פרקים בסדרה צריכים להיות מצולמים
תחת מגבלות קשוחות של זמן (ותקציב). את עבודת הבימוי מפזרים בין כמה במאים שונים משום שעבודת ההכנה של הבמאי מהרגע שהוא מקבל את תסריט הפרק ליד ועד שמתחילים הצילומים ממש, לוקחת שלושה-ארבעה חודשים (במקרה הטוב) ואין במאי בעולם שיכול לעמוד בנטל עבודה שכזה. השחקנים, אגב, יכולים "לקפוץ" הרבה יותר בקלות מפרק לפרק כי זמן ההכנה שלהם הוא קצר הרבה יותר (מספר ימים ואפילו פחות). לכן מפיקי הסדרה מחלקים בשלב הראשון של ההפקה את הפרקים העתידיים בין כמה במאים. לעיתים גם מצלמים כמה פרקים בסדרה באופן סימולטני. ברוב המקרים החלפת הבמאים אינה מורגשת משום שהתסריט ברוב סדרות הטלוויזיה חשוב יותר מסגנון הבימוי. במאי קולנוע, כשעובדים בטלוויזיה, אינם נוטים להבליט את סגנונם הקולנועי הייחודי (אם יש להם כזה), כדי לא לצאת מגבולות מהאחידות הסדרתית. יוצא מהכלל הזה הוא טרנטינו, למשל, שהביא חלק מסגנונו לשני חלקי הפרקים של CSI וגם לפרק של ER שביים. המפיקים רצו מראש משהו "חריג", גיבו את זה במסע יחצ"נות וקצרו את פירות הרייטינג. אה כן, וגם שילמו לו היטב - שש ספרות. בדולרים.