אחחח, חלף עבר יום האהבה, ה- וולנטיין
כמשב רוח חסר חשיבות באמצע שרב לוהט וחסר חשיבות.
לא קנינו כלום זה לזו. לא הלכנו לארוחה רומנטית, אלא לדגום את המנות החדשות במסעדה האסיאתית הכשרה לידינו [ הקארי היה עמוס בטעם קוקוס במקום יוגורט לצערי ] מה שהפכו למתוק מדיי, והחריף נעלם לו כמעט לגמרי.
בלילה היא נרדמה כולה דואבת וכואבת מעייפות של יום עבודה קשה.
ואני, בכלל, שומר את המתנה למחר, שהוא יום ההולדת שלה. פרחים אקנה היום, בקר טוב ומתנה מחר [ כי היא קמה לפחות שעתיים לפניי, אז אין לי סיכוי להכין הפתעה].