אחות, שהיא הצעירה במשפחה שרוצה להסתדר עם כולם

[כוכב נצח]

אחות, שהיא הצעירה במשפחה שרוצה להסתדר עם כולם

לאחות הקטנה קוראים יונה, ליונה יש שתי אחיות שאחת מבוגרת ממנה ב3שנים, והאחרת ב4 שנים. יש ליונה גם אח, שמבוגר ממנה בשנתיים. יונה לא מסתדרת איתם כל כך. כי הם לא מכבדים אותה. לדוגמה בדברים הכי קטנים שכביכול חסרי משמעות. אחותה של יונה, שבוגרת ממנה ב3 שנים, תמיד משאירה את דלת השירותים פתוחה, ועושה את צרכיה, זה מאוד מטריד את יונה, יונה מבקשת מאחותה לסגור את הדלת ולאחותה לא אכפת. היא מתחילה לקלל אותה ולומר לה לעוף לה מהחיים ועוד כל מיני הערות. יונה מרגישה חסרת אונים. הוריה תמיד צועקים בבית, היא מבקשת מהם לשמור על שקט והם לא מתיחסים אליה. לו יכלה לעבור לבית אחר, או להחליף משפחה למשפחה יותר אוהבת, בטוח היתה עושה זאת. מפני שזה לא ביכולתה, מה על יונה לעשות, כדי לשפר את חייה, ולשנות את תחושת חוסר האונים לתחושת שליטה, רוגע, אהבה, ביטחון ויציבות, ואחדות משפחתית. תודה.

 

[עינת גבע]

פרטים נוספים...

שלום רב כוכב נצח, שתי שאלות: א. מי את בשביל יונה? ב. מדוע יונה אינה פונה בעצמה לעזרה? ב. בת כמה יונה? עינת גבע, מנהלת הפורום מטעם מכון אדלר.

 

[כוכב נצח]

אני יונה[שם בדוי]

יונה לא יודעת למי לפנות, אז היא פונה כאן באתר, לזערה. בת 19. אשמח לקבל ממך עצות ןפתרונות לבעיות שהצגתי.

 

[עינת גבע]

מבינה,ומנסה לעזור...

"יונה" שלום רב, אני מבינה את המצב בו את מרגישה כלואה. אני מבינה שבביתכם דרים בכפיפה אחת שישה נפשות. זוג הורים וארבעה ילדים בגירים. משפחה זו מערכת עם היסטוריה, המורכבת מחלקים רבים. את חלקם אנו אוהבים, מתחברים, מרוצים ואחרים מסבים לנו אי- נחת. מהתיאור שלך אני מבינה שבמשפחתך יש מצבים ורגעים בהם האווירה עכורה והיחסים (בין ההורים, ובין האחים) משתבשים. מצבים אלה ורגעים אלה צבעו (בשעת כתיבת השורות)וצובעים (לעיתים)את חייך בצבעים עגומים, שהסבו לך תחושה כללית של חוסר אונים. האם תוכלי לספר לי גם על מצבים או רגעים שאת מרגישה נוח וטוב עם בני המשפחה? באיזה שלב את בחיים? האם תוכלי לספר לי עלייך, מהם הכוחות /החוזקות שלך? בברכת יום של שלום ושלווה, עינת גבע.

 

[כוכב נצח]

