא מרימים את שחר, או שלא עושים דברים מסויימים וכן עושים דברים אחרים. היום היא היתה אצלנו, ואמרה לי "לקח לי זמן להשלים עם העובדה ששחר היא שלך יותר משהיא שלי". נכון שזו תובנה יפה? ונכון שיפה שהיא אזרה אומץ להגיד את זה בקול רם? אני גאה בה
קצת רקע: אחותי צעירה ממני בשנתיים וחצי, עם חבר כבר שנים, בללי כוונות לילדים בזמן הקרוב, אבל מתה על תינוקות וילדים. בנוסף, היא ידועה בקרב המשפחה כמישהי שלפעמים יש לה יציאות לגמרי לא מובנות ("מה הבעיה לקנות חולצה כל חודש?" כשהייתי בהירון וביקשתי מאמא שלי חולצות כי שלי לא עלו עלי). עוד כשהייתי בהריון היא אמרה שתעשה משהו עם שחר (לא זוכרת מה) ואני אמרתי שאני לא מרשה והיא ענתה "אני לא שואלת אותך". הבהרתי לה שאני האמא. גם אחרי ששחר נולדה, בעיקר בהתחלה, היא התווכחה איתי כשאמרתי שעכשיו לא מרימים את שחר, או שלא עושים דברים מסויימים וכן עושים דברים אחרים. היום היא היתה אצלנו, ואמרה לי "לקח לי זמן להשלים עם העובדה ששחר היא שלך יותר משהיא שלי". נכון שזו תובנה יפה? ונכון שיפה שהיא אזרה אומץ להגיד את זה בקול רם? אני גאה בה
