אחריות אישית - הגבולות

[ליפט]

אחריות אישית - הגבולות

חברי פורום יקרים, שבת שלום. כמי שנהנית ומתעשרת מהדיונים המתנהלים בפורום זה, בחרתי להעלות כאן את נושא האחריות האישית מתוך הערכה כנה להתייחסותכם. כידוע, נושא לקיחת אחריות אישית הינו מרכיב חיוני ביותר בתהליך האימון. אני מוצאת עצמי פה ושם מתלבטת בגבולות האחריות שלי כמאמנת ושל הלקוח/ח כמאומן/ת. האם גם אתם מצאתם עצמכם מתלבטים בסוגיה זו? אשמח לשיתוף; סיטואציות בהן הרגשתם שהאחריות מועברת אליכם,ואולי אתם לקחתם אחריות על מה שלא שלכם, מהם הגבולות הברורים שלכם עם עצמכם מתוקף היותכם מאמנים, דרכי התמודדות מול מאומנים ועוד. מודה מראש לתגובותכם.

 

[Yin]

מהי אחריות

בעיני אחריות היא היכולת לשנות. לקיחת אחריות היא לממש את היכולת לשנות. באימון מאמן אחראי על המתודה. אך כיוון האחריות היא יכולת לשנות על המאמן ל"אמן את הנער לפי דרכו". שינוי המתודה יכול להתפרש לעיתים כאחריות על העשייה של המתאמן, אך לא כך הוא הדבר, הוא שינוי לפי העשייה של המתאמן מתוך רצון לאפשר לו לעשות. עדי

 

[מיכל הררי]

הכל כמובן תלוי במקרה.

נתקלתי אצל מודרכים בנסיון להעביר אלי את האחריות (של דברים שלא קשורים אלי ושהם לא שלי), אבל זה לא קורה הרבה. אם זה קורה, אני שמה לב היכן יש בתוכי חלק שמנסה לקחת אחריות, והיכן זה משהו שלי שמנסה לקחת אחריות, לעומת משהו של האדם האחר, ובעדינות ובנעימות אני מאפשרת לאדם האחר לקחת אחריות על עצמו.

 

[Yin]

שלום מיכל

ברוכה הבאה

 

[מיכל הררי]

../images/Emo24.gif כיף לראות אותך כאן!

אני מידי פעם נכנסת לכאן וכותבת

 

[דורון בללי]

אחריות להוביל את התהליך../images/Emo26.gif

שלום ליפט אני חושב שמאד חשוב להגדיר בצורה בהירה ביותר את האחריות של כל אחד מהשותפים באימון מיד בשיחה הראשונה - כך שההתלבטות כגון זו שאת מעלה נמנעת מלכתחילה. אני כמאמן לוקח את כל האחריות על התהליך - אני טוען שמאמן הוא ממומחה בהובלת תהליך. אני לוקח אחריות על הנוכחות שלי עבור המתאמנים, על ההקשבה ועל שאלת שאלות (פורצות דרך - ככל שההקשבה שלי נקיה). בתחילת האימון אני גם אחראי על מתן הנחיות למתאמנים בכל הקשור להגדרת החזון, המטרות והתחומים אותם היו רוצים לקדם. המתאמן אחראי על הפתיחות והשיתוף מצידו בשיחה, על הנושאים אותם הוא רוצה להעלות ולקדם בכל שיחה ועל ביצוע הפעולות אותן הוא בוחר על מנת לקדם את המטרות או התחומים החשובים לו. אחריות לא יכולה להיות מועברת אלי מהמתאמן - אלא אם אאפשר זאת. אני איני מאפשר זאת, אולם אשאל מדוע בנושא זה או אחר המתאמן בוחר לא לקחת אחריות ולפעול? לא לקחת אחריות בהגדרת מטרות? לא לקחת אחריות ולהביא נושא לשיחה? וכדו' - אולי זה לא מספיק חשוב לו? או שישנו משהו שחשוב לו יותר? אני מעולם לא מתמודד מול או עם המתאמנים. הגישה שלי היא להתעניין, להתעניין, להתעניין - לסמוך, לסמוך, לסמוך. אם אביא את האג'נדה שלי לאימון (את מה שחשוב לי עבור המתאמנים... או את מה שאני חושב שצריך להיות חשוב להם...) אימון לא יהיה שם. תודה על השאלה שלך.

