אחותי מתחתנת
שלום. אחותי בת 25 והתארסה עם בחור בן 29 לא מזמן. הבעיה היא, שמההתחלה לא מצא חן בעיני הקשר שלהם בגלל שהיא מבית דתי, וחיפשה בחור דתי והוא "דתי, אבל הולך בלי כיפה". לאחר כמה חודשים התברר, שהוא לא מתכוון לא לשים כיפה וגם לא להיות דתי, כפי שהוא הבטיח לה. אך אם היה הדבר נגמר רק בזה, ניחא. אך באופן כללי, אני מרגישה, שהוא כל הזמן מסבן אותה ומורח אותה: למשל, הוא היה בקבע, והם דברו על כך שהוא ישתחרר מהצבא. אז בכל פעם, הוא דחה את השחרור וחתם על עוד חודש ועוד חודש, "כי הוא צריך לגמור את הפרוייקט" ועוד תרוצים. בסוף, הוא באמת השתחרר, אך נראה לי, שהיא די הציבה לו דד-ליין סופי. וגם באירוסין - הם קנו ביחד טבעת אירוסין, אך היא נאלצה להמתין לו שלושה חודשים כדי לקבלה ועוד ועוד דברים, שהוא כנראה מומחה לדחיות חוזרות ונשנות. ככל שאני שומעת יותר סיפורים (ממקור ראשןו - מאחותי), אני יותר ויותר חוששת מהקשר שביניהם, ומה שעלול להתפתח במשך השנים, שדברים שהם מדברים עליהם נדחים שוב ושוב! אני יודעת, שאינני יכולה להתערב, אך מצד שני, קשה לי עם העובדה, שמכיוון שהיא כנראה כ"כ מסונוורת, היא לא מוכנה להקשיב לאף אחד (גם אמי ניסתה לגרום להם להיפרד, אך ללא הצלחה). מה אפשר לעשות? (לא נראה לי, שאוכל להמליץ לה ללכת לייעוץ, כי היא כנראה חושבת, שהם לא צריכים).
שלום. אחותי בת 25 והתארסה עם בחור בן 29 לא מזמן. הבעיה היא, שמההתחלה לא מצא חן בעיני הקשר שלהם בגלל שהיא מבית דתי, וחיפשה בחור דתי והוא "דתי, אבל הולך בלי כיפה". לאחר כמה חודשים התברר, שהוא לא מתכוון לא לשים כיפה וגם לא להיות דתי, כפי שהוא הבטיח לה. אך אם היה הדבר נגמר רק בזה, ניחא. אך באופן כללי, אני מרגישה, שהוא כל הזמן מסבן אותה ומורח אותה: למשל, הוא היה בקבע, והם דברו על כך שהוא ישתחרר מהצבא. אז בכל פעם, הוא דחה את השחרור וחתם על עוד חודש ועוד חודש, "כי הוא צריך לגמור את הפרוייקט" ועוד תרוצים. בסוף, הוא באמת השתחרר, אך נראה לי, שהיא די הציבה לו דד-ליין סופי. וגם באירוסין - הם קנו ביחד טבעת אירוסין, אך היא נאלצה להמתין לו שלושה חודשים כדי לקבלה ועוד ועוד דברים, שהוא כנראה מומחה לדחיות חוזרות ונשנות. ככל שאני שומעת יותר סיפורים (ממקור ראשןו - מאחותי), אני יותר ויותר חוששת מהקשר שביניהם, ומה שעלול להתפתח במשך השנים, שדברים שהם מדברים עליהם נדחים שוב ושוב! אני יודעת, שאינני יכולה להתערב, אך מצד שני, קשה לי עם העובדה, שמכיוון שהיא כנראה כ"כ מסונוורת, היא לא מוכנה להקשיב לאף אחד (גם אמי ניסתה לגרום להם להיפרד, אך ללא הצלחה). מה אפשר לעשות? (לא נראה לי, שאוכל להמליץ לה ללכת לייעוץ, כי היא כנראה חושבת, שהם לא צריכים).