אח קטן ו"ילדת" סנדויץ
נכון, נכון ונכון! מסכימה לכל מילה! גם אני "ילדת" (כבר לא ילדה) הסנדויץ במשפחתי, אלא שביני לבין אחי הקטן 13 שנה, כך שזה עושה אותי גם למעין אחות גדולה בשבילו, במיוחד שאחותי הגדולה לא הראתה נוכחות מי יודע מה בבית כשאחי נולד (היא היתה בת 16.5) ועד שהיא יצאה מהבית שנתיים מאוחר יותר. אפשר לומר שאני גידלתי את אחי עד שהיה בן 5 (אז התגייסתי ויצאתי מהבית). הוא היה בחדר איתי, הייתי מתעוררת בלילות, מאכילה אותו, רוחצת אותו, מחליפה חיתולים, משחקת וכל מה שהיה צריך, בזמן שהורי עבדו. כשהחל לדבר, הוא קרא לי אמא. בגיל 5 ניסינו ללמד אותו שאני אחת מאחיותיו ולא אחת מאמהותיו וזה לא היה קל, אבל בסוף זה הצליח כמובן
טוב, אני סוטה מן הנושא... אחי מפונק אפילו יותר מאח קטן רגיל, בגלל שהוא בן זקונים ובגלל שיש ביננו כזה הפרש. אנחנו חברים מאד טובים ותמיד הוא פונה אלי בשעת צורך ומדבר איתי על הכל...אבל אני גם הרבה פעמים מוצאת עצמי במעין תפקיד של אמא עדיין. הקטע הטוב הוא, שהוא יודע שתמיד יש לו גב ומשענת ליפול עליה. (לי לא היה ועדיין אין דבר כזה- אחותי הגדולה אף פעם לא נמצאת שם כשצריך אותה- זה לסיפור אחר). לגבי הורי- הם נותנים לו כל מה שהוא רוצה! (לפעמים זה משגע אותי).
בתור אחים צעירים או אחים בוגרים לאחים צעירים- מה הדברים שהכי חיוביים בלהיות צעירים ומהם הדברים השליליים בלהיות הכי צעירים