 

[Rוני]

שאלה שעלתה לי - אתה מאפשר למאומן

לקבוע את הנושאים למפגש? הבנתי נכון? ומה אם אתה בתוך תהליך שאתה חושב שצריך לעבד תכנים שלא הסתיימו במפגש קודם? אתה נותן למאומן להסיט את הנושא לחלוטין או שמחלק את הזמן בין הדברים שחשובים לתהליך - לדעתך, לבין הנושאים עליהם המאומן רוצה לשוחח?

 

[דורון בללי]

המתאמן בוחר על מה להתאמן...

תודה על השאלה - אשתדל להבהיר. הבנת נכון - המתאמן מעלה את הנושאים שעליהם הוא רוצה לעבוד או שאותם הוא רוצה לקדם בכל שיחת אימון. אני כמאמן שאחראי להוביל את תהליך האימון מבקש רשות - אחת לשתיים שלוש שיחות - ומזכיר בקצרה בתחילת השיחה את המטרות והתחומים שהמתאמן ביקש לקדם כשנכנס לתהליך. אני לא מגדיר עם עצמי דברים שחשובים לדעתי באימון - אני סומך על המתאמנים שהם יודעים הכי טוב מה חשוב עבורם. האימון הוא שלהם ואני מזמין אותם (ונותן להם..) להוביל. אם בתום שיחה ישנו נושא פתוח - שהמתאמן הגדיר ככזה! אני אזכיר זאת בתחילת השיחה הבאה ואשאל אם הוא רוצה להמשיך לשוחח עליו? אם הוא רוצה לשוחח על נושא אחר, אני אתעניין ואשאל מה הסיבה לכך שהוא בוחר לשוחח על נושא אחר? אולם מתוך הרצון להבין מה נכון עבורו - לא מתוך רצון לשכנע שלדעתי נכון אחרת. אני לא משוכנע שאני מבין את את המושג (לתת למתאמן)- להסיט את הנושא לחלוטין - אולם אם כוונתך לכך שמתאמן מבקש לדוגמא להתאמן על הזוגיות שלו, ובמהלך השיחה מתחיל לדבר על הקריירה שלו אני "אפריד" את שתי השיחות הללו ואשאל אותו על מה הוא רוצה להתמקד? זוגיות? או קריירה? אסביר שאני מחויב לכך שהוא יתקדם ולשם כך עליו לבחור... אולי גם אשאל איך קשור נושא הקריירה שהוא מעלה לזוגיות שלו? באחריותי ליצור מיקוד ובהירות בשיחה אולם בהחלט אתן למתאמן לבחור ולהוביל את הנושא עלי הוא רוצה להתמקד. חג שמח, מהנה וטעים.

 

[Rוני]

ומה אם - סתם לשם הפלפול

והחידוד מגיע אליך מתאמן שמעוניין לשפר תחום ספציפי בחייו כשאתה מתחיל את האימון אתה מזהה כי הרבה לפני שאתה יכול לגעת בנושא שלשמו הוא בא, ישנו חסם שאם לא ייפתח, יידון ויטופל, האימון שלשמו הגיע האדם יהיה בלתי יעיל לחלוטין, ואם ישנה בעיה של זמן או של כסף, עדיף להתחיל ממקום אחר כדי לפתחו, להבהירו, לסלקו מהיות מכשול - ומשם להמשיך. דוגמא: בא מתאמן ומבקש לטפל בבעיה ספציפית בעבודה (אני לא מטפלת בנושאי זוגיות כלל אלא בנושאי קריירה וניהול), וכשהוא מתחיל לדבר ומתוך סיפורו אתה מבין שאם לא יעשה כמה צעדים מאד מהירים הוא בעצם יפוטר הרבה לפני שיצליח לסיים אימון על הנושא לשמו הוא בא. אתה מבין את זה מתוך הידע, הנסיון, ניסיונך בניהול והיכולת שלך לנתח מצבים. אני הצגתי את זה למתאמן ואמרתי שלמרות שהוא בא לנושא מסויים לדעתי צריך קודם לטפל בנושא האחר, והוא הסכים כששמע מדוע. יכולתי להעביר אימון בלתת לו להבין את זה בעצמו אבל לא נראה לי נכון. נראה לי ברמת ה-SOS והיה חבל על כל רגע. איך היית אתה נוהג? אני שואלת זאת כך כי נדמה לי שאתה בא בגישה שונה מעט ושאלת מידת ההתערבות הנחוצה לשינוי הכיוון היא שאלה חשובה.