לעינת, עינת, יש קשר בינך בין מיקי גבע (או שלא

מצבים או רגעים שאני מרגישה נוח וטוב עם בני המשפחה? למען האמת, הם לא רבים כיום. כשאנחנו צופים בסטאנדאפ, בערך, כי יש שקט. אני זוכרת דברים נחמדים, כשהיה לי יום הולדת ועשו לי מסיבת הפתעה. כשאבא שלי לימד אותי את לוח הכפל. כשאימא שלי עשתה איתי שיעורי בית. אך אלו זיכרונות מאוד ישנים. אני בשלב בחיים, שבו אני כבר מתקרבת לגיל 20, מסיימת את גיל העשרה. כשהייתי בת 18, הרגשתי שזה ממש שונה מ17. אך כשהייתי בת 17, לא הרגשתי שזה וואו, שזה שונה. רק הרגשתי שאני פשוט מתבגרת, ובהדרגה "נפרדת" מהילדות. אפילו הערתי בצחוק, שיום הולדתי ה19, הוא פעם שנייה 18. כי ילדות, היא תמימות נפלאה, אני אוהבת את התחושה הזאת של להיות צעירה. ולהסתפק במה שאני יודעת כילדה. שזה הרבה וזה מספיק לי. האם תוכלי לספר לי עלייך, מהם הכוחות /החוזקות שלך? החוזקות שלי? אני חוויתי משברים. התאהבתי בגיל 14, בבחור שכנראה לא אוהב אותי. כי היו לו לפחות שלוש חברות אחרי שהכרנו. ממש נשבר לי הלב ממנו. חשבתי שהוא האחד בשבילי. ומסתבר שלא. לשכוח מזה זה לא קל. לשכוח ממנו. להמשיך הלאה. אני לא יודעת ממש איך. כנראה שעליי פשוט להכיר בחר חדש, שמתאים לי. ולמצוא בחור שאוהב אותי, שיש לנו אהבה הדדית אמיתית, זה בעיקרון מה שאני רוצה, מה שאני ראויה לו, אהבה אמיתית. אני רוצה לסלוח לו, לזה מהעבר, לשכוח, ולהמשיך, למחוק אותו ממני, עם כל המטען שהיה לי ממנו, לפנות מקום לאחד האמיתי, ולשנות את היחסים במשפחה, להיות ביחסים טובים ואוהבים עם כולם, ההורים, אחיותיי, אחי. להרגיש יותר טוב עם עצמי. להרגיש נוח בעור שלי. בלי להרגיש מעורערת. בלי לפחד לנשום. לקחת מקום, להיות אפילו יותר מוחצנת, פחות מופנמת. להפסיק להרגיש לא בנוח עם עצמי. להיות הכי שלמה, והכי לאהוב את מי שאני. העלתי משקל. שקלתי 54, ועליתי ל72. זה היה נורא. אך הורדתי משקל מסוים. היום אני שוקלת 60 ק"ג. ועדיין נותר לי להוריד 7 ק"ג. כדי להיות במשקל האידיאלי שלי. אני כישרונית. אני חכמה. מאוד אוהבת ללמוד. אוהבת לעשות ספורט. אך באמת צריכה למצוא את המוטיבציה. שלא תמיד נשארת. לאחרונה גיליתי, שאחת מהמכון, לא סובלת אותי. הייתי קצת בהלם מזה. התאמנתי שם מגיל 16, ואני זוכרת עוד היום, שחיכיתי שאבא שלי יאסוף אותי, אז היא היתה באותו מקום לידי עם כמה בנות שעבדו שם והעירה הערה, על בנות טיפשות בגיל 16. ואני לא תיארתי שזה קשור אליי. מסתבר שכן! והיא כל השנים האלה מאז שהייתי בת 16 לא סבלה אותי כדבריה. לא הבנתי מה עשיתי לה. חשבתי שהיא בטח לא שפויה כל כך, כי לשנוא בחורה בת 16, ועוד שלוש שנים זה די משונה, בעיקר כשאין שום סיבה לכך. אחותי אמרה לי שהיא מכירה אותה, שהיא פעם אחת קנתה בגדים, והיא ממש פסיכופטית. ושאין לה אבא. אני אמורה בכלל לא לקחת דבר כזה ללב, והיתה תקופה שהשתדלתי להיות אדישה, כי פעם מרוב רגישות מוגזמת, הייתי בוכה מכל מילה כמעט שלא היתה נעימה. והאדישות עזרה לי. כי כך יכולתי לשמור על רגשותיי שלמים, ולהרגיש טוב עם עצמי, גם אם סתם ילד פושטק זרק הערה מיותרת. כמו זאת מהמכון. אולי באמת צריך לשים קצוץ על דברים סתמיים, שאחרים אומרים מרוב תסכול שיש להם. ולחיות את חיי, בלי לקחת דברים ברצינות תהומית, בלי לקחת לליבי, את הזבל שהם זורקים. בברכת יום של שלום ושלווה, "יונה".

 

[עינת גבע]

מחשבות מדברות עם מחשבות כי ...

