אחות שלו
שלום לכולןם.. זה הפורום הכי קרוב לנושא שרציתי להעלות, מקווה שיצאו מפה תובנות..
ביחד עם חבר שלי כבר 6 שנים.. בכיוון ברור של חתונה ואני בת 24. אחותו עוד רגע בת 18 ועל אף הרצון הרב שלי, לא התחברנו.
היו תקופות שחשבתי שאני פשוט שונאת אותה ושהיא מעצבנת אותי עם ההתנהגויות טיפשעשרה שלה אבל אחרי שעשיתי חושבים עם עצמי הבנתי שאני בעצם מקנאת בה - היא מתעמלת אומנותית עם גוף הורס, עם מלא חברות, שיודעת לשלב בהצלחה ובנונשלנטיות חיי חברה, הצטיינות בלימודים, חבר וכו'. בעצם כל מה שלא הייתי או אהיה. ובכל זאת יש לנו מן המשותף - שתינו סגורות. הייתי מצפה ממישהי שיש לה רק אח אחד שתקפוץ על המציאה של בחורה קרובה לגילה בבית, ותתייעץ, תשאל ותתחבר.
אבל האמת שההפך קורה... היא אוהבת להסתגר בחדר שלה או להיות עם חברות והיא גם נהנית נורא לרדת עליי
לא באופן קבוע ולא תמיד ולפעמים מחמיאה על משהו שקניתי אבל אני מרגישה ממנה זילזול, חוסר הערכה ואולי גם תחושות סלידה. ואני מהצד שלי גם לא עושה הרבה - אם יש לנו הזדמנות לבונדינג אני לרוב שותקת כי אני אדם סגור ומתקשה סוציאלית :\
לא יודעת למה אני משתוקקת לחברות איתה עכשיו, מרגישה אפילו קצת פתטית (סה"כ ילדה בת 18, יש לך חברות משלך עזבי את זה בשקט וכו).
חשוב לציין שהיו כמה רגעים טובים למשל כשננתי לה את המתנת יומולדת היא אמרה תודה וחיבקה אותי (נשמע לא כזה הרבה אבל לי הרגיש כמו פיצוץ של שמחה).
מה אתן חושבות? איך יוצרים קרבה אחרי כ"כ הרבה זמן שהיא לא נוצרה וכבר מתרגלים לתבנית שקשה לשבור? וגם איך לעזאזל קורה שבחורה בת 24 מקנאה בילדה בת 18? איך מפסיקים את זה מרגישה כ"כ מפגרת :\
תודה!
שלום לכולןם.. זה הפורום הכי קרוב לנושא שרציתי להעלות, מקווה שיצאו מפה תובנות..
ביחד עם חבר שלי כבר 6 שנים.. בכיוון ברור של חתונה ואני בת 24. אחותו עוד רגע בת 18 ועל אף הרצון הרב שלי, לא התחברנו.
היו תקופות שחשבתי שאני פשוט שונאת אותה ושהיא מעצבנת אותי עם ההתנהגויות טיפשעשרה שלה אבל אחרי שעשיתי חושבים עם עצמי הבנתי שאני בעצם מקנאת בה - היא מתעמלת אומנותית עם גוף הורס, עם מלא חברות, שיודעת לשלב בהצלחה ובנונשלנטיות חיי חברה, הצטיינות בלימודים, חבר וכו'. בעצם כל מה שלא הייתי או אהיה. ובכל זאת יש לנו מן המשותף - שתינו סגורות. הייתי מצפה ממישהי שיש לה רק אח אחד שתקפוץ על המציאה של בחורה קרובה לגילה בבית, ותתייעץ, תשאל ותתחבר.
אבל האמת שההפך קורה... היא אוהבת להסתגר בחדר שלה או להיות עם חברות והיא גם נהנית נורא לרדת עליי
לא באופן קבוע ולא תמיד ולפעמים מחמיאה על משהו שקניתי אבל אני מרגישה ממנה זילזול, חוסר הערכה ואולי גם תחושות סלידה. ואני מהצד שלי גם לא עושה הרבה - אם יש לנו הזדמנות לבונדינג אני לרוב שותקת כי אני אדם סגור ומתקשה סוציאלית :\לא יודעת למה אני משתוקקת לחברות איתה עכשיו, מרגישה אפילו קצת פתטית (סה"כ ילדה בת 18, יש לך חברות משלך עזבי את זה בשקט וכו).
חשוב לציין שהיו כמה רגעים טובים למשל כשננתי לה את המתנת יומולדת היא אמרה תודה וחיבקה אותי (נשמע לא כזה הרבה אבל לי הרגיש כמו פיצוץ של שמחה).
מה אתן חושבות? איך יוצרים קרבה אחרי כ"כ הרבה זמן שהיא לא נוצרה וכבר מתרגלים לתבנית שקשה לשבור? וגם איך לעזאזל קורה שבחורה בת 24 מקנאה בילדה בת 18? איך מפסיקים את זה מרגישה כ"כ מפגרת :\
תודה!