נדירליאל
Active member
לא הגעתי מלא ציפיות, כי עונות 1 ו - 2 ליד "המורה לאנגלית" די חיוורות, ובכל זאת הקדשתי זמן לבינג' של "עוצר נשימה" עונה 3. אם עונות 1 ו-2 עסקו בהתבגרות ובחיים בביה"ס תיכון של מתבגר הומו, בריונות, אלימות ממש והתאהבות כנגד כל הסיכויים, והיתה בהן מתיקות - בעיקר בשל הדמויות הראשיות, צ'ארלי וניק, הרי עונה שלוש הפכה לסדרת הסברה של להטבא"ק, הפרעות אכילה, OCD ופגיעה עצמית, דיספוריה ודימוי גוף.
אז בסדרה יש הקפדה מירבית לתת ביטוי ל: לסביות, הומואים, טרנס/ית, ביסקסואל, א-בינארי, א-מיני[א-רומנטי], קוויר. וכדי לבסס היטב: אבא נעדר [מבטיח לבוא ולא בא], אח מעצבן ומעט אלים, אמא תוקפנית וחסרת רגישות ואחות עם הפרעת חרדה חברתית, מיטב הקלישאות הלהטבא"קיות.
כל זה מעורב במעין "מרד נעורים" [לישון אצל החבר], הפעם הראשונה ששוכבים, יחסי "סטרייט וטרנסית", פוליטיקה, רשתות חברתיות.
הכל מכל הכל בו.
ונעלמה לה המתיקות, התמימות. הקשר בין צ'ארלי וניק הופך למעיק במיוחד, או איך בהבלחה חדפעמית ומבריקה אומר אחי ניק: "הפכת למושיע ויודע-כל, סה"כ החבר שלך רצה תשומת לב" - זה המקום היחיד בכל 8 פרקי העונה שמעט הומור אמיתי, אירוניה צצים. הכל כלכך רציני, עמוס בחשיבות עצמית ובמודעות ש"הגענו ל-מייןסטרים". אז יש קצת "סקס" מתחת לשמיכה, קצת טורסואים חשופים [רק של הזכרים]. מי צריך את זה, באמת. מספיק כמו בעבר להראות נשיקה ולהסיט את המצלמה לעצים, לים, לרוח או סתם לפינה בחדר, אבל חייבים למכור, אז מוכרים.
לצורך הסיפור אמו של צ'ארלי הפכה מהורה תומך, מכיל ומסייע בעונה הראשונה, למשל, להורה שתלטן, חרדתי ותוקפני. [כמו בסיפורי הומואים רבים, דמות האב נוכחת אבל היא רכה, מכילה, נעימה וחלשה ליד דמות האם.] זו סיבה טובה להתפתחות של אנורקסיה נברוזה, לאישפוז בבית חולים למתמודדי נפש ולכניסה של מטפל אבהי ומטפלת-מאמנת - תחליף הורים בורים וחסרי רגישות או זמן.
פרק 5 עסוק עד לאוזניו בהצגת אומללות ניק מחד גיסא והבראתו של צ'ארלי מאידך גיסא. שני יומני חיים מוצגים לנו חצי פרק לזה וחצי פרק לשני. זהו פרק סיכום ופתיחה לחלקה השני של העונה, שלענ"ד יותר גרוע מפרקים הראשונים, בהם מודה ומתוודה הזלתי כמה דמעות בשל המצוקה של הזוג הצעיר.
וכולם כלכך יפים, כלכך רגישים, כלכך תומכים [כולל חברי ניק מקבוצת הרוגבי הזכרית וההומופובית בדר"כ ]. הכל נפתר בסגנון הוליוודי מטופש של סיט.קום של חצי שעה מהמאה העשרים, מקסימום בפרק הבא.
מיותר לציין שהפרק האחרון מכיל את זרעי העונה הבאה. אם היא תהפוך לעוד עונה חסרת ערך אומנותי בשל הסברתיות, קידום קבלת להטבא"ק ל-מייןסטרים, טיפוח מודעות עצמית של להטבא"ק צעירים ומניעת התאבדויות [בפני עצמו זו מטרה חשובה מאוד], חבל, באמת חבל על הזמן. ראינו הרבה דומות לה, [אחת מהטובות היא "משפחה מודרנית"] ואני לא בטוח שצ'ארלי וניק יהיו מעניינים כל כך בגיל 18.