נושא: מחשבות מדברות עם מחשבות כי הכול יכול להיות גם אחרת... "יונה" שלום רב, את אדם רגיש, אוהב ופגיע. כל אדם ביננו רוצה מידה של קבלה והערכה מהסובבים ואווירה נעימה ומזינה של שלום, אחווה ושלווה. כל אחד מאיתנו מייצר לו איזה שהוא תנאי לחיים חברתיים. משאלת הלב שלך היא שכל בני האדם יאהבו, יקבלו ויעריכו אותך ושאווירה תהיה תמיד טובה. ככל שהתנאי הוא צר יותר, (למשל, רק אם כולם יאהבו אותי ורק אם כולם יתייחסו אלי כל הזמן בכבוד אז אני שווה, ראויה ורצויה.) הוא מגביל את הרווחה הנפשית שלנו ואת המסוגלות שלנו להרגיש נוח ולהשתלב בחברה ( במשפחה, בזוגיות ובין בני אדם -בכיתה, בחדר הכושר וכו'). מה עושים מנסים להרחיב את התנאי. משנים את התפישה של רק אם ... לגם אם.... כלומר, גם אם האחרים יאהבו, יקבלו ויעריכו אותי אני שווה וראויה וגם אם רק חלק מהאנשים חלק מהזמן יאהבו, יכבדו, יגלו בי עניין ויחשבו שאני נחמדה אני שווה. בדרך זו ניתן לאתגר ולדון עם מחשבות נוספות. למשל,ניתן להמיר את התפישה : "אני מסוגלת ליהנות, לשמוח, להרגיש טוב ולשתף פעולה רק כשהאווירה רגועה, נינוחה וכולם מדברים בטונים נעימים ובכבוד זה לזו ." לתפישה :"אני מסוגלת להינות, לשמוח, להרגיש טוב ולשתף פעולה גם כשהאווירה אינה רגועה ושלווה כמו שאני הייתי רוצה שתהיה" לכל אחד מאיתנו יש הנחות יסוד, השקפות עולם, ואמונות שהתקבעו בתודעתנו ( לא במודע ) בצורה של אקסיומות,תבניות חשיבה המנוסחות בנוסחאות. עם הפרדיגמות האלה עלינו "להתווכח" כדי להרחיב אותם ולאפשר לנו חיים מרווחים יותר. עבודה כזו אפשר לעשות יחד עם איש מקצוע ששואל, מכוון ועוזר לאתגר ולחשוב גם אחרת. מה דעתך? ועוד עמדה לפני סיום : עלינו לזכור :אנשים מדברים את עצמם. אנחנו המראות והשיקופים שלהם. "הפוסל במומו פוסל" ולכן, אין לקחת שוב דבר באופן אישי, אין להיעלב ואין להיפגע. קשה, מורכב , מאתגר ואפשרי. מברכת אותך ליום קסום ומקסים מלווה במחשבות פוריות, יצירתיות, פותחות ומאפשרות תנועה. עינת גבע. ולא, לא מכירה את מיקי גבע.

 

[כוכב נצח]

אני מעריצה את הפסיכולוגיות (ז"ת גם אותך!)

יש לכן את הרוגע המדהים הזה. רוגע כזה שבטח נובע מתוך חוכמה והבנה, וגישה שהיא נכונה באופן מושלם לחיים. לא כל אדם מסוגל לעשות איקס ולמחוק הערה פוגעת שאחר זורק אליו. כמו שאמרתי דרושה אדישות, כלפי אחרים. ואולי גם חוצפה. כי אדם טוב שרוצה לקבל יחס טוב כמו זה שהוא נותן בתוך חברה מגעילה, צריך לשנות את עצמו, כי הוא בתמימותו לא יכול לשרוד אלא, להיות כזה כמו האחר. כי טוב שמקבל אגרוף, חייב להיות עם מגן מוסים כדי להפסיק לקבל אגרופים. איך את מצליחה להרגיש שלווה עם עצמך? למרות כל הסביבה. שהיא לא אידיאלית? איך עושים זאת? איך שומרים על רוגע ושלווה? איך משנים את תת המודע ונותנים לו להבין, אני שווה גם אם לא כולם אוהבים אותי?

 

[עינת גבע]

מחשבות עושות את ההבדל....