 

[דורון בללי]

לזה אני קורא יעוץ...

ולא שזה לא בסדר - אולם אני לא יועץ ולא מביא פתרונות באימון. ואני בהחלט שמח על השאלה שלך. אני לא מביא את הידע, המסקנות או ההשערות שלי לאימון (מהיכן הידיעה שאם הוא לא יעשה את אותם כמה צעדים מהירים הוא יפוטר? האם יש לך ידיעה וודאית שזו האמת?). אני משאיר את מודל הידיעה שלי "בחוץ" ומוותר עליו באימון (ואני מתייחס ל "...אבל זה לא נראה לי נכון"). הגישה שלי באימון היא שמה שאני "יודע" (או חושב שאני יודע) - מגביל את מה שאפשרי עבורי כמאמן בשיחה. אני הייתי שואל למה הוא בוחר להתחיל בנושא ה"ספציפי" ולא בנושא ה"אחר" עליו הוא מדבר? הייתי מתעניין איך הוא קובע סדרי עדיפויות? הייתי מתעניין ומתעניין ומתעניין בדיוק עד שהוא היה (או לא היה?) רואה את זה לבד. יתכן שאותו דפוס חשיבה (חסם) מגביל אותו בעוד מקומות בחייו ואני מאמין שכשהוא יראה את מה שרצית שיראה לבד - הוא גם יראה.. ויתנהל אחרת.. בעוד מקומות בחייו. אני מאמין שהאימון הכי אפקטיבי קורה כאשר המתאמן - דרך החקירה וההתענינות שלי כמאמן - מוצא את התשובות לבד וממציא את הפעולות שלו לבד. אז אולי הצלת אותו מפיטורין? (ואולי לא?). אולי פיטורין היו הדבר הכי טוב שיכול היה לקרות לו? (ואולי לא?). אולם המקרה המתואר הוא יעוץ לטעמי ואני מאד נוטה בגישה שלי שלא לעשות זאת אלא לשאול ולחקור את ההקשר ואת המקור של חסמים ופרדיגמות (שהם אכן "שקופים" עבורנו כבני אדם ואכן מנהלים אותנו) עד שהם מופיעים - ניתנים לראיה - ואז כל אחד הוא היועץ הכי טוב של עצמו.

 

[Rוני]

באמת נקודה מעניינת

כשאני מציגה עצמי בהחלט אומרת שאני גם יועצת בתחום וגם מאמנת אישית ומשלבת את האימון בייעוץ אם אני חושבת שאין ברירה. איך ידעתי - נסיון של 20 שנות ניהול בארגונים ומשפטים שציטט שהיה ברור שיש להם רק דרך אחת. אני מתייחסת גם לגיל המתאמן וגם למצבו הכלכלי, ולפי זה בוחרת את הדרך בה אני עובדת. כמובן שפורשת את האפשרויות ונותנת בחירה, אבל בהחלט מכניסה את כל הידע שלי ולא רק את הטכניקות של האימון. בכל מקרה, קראתי את דבריך בתשומת לב והם בהחלט מאירים וברורים ומהנים

 

[Rוני]

חייבת להוסיף משהו למה שכתבתי

כי זה יכול להיות מובן גם אחרת

"אני מתייחסת גם לגיל המתאמן וגם למצבו הכלכלי, ולפי זה בוחרת את הדרך בה אני עובדת" שכתבתי למעלה אומר כך: אם האדם צעיר ויש לו מקורות הכנסה ואין חשש שיאבד את עבודתו, אפשר לבחור בדרך אחת. אם האדם מבוגר שהביקוש שלו בשוק העבודה לא גבוה, יש לו משפחה לפרנס, אין לו הכנסות נוספות וכל המשפחה תלויה בו ואם הוא יהיה מובטל המשפחה עלולה להגיע למצב חמור, והוא הגיע אלי כדי להציל את המצב, אז אני חייבת להאיץ את התהליך וקודם כל לעזור לו למנוע קטסטרופות.