אחרון -
במהלך הסדרה עת הזוגות הבטיחו לעצמם אהבת-עד, קבלה והכלה [ כמובן דגמי התנהגות לצעירים לפני סקס - תבררו אם הצד השני רוצה אפילו אומר "רוצה אני", תשאלו שוב! אחח מתה הספונטניות של סקס פרוע וללא חשבון.] הרהרתי - מה יקרה להם בעוד 20 שנים, האם ישארו יחד? האם חיי הזוגיות על הרוטינה הבסיסית בהם יחזיקו אותם?
התאכזבתי.
אז בסדרה יש הקפדה מירבית לתת ביטוי ל: לסביות, הומואים, טרנס/ית, ביסקסואל, א-בינארי, א-מיני[א-רומנטי], קוויר. וכדי לבסס היטב: אבא נעדר [מבטיח לבוא ולא בא], אח מעצבן ומעט אלים, אמא תוקפנית וחסרת רגישות ואחות עם הפרעת חרדה חברתית, מיטב הקלישאות הלהטבא"קיות.
כל זה מעורב במעין "מרד נעורים" [לישון אצל החבר], הפעם הראשונה ששוכבים, יחסי "סטרייט וטרנסית", פוליטיקה, רשתות חברתיות.
הכל מכל הכל בו.
ונעלמה לה המתיקות, התמימות. הקשר בין צ'ארלי וניק הופך למעיק במיוחד, או איך בהבלחה חדפעמית ומבריקה אומר אחי ניק: "הפכת למושיע ויודע-כל, סה"כ החבר שלך רצה תשומת לב" - זה המקום היחיד בכל 8 פרקי העונה שמעט הומור אמיתי, אירוניה צצים. הכל כלכך רציני, עמוס בחשיבות עצמית ובמודעות ש"הגענו ל-מייןסטרים". אז יש קצת "סקס" מתחת לשמיכה, קצת טורסואים חשופים [רק של הזכרים]. מי צריך את זה, באמת. מספיק כמו בעבר להראות נשיקה ולהסיט את המצלמה לעצים, לים, לרוח או סתם לפינה בחדר, אבל חייבים למכור, אז מוכרים.
לצורך הסיפור אמו של צ'ארלי הפכה מהורה תומך, מכיל ומסייע בעונה הראשונה, למשל, להורה שתלטן, חרדתי ותוקפני. [כמו בסיפורי הומואים רבים, דמות האב נוכחת אבל היא רכה, מכילה, נעימה וחלשה ליד דמות האם.] זו סיבה טובה להתפתחות של אנורקסיה נברוזה, לאישפוז בבית חולים למתמודדי נפש ולכניסה של מטפל אבהי ומטפלת-מאמנת - תחליף הורים בורים וחסרי רגישות או זמן.
פרק 5 עסוק עד לאוזניו בהצגת אומללות ניק מחד גיסא והבראתו של צ'ארלי מאידך גיסא. שני יומני חיים מוצגים לנו חצי פרק לזה וחצי פרק לשני. זהו פרק סיכום ופתיחה לחלקה השני של העונה, שלענ"ד יותר גרוע מפרקים הראשונים, בהם מודה ומתוודה הזלתי כמה דמעות בשל המצוקה של הזוג הצעיר.
וכולם כלכך יפים, כלכך רגישים, כלכך תומכים [כולל חברי ניק מקבוצת הרוגבי הזכרית וההומופובית בדר"כ ]. הכל נפתר בסגנון הוליוודי מטופש של סיט.קום של חצי שעה מהמאה העשרים, מקסימום בפרק הבא.
מיותר לציין שהפרק האחרון מכיל את זרעי העונה הבאה. אם היא תהפוך לעוד עונה חסרת ערך אומנותי בשל הסברתיות, קידום קבלת להטבא"ק ל-מייןסטרים, טיפוח מודעות עצמית של להטבא"ק צעירים ומניעת התאבדויות [בפני עצמו זו מטרה חשובה מאוד], חבל, באמת חבל על הזמן. ראינו הרבה דומות לה, [אחת מהטובות היא "משפחה מודרנית"] ואני לא בטוח שצ'ארלי וניק יהיו מעניינים כל כך בגיל 18.
אחרון -
במהלך הסדרה עת הזוגות הבטיחו לעצמם אהבת-עד, קבלה והכלה [ כמובן דגמי התנהגות לצעירים לפני סקס - תבררו אם הצד השני רוצה אפילו אומר "רוצה אני", תשאלו שוב! אחח מתה הספונטניות של סקס פרוע וללא חשבון.] הרהרתי - מה יקרה להם בעוד 20 שנים, האם ישארו יחד? האם חיי הזוגיות על הרוטינה הבסיסית בהם יחזיקו אותם?
התאכזבתי.