שלום רב "יונה", אני חושבת שמה שדרוש לאדם הוא להיות אדם אוהב, צנוע וחומל. אהבה, ענווה וחמלה כתחליף לאדישות וחוצפה. האדם (את/אתה ואני)אינו צריך לשנות את עצמו. הוא צריך לשנות את הגישה שלו, ההתייחסות שלו, את המחשבות והציפיות שלו מעצמו ומאחרים. הפרשנות החדשה של האדם היא החסון הפסיכולוגי הטוב ביותר, הרכבת משקפיים אחרות פותח עבורנו הרבה אלטרנטיבות. למשל, המציאות: את נוסעת על כביש מהיר במהירות בינונית (יש לך בעיה במנוע), לפתע עוברת לידך מכונית מצפצפת בעוצמה רבה, עוקפת במהירות ובחוסר זהירות, כמעט תאונה ". המחשבות: מחשבה א': "הנהג הזה שתוי, חסר אחריות, מי נתן לו רישיון, חוצפן." מחשבה שנייה: "הנהג מסיע ברכבו פעוט שנתקעה עצם בגרונו, הוא לחוץ ושואף להגיע לבית חולים מהר ככל הניתן" סביר להניח שמחשבה מסוג א' תניב תחושה ותגובה עצבנית. ומחשבה ב':תיילד תחושות של הבנה, אמפאטיה וסלחנות. הלא כן? ו...שתיהן בראש שלנו. כלומר, המציאות אינה מה שקורה אנו אלא הדרך בה אנו מפרשים אותה. ועכשיו? נדרש אימון מחשבתי על בסיס יומי. תרגול חוזר יום, יום. שעה, שעה. בהדרגה, כמו בלימוד נהיגה /שחיה מגיעות המחשבות החדשות מהר יותר, מקדימות את רגשותינו ומאפשרות לנו להתבונן בעולם מפרספקטיבה אחרת. ובנוגע לשאלה האחרונה, האם יש מישהו בעולם שיכול לקבוע את ערכך ? את שווה נקודה. האם את מצפה שכולם יאהבו אותך? האם את אוהבת את כולם? האם יכול להיות באמת מצב שכ-ו-ל-ם יאהבו אותך? האם זה תלוי בך? האם זה כל כך חשוב? בברכת לילה טוב ומחשבות מתחלפות, מאפשרות ומקדמות עינת גבע

 

[עינת גבע]

שמעי סיפור ...

יונה שלום רב, חשבתי עליך הלילה: שמעי סיפור: אינדיאני אחד סיפר לנכדו על מאבק שמתרחש בתוך אנשים. הוא אמר: "בני, המאבק הוא בין שני זאבים הנמצאים בנו בתוך כולנו" זאב אחד הוא רוע, הוא כעס, קינאה, צער, חרטה, תאוות בצע, יוהרה, רחמים עצמיים, אשמה, עלבון, נחיתות, שקרים, עליונות ואגו. הזאב השני הוא טוב, הוא הנאה, שלום, אהבה, תיקווה, שלווה, ענווה, טוב לב, נדיבות, אמפטיה, אמת, רחמים ואמונה." הנכד חשב על זה במשך כדקה ולאחר מכן שאל את סבו: "איזה זאב מנצח?" האינדיאני ענה בפשטות: זה שאתה מאכיל" מה דעתך? עינת

 

[כוכב נצח]

דעתי, שאת גאונה!

תודה לך! איזה כיף, חשבת עליי. בטח זה טוב, שאדם מקסים וחכם כמוך חושב עליי.

 

[עינת גבע]

ממשיכה לחשוב עלייך...

שלום "יונה", ראשית תודה על הסופרלטיבים שנית, אז זהו שלא ( כמו שאומרים החברה) אני לא גאונה, לא נולדתי יודעת, רכשתי ידע בהרבה לימודים מסודרים ומנסה ליישמו בשיעורים שהחיים מזמנים לי . תאוריה נשארת תאוריה אלא אם כן אנו משכילים לתרגל על בסיס יומי. ומה שאני עושה בחיים זה מנסה להעביר הלאה, כאן בפורום, בקליניקה פרטית ובעבודה במסלול להכשרת אנשי מקצוע בתחום המשפחה במכון אדלר. מה דעתך להתחיל בקריאת ספרים "מקצועיים"? עינת גבע.

 

[כוכב נצח]

ספרים

אני מאוד אוהבת לקרוא ספרים. על איזה ספרים את ממליצה לי?

 

[עינת גבע]

המלצה לקריאה....

שלום רב, נתחיל עם : 1. "לאהוב את מה שיש" ביירון קייטי. 2. 4 ההסכמות - מדריך מעשי לחופש אישי מאת דון מיגל רואיס. אחרי שתסיימי לקרוא שתפי בחווייה, האם דיבר/פגש אותך ... ונמשיך בברכת קריאה מאירה ומהנה עינת