אורניתי המדהימה
New member
אחריי 35 יום שוב בבית...
אני לא יודעת עם זה קשור מה שאני יכתוב כאן... אני רק יודעת שהבטחתי לכתוב את זה בפורום ביום שכתבתי על כך... אז אני ישמח לשתף מה עבר לי בראש שהייתי שם על גבול הצפון יחד עם היחידה המדהימה שלי שאני כל כך גאה בה!!!! " השעה 12:44 כבר 4/8/06... אני יושבת פה על גבול הצפון השמיים מוארים מידי פעם ממש מזכיר פליקר במסיבה. קולות פגזים ויריות ברקע , לשמוע את הטיל שנורה מכוחותינו לעבר לבנון לשמוע את השיגור איך הוא חוצה את השמיים בעוצמה אדירה ואיך זה נעלם לאט לאט עד לשלב נחיטה... כל- כך מהר מזהים מי יורה על מי , עם שומעים שריקה ועוד לא היה בום הגיע הזמן לדאוג השיגור הוא עלינו ועם שומעים את הבום ואז את השריקה אפשר להיות רגועים... יושבת שם בחמ"ל כל היום דיווחים מגיעים, התעסקות שוטפת ביומן פצועים וחללים עדכון כל כמה קטנות (דקות) והינה עוד שם והינה עוד חייל... מזרימה שבצק"ים למחשב והינה עוד חברה נכנסים פנימה החיבוקים של לפניי.. ההומור השחור, מה לעשות? ארי זה הדבר היחיד שיכול להשאיר אותך שפוי במקום המטורף הזה!!! להיות כאן לדעת ולעזור לתמוך ולאהוב רצון אדיר לתת מעצמך למדינה לבית אך עם כל זאת הרצון האדיר והגעגוע המטורף אל החיבוק החם של אמא. כל היום את מנסה להרגיע וכשמפחיד צוחקים וכשלא מצליחם לישון כי הבומים המטורפים הורגים את האוזניים אז מנסים לצאת החוצה לחפש זקוקים בשמיים. ועם כל הפחד, הדאגה, נעצב והכאב ישנו געגוע מטורף לשיגרת החיים אלייה אנו רגילים, פתאום שכם נראת כ"כ בטוחה ושקטה ואילו הגזרה הזו מטורפת ועוצרת נשימה. הכל כבר לא כאן חוץ מכוחות צבא ואנשים מעטים שהעקשנות לא נתנה להם לעזוב! ועכשיו איך הייתי רוצה לראות אותך ולספר לך את זה .. מעניין אותי לדעת מי אתה ומה אתה עושה עכשיו, נראה לי שזו הפעם הראשונה שאני כותבת לך אבל זו בהחלט לא הפעם הראשונה שאני חושבת עלייך! מעניין מתי כבר נכיר או שאולי אנחנו כבר מכירים?! השבוע הזה היה קשה במיוחד, החודש הזה היה קשה ומוזר מעניין עם יום אחד הילדים שלנו ילמדו על זה... כ"כ מוזר, כ"כ הזוי על מה אני חושבת, מי אמר שאני יחייה עוד 10 קטנות?? (דקות) והינה האזעקה נשמעת ברקע מחזירה למציאות וההוא צועק בכריזה "כוננות ספיגה כולם להיכנס לאזורים מוגנים" זה יעזור באמת? אבל במחשבה שנייה למה לשחק רולטה רוסית עם החיים?? או עם החיים של אמא?? נראה לי שהגיע הזמן לישון... לילה טוב חיילים יפים שלי, לילה טוב לעם ישראל, לילה טוב אמא ואבא ולילה טוב אהוב יקר ולא נודע אוהבת המון אורנית..." בהזדמנות הזו אני רוצה למסור את תנחומיי לכל המשפחות של הנופלים זכרו תמיד כי הם מתו כגיבורים שלא תדעו צער עוד!! מתגעגעת המון חיילים יפים שלי הכי שיש בעולם אוהבת אתכם לאלה שליוותי בדרך האחרונה ולאלה שלא אני אוהבת תהיה נשמתכם צרורה בצרור החיים מתגעגעים כולם ועוד לא מעכלים... ולחיילים שלנו שפצועים ב"ה תבריאו ותחזרו אלינו גאה בכם!!! ולחטיבה שלי חטיבה 35 חטיבת הצנחנים כבוד!!! אוהבת את כולכם זכרו עוד יבוא ימים טובים.... גאה מעריכה כואבת ומתגעגעת מ.ת"ש שלכם.... "כשתמות משהו מימני ימות איתך"
אני לא יודעת עם זה קשור מה שאני יכתוב כאן... אני רק יודעת שהבטחתי לכתוב את זה בפורום ביום שכתבתי על כך... אז אני ישמח לשתף מה עבר לי בראש שהייתי שם על גבול הצפון יחד עם היחידה המדהימה שלי שאני כל כך גאה בה!!!! " השעה 12:44 כבר 4/8/06... אני יושבת פה על גבול הצפון השמיים מוארים מידי פעם ממש מזכיר פליקר במסיבה. קולות פגזים ויריות ברקע , לשמוע את הטיל שנורה מכוחותינו לעבר לבנון לשמוע את השיגור איך הוא חוצה את השמיים בעוצמה אדירה ואיך זה נעלם לאט לאט עד לשלב נחיטה... כל- כך מהר מזהים מי יורה על מי , עם שומעים שריקה ועוד לא היה בום הגיע הזמן לדאוג השיגור הוא עלינו ועם שומעים את הבום ואז את השריקה אפשר להיות רגועים... יושבת שם בחמ"ל כל היום דיווחים מגיעים, התעסקות שוטפת ביומן פצועים וחללים עדכון כל כמה קטנות (דקות) והינה עוד שם והינה עוד חייל... מזרימה שבצק"ים למחשב והינה עוד חברה נכנסים פנימה החיבוקים של לפניי.. ההומור השחור, מה לעשות? ארי זה הדבר היחיד שיכול להשאיר אותך שפוי במקום המטורף הזה!!! להיות כאן לדעת ולעזור לתמוך ולאהוב רצון אדיר לתת מעצמך למדינה לבית אך עם כל זאת הרצון האדיר והגעגוע המטורף אל החיבוק החם של אמא. כל היום את מנסה להרגיע וכשמפחיד צוחקים וכשלא מצליחם לישון כי הבומים המטורפים הורגים את האוזניים אז מנסים לצאת החוצה לחפש זקוקים בשמיים. ועם כל הפחד, הדאגה, נעצב והכאב ישנו געגוע מטורף לשיגרת החיים אלייה אנו רגילים, פתאום שכם נראת כ"כ בטוחה ושקטה ואילו הגזרה הזו מטורפת ועוצרת נשימה. הכל כבר לא כאן חוץ מכוחות צבא ואנשים מעטים שהעקשנות לא נתנה להם לעזוב! ועכשיו איך הייתי רוצה לראות אותך ולספר לך את זה .. מעניין אותי לדעת מי אתה ומה אתה עושה עכשיו, נראה לי שזו הפעם הראשונה שאני כותבת לך אבל זו בהחלט לא הפעם הראשונה שאני חושבת עלייך! מעניין מתי כבר נכיר או שאולי אנחנו כבר מכירים?! השבוע הזה היה קשה במיוחד, החודש הזה היה קשה ומוזר מעניין עם יום אחד הילדים שלנו ילמדו על זה... כ"כ מוזר, כ"כ הזוי על מה אני חושבת, מי אמר שאני יחייה עוד 10 קטנות?? (דקות) והינה האזעקה נשמעת ברקע מחזירה למציאות וההוא צועק בכריזה "כוננות ספיגה כולם להיכנס לאזורים מוגנים" זה יעזור באמת? אבל במחשבה שנייה למה לשחק רולטה רוסית עם החיים?? או עם החיים של אמא?? נראה לי שהגיע הזמן לישון... לילה טוב חיילים יפים שלי, לילה טוב לעם ישראל, לילה טוב אמא ואבא ולילה טוב אהוב יקר ולא נודע אוהבת המון אורנית..." בהזדמנות הזו אני רוצה למסור את תנחומיי לכל המשפחות של הנופלים זכרו תמיד כי הם מתו כגיבורים שלא תדעו צער עוד!! מתגעגעת המון חיילים יפים שלי הכי שיש בעולם אוהבת אתכם לאלה שליוותי בדרך האחרונה ולאלה שלא אני אוהבת תהיה נשמתכם צרורה בצרור החיים מתגעגעים כולם ועוד לא מעכלים... ולחיילים שלנו שפצועים ב"ה תבריאו ותחזרו אלינו