1750 סטודנטיות לסיעוד ניגשו בשבוע שעבר לבחנת הרישוי להסמכה. רובן לא תמצאנה עבודה. נכון להיום בתי החולים ומרפאות הקהילה משוועות לידים עובדות אך הקפאת התקנים הקדושה מונעת קליטה במערכת של אחיות חדשות.... וקולנו כציבור מקצועי לא נשמע!ואולי באמת אין לנו זכות מקצועית? אולי אין צורך בנו ככוח מקצועי? ואולי אנחנו אוסף פחדנים/יות שכל אחד דואג למקומו הפרטי ורווחת המטופלים שלנו מאתנו והלאה? שכל אחד ואחת מכם יקרא ויהרהר ....
ואולי אין לי תשובות... מערכת הבריאות קורסת - וזו עובדה. 1750 הסטודנטים/יות - הם עתודת הסיעוד בארץ הזאת. מערכת הבריאות כמערכות אחרות - אינה רואה צעד אחד קדימה. כיבוי שריפות - זה המוטו. איננו אוסף פחדנים שירי - אולם אין לנו, ולצערי מעולם לא היתה לנו הנהגה. ראי ערך: ערך שעה במשכורתה של אחות אקדמאית...(לומר לך כי עוזרת הבית שלי מקבלת יותר? הרי את יודעת...) קופות החולים "הקפיאו מצב" ...אין יוצא ואין בא. האם מי מאיתנו חשב פעם מה יהיה אם: מחר לא יהיה סיעוד? זה אינו ניבוי עתידי - זו תחזית ריאלית. ואמרה ברבארה: מישהו עוד זוכר את הזקנה במסדרון????
אמת בדברייך וכאחות אקדמאית, אם חד הורית ומפרנסת יחידה אין לי אפשרות להעסיק עוזרת ששכרה יהיה גבוהה משכרי... הבעיה היא שאנחנו מפחדות/ים לעשות מעשה ולקום בצעקה רמה על העוול החברתי המשווע במדינת ישראל ובשתיקנו אנו למעשה נותנים יד לעושקינו!!! כל עוד לא נקום ונעשה אנו, כמקצוע ונימחל על כבודנו אז כמאמר חז"ל כבודנו מחול.. ודי לחכימה.... שולי
מעולם היינו כאלה: רחמנים בני רחמני. טובת החולים עמדה תמיד לפני טובתנו אנו. אולם עד אשר לא תובן העובדה הפשוטה כי: עובד לא מרוצה - הינו בעייה למערכת... ובמערכת הבריאות - קשה לומר כי העובדים מרוצים מתנאיהם.... דבר לא ישתנה.. אלא אם... אלא אם...
