אחריות על חסר ישע ורשלנות באחריות
אני תוהה אם זה הדין הראוי או המצוי. קראתי שם סעיפים רבים ועניינו אותי אלה:
סימן ג': אחריות לשלום אדם
322. אחריות לחסרי ישע (תיקון: תשמ"ג) מי שעליו האחריות לאדם שמחמת גילו, מחלתו, ליקויו הרוחני, מעצרו או כל סיבה אחרת אינו יכול להפקיע עצמו מאותה אחריות ואינו יכול לספק לעצמו את צרכי חייו - בין שהאחריות מקורה בחוזה או בדין ובין שנוצרה מחמת מעשה כשר או אסור של האחראי - חובה עליו לספק לו את צרכי מחייתו, ולדאוג לבריאותו, ויראוהו כמי שגרם לתוצאות שבאו על חייו או על בריאותו מחמת שלא קיים את חובתו האמורה.
סימן ו'1: פגיעה בקטינים ובחסרי ישע (תיקון: תש"ן)
368א. הגדרות (תיקון: תש"ן, תש"ס) בסימן זה - "אחראי על קטין או חסר ישע" - כל אחד מאלה: 1. הורה או מי שעליו האחריות לצרכי מחייתו, לבריאותו, לחינוכו או לשלומו של קטין או של חסר ישע - מכוח דין, החלטה שיפוטית, חוזה מפורש או חוזה מכללא, או מי שעליו האחריות כאמור לקטין או לחסר ישע מחמת מעשה כשר או אסור שלו; 2. בן משפחה של קטין או של חסר ישע, שמלאו לו שמונה עשרה שנים ואיננו חסר ישע, והוא אחד מאלה: בן זוגו של הורו, סבו או סבתו, צאצאו, אחיו או אחותו, גיסו או גיסתו, דודו או דודתו; 3. מי שהקטין או חסר הישע מתגורר עמו או נמצא עמו דרך קבע, ומלאו לו שמונה עשרה שנים; ובלבד שקיימים ביניהם יחסי תלות או מרות.
השאלות שלי: 1. ממה שציטטתי, עולה שאחריות כלפי חסר ישע יכולה להיווצר גם מחוזה מכללא. איך קובעים אם שריר וקיים חוזה מכללא שמטיל אחריות על אדם מסוים להיות אחראי על חסר ישע בגיר/ה ? 2. כתוב גם (הדגשתי) שאחריות יכולה להיווצר מחוזה מפורש. ורציתי לדעת על איזה חוזה מדובר בעצם. האם באמת ניתן באמצעות חוזה להטיל על אדם אחריות לצרכי מחייתו, לבריאותו, לחינוכו או לשלומו של חסר ישע שאיננו קטין ? לעולם לא ראיתי חוזה כזה. כאילו, מדוע שאדם יסכים בחוזה לקבל על עצמו התחייבות בחוזה לפרנס, לדאוג למדור ולבריאותו של חסר ישע בגיר (שאין לו רכוש לתת בתמורה) לכל חייו ? 3. האם זהו הדין הראוי או שזה הדין המצוי שניתן לאכוף אותו בפרקטיקה ? 4. האם אדם יכול לבקש (ואז זה יהיה כבר מכוח "החלטה שיפוטית") החלטה שיפוטית שתכיר בו חסר ישע לפי החוק הזה בלי שום קשר לחוק האפוטרופסות ?
אני תוהה אם זה הדין הראוי או המצוי. קראתי שם סעיפים רבים ועניינו אותי אלה: