אחריי המבול
אז הנה אני כאן עדיין כואבת, עדיין לא מאמינה שאני אחרי (אם להגיד את האמת אני בכלל לא מאמינה שהיה לי את האומץ לעבור את הניתוח הזה בכלל...) עדיין אופטימית אבל לעזאזאל חברים, למה אף אחד לא סיפר לי עד היום שנעשים כ"כ רעבים?
הקיבה שלי צועקת הצילו (יש לה זאת רצונות משל עצמה). אבל עכשיו ברצינות... הניתוח עבר דיי בקלות (הוציאו לי גם את כיס המרה), נשבעת לכם שלא הרגשתי כלום במהלך כל הניתוח
ההתעוררות היתה קצת יותר קשה... אבל כמו שאמרתי בהתחלה: אחריי המבול! האשפוז באסף הרופא היה ארוך אבל יאמר לזכות הצוות הנפלא שהם ממש נתנו לי הרגשה ביתית. הרגשתי ממש כמו במלון 5 כוכבים (רק בלי האוכל). אתמול בשעות אחה"צ חזרתי סוף סוף הביתה... ועכשיו מתחילה ההתמודדות האמיתית. אני עדיין סובלת מכאבים, אבל מיום ליום ההרגשה משתפרת. אני רוצה להודות לכולכם על ההתענינות התמידית בזכותכם כל הקשיים הפכו לפחות נוראיים תודה על הטלפונים והאיחולים החמים תודה לענקון, נחמדת, לילך, מיקי ורומי המקסימים על העידוד יום לפני גזר הדין (בזכותכם לא ברחתי מחדר ניתוח) ותודה ענקית ענקית לזואי המקסימה, שדאגה ותמכה והיתה אוזן קשבת במהלך כל אותם ימים קשים (חחח אפילו אמא שלי מוסרת תודה לכולכם---> ולהזכירכם היא פולניה
). אני עכשיו בהסגר בית... אז כולכם מוזמנים לבקר (איזה כייף להיות שוב איתכם פה) ועכשיו אני רשמית חלק מכם!!!! אוהבת (וכואבת) צפרדעית
אז הנה אני כאן עדיין כואבת, עדיין לא מאמינה שאני אחרי (אם להגיד את האמת אני בכלל לא מאמינה שהיה לי את האומץ לעבור את הניתוח הזה בכלל...) עדיין אופטימית אבל לעזאזאל חברים, למה אף אחד לא סיפר לי עד היום שנעשים כ"כ רעבים?