 

[דורון בללי]

המחוייבות שלך ראויה להוקרה...../images/Emo140.gif

הדברים שלך מאד בהירים לי ואני מאד מעריך את האתגר הטמון ביצירה ובשמירה על האיזון העדין שבין אימון ויעוץ. הדיון התחיל בנושא האחריות האישית - והאחריות שלך להצלחה של הלקוחות שלך ניכרת וראויה להערכה.

 

[Rוני]

תודה דורון

ראיתי את תגובתך כבר אתמול אבל מסיבות טכניות (בעיה בשינוי ססמא) לא יכולתי להכנס. כל חשיבה, כל הארה, גורמים לי להרחיב את שדה הראיה ולעבות תובנות. אני נהנית מאד. שבוע טוב.

 

[ליפט]

הדיאלוג בינך לבין דורון מעניין מאוד

ואני חשתי את הפינג פונג הזה בתוכי מזה זמן כיוון שגם אני עוסקת בתחום מאוד ספציפי ומביאה ידע אובייקטיבי שחסר ללקוחותיי. איפשהו נוצר בלבול בין תפקיד היועצת לתפקיד המאמנת וכאן בדיוק נוצר טשטוש גבולות האחריות. כשאת כ"כ מחויבת לו עד שאת לוקחת אחריות על אם יפטרו אותו או לא ובכלל בנוגע למה חשוב(בעיני המאמן) כרגע. והרי אנו יודעים שאין מדובר כאן במדעים מדויקים. רוצה להודות שבעקבות הדיון שהעליתי בפורום וחידוד הנושא מקריאה בספרות ובדיקה מול עצמי...הגעתי למישור שלו יותר. מה שעזר לי מאוד זה כתיבת חוזה כמו שצריך עם דגש על גבולות האחריות. בעצם הבהרתי קודם כל לעצמי היכן האחריות שלי מתחילה והיכן היא נגמרת. ומהמקום הזה מאוד קל לי להתחבר לדורון. זה גם עזר לי להגדיר את המקום שאני נותנת לידע ולמידע שאני רוצה לתת ואת המקום שאני מפנה למאומן באופן מוחלט, הן במםגרת הפגישה הספציפית והן במסגרת תהליך האימון כולו. וכל זאת לאחר שהמטרה ברורה, מוגדרת ומוסמכת. יש לציין שבשבוע-שבועיים האחרונים אני מוצאת את המפגשים הרבה הרבה יותר מעצימים, אני באופן אישי יוצאת מהם הרבה יותר נינוחה ושבעת רצון ויותר מכך אצל כמה מאומנים שלי אני ממש רואה שינוי בגישה ואפילו פריצת דרך. אז זו גם הזדמנות להודות לכולם על ההשתתפות בדיון. הבמה שנותן הפורום אכן ראויה והמטרה ששם לעצמו אכן מושגת. תודה

 

[tlingit]

דיון מרתק - שאלה נוספת אם אפשר לדורון

כשאתה אומר שאתה מתעניין ומתעניין ומתעניין עד שהמתאמן רואה לבד (או לא) משהו האם אין פה בעצם הבחנה שלך בנקודה חשובה שאליה אתה מנסה להפנות את הזרקור? ושאלה אחרת, מה קורה אם המתאמן באמת ממשיך לא לראות למרות שאתה ממשיך להתעניין? האם אין נקודה שבה הוא שואל למה אתה ממשיך להתעניין? האם אין נקודה שבה אתה אומר לו מה אתה מוצא מעניין בעיניך?

 

[דורון בללי]

בשמחה...

ההתעניינות לא תמיד מניבה את ראית ההקשר או את דפוס החשיבה המגביל ע"י המתאמן (או על ידי כמאמן) ואז צריך להיות רגיש מספיק ולהמשיך הלאה - אסור כמובן להעיק בחקירה מעייפת. אם אני חושב שראיתי משהו בעל משמעות בחקירה אני "אפנה את הזרקור" רק בצורת של שיקוף ושאלה. אכן זו מיומנות שכמאמן יש לי עוד הרבה להתאמן ולעדן אותה - היכולת לזהות מה שאני קורא "רעש" בהקשבה שלי למתאמן ולהחליט אם להישאר שם בשיחה עד שמשהו יעלה? או לא להישאר שם? אם מתאמן שואל מדוע אני ממשיך להתעניין בנקודה כזו או אחרת בשיחה (שהוא לא רואה בה שום דבר חדש) אני בהחלט ובוודאי אשתף אותו ואומר שאני מתעניין על מנת שאוכל להבין את המציאות שלו כי מאד חשוב לי לראות את ההקשרים ואת מערכות היחסים שהוא חיי בתוכם. אני אסביר שפריצת דרך וטרנספורמציה - שניתן להתמיד בה לאורך זמן- מתאפשרת רק כאשר מחליפים/משנים הקשר ישן (מעיק) בהקשר חדש (מדליק). אני גם אסביר שעל מנת שיהיה אפשרי עבורו "להמציא" הקשר חדש, חשוב ראשית לחקור את המקור של ההקשר הקיים/העכשווי. אני אומר מה אני מוצא מעניין או מסקרן בעיני רק כתשובה לשאלה ישירה של המתאמן. וגם אז אקדים ואומר שדעתי לא בהכרך חייבת להיות רלוונטית עבורו אולם אשמח לשתף אותו לשאלתו ולהסביר מה עיניין אותי.

 

[tlingit]

../images/Emo51.gif../images/Emo13.gif

תודה שהבהרת את העניין הדיון הזה בהחלט נותן חומר למחשבה, וזה כיף

 

[Rוני]

לי אין בלבול בין התחומים

אני אומרת מראש מאיזה רקע באתי: 1. שנים רבות של נסיון בניהול בארגונים 2. ייעוץ לעסקים 3. אימון אישי 4. הנחיית קבוצות אומרת מראש שמשלבת תוך כדי עבודה את כל הכלים, הידע והנסיון כשמרגישה צורך אמיתי לפי ההתפתחות עוצרת ואומרת שאני חושבה שכדאי להתרכז עכשיו ב-X מסבירה מדוע ושואלת את המאומן מה הוא רוצה. ברב המקרים ילכו איתי, הרי באו אלי בגלל המיומנויות שלי. השאלה היא בדברים פחות מהותיים. אני לא משתמשת בזה אם לא חושבת שזה חיוני. וגם אני רוצה להודות על הדיון

 

[הגבירה מן האגם]

עבורי חשובה מאוד ההבנה של הלקוח

המתבטאת בחתימתו על הסכם האימון, אודות האחריות המשפטית המוטלת עליו לתוצאות הבחירות שיבחר במהלך תקופת האימון. מעבר לעניין המשפטי - קורה שלקוח רוצה שמישהו ייקח עליו קצת אחריות, יגיד לו מה לבחור, מה לעשות, יעשה עבורו חלק מן העבודה. משום הבדלי הקצבים בין מאמן ומתאמן ורצון המאמן לראות הצלחה באימון, אנחנו עלולים להיענות לבקשות הללו. אבל אז, כשתסתיים תקופת האימון, האם נוכל לומר כי הלקוח מצוייד בכלים שיאפשרו לו להתמודד עם מטלות דומות בדרך חדשה? האם הוספנו לו משהו? האם הוא השתכלל בכיוון בו בחר? למדתי להגדיר את מדד הצלחת האימון ע"פ מדדים שקובע הלקוח ולכן אין לי צורך לקדם אותו בפרמטרים שלי. הוא קובע הכל, בוחר הכל, עושה הכל. את הסיפוק שלי וקצב ההתקדמות שאני אוהבת אני מוצאת במקום אחר. בברכה,