אוי זו היתה תקופה...
קצת נוסטלגיה... אני זוכר שבתחילת 2001 נסעתי לבקר קרובי משפחה בארגנטינה. כמה ימים לפני שחזרתי לארץ התחילה העונה, ודוד שלי ז"ל השיג כרטיסים למשחק הפתיחה שלהם מול אסטודיאנטס. נגמר 6-2, היה משחק מדהים, גם איימאר וגם סביולה כבשו (סביולה שם שלושה, מתוכם אחד מזווית בלתי אפשרית כמעט מדגל הקרן!). אפילו אורטגה ידע באותם ימים לשחק כדורגל (ובסוף אותה עונה הם לקחו אליפות...). במחצית המשחק פגשנו איזה מישהו שמנהל את הקפיטריה במונומנטל, ודוד שלי במקרה הכיר אותו וככה סודר שיום אחרי זה אני אלך לעשות איתו סיור אישי במועדון של ריבר, פגשתי והחתמתי את כל השחקנים, ראיתי את האימון, ואחרי שהוא נגמר בעטתי קצת בכדור לשער על הדשא של המונומנטל... ככה העברתי שם איזה 12 שעות... וכל זה בחינם! היה פשוט נהדר, אחד הימים היותר יפים בחיים שלי. האמת שאני מבין את שיר שאמר שריבר של אותה תקופה גרמה לו להתחבר לכדורגל ארגנטינאי, כי באותה תקופה באמת היה שווה לקום ב-1 בלילה כדי לראות כל קונצרט שלהם. ועכשיו מה? את מי בדיוק אני אחתים אם אני הולך לשם שוב? אני אוהב רק את הסמל ואת הקבוצה עצמה, כי פשוט אין לי איזה שחקן שאני ממש מתחבר אליו (אולי לפעמים, לכמה שניות, אורטגה מזכיר את הצל של השחקן הענק שהוא היה)...עצוב, עצוב. ובכל זאת למרות הכל, ביום ראשון, לא אכפת לי מרמת הכדורגל. רק שינצחו. VAMOS RIVER
). 3:1. סן לורנצו ששחקה רע בשני המחזורים האחרונים הפסידה 2:1. והקבוצה שיכולה להתחיל ללכת לים (למרות שחורף נכנס עכשיו בארגנטינה) היא ריברררררררררררררר שלא מסוגלת לנצח אפילו את אתלטיקו בלגראנו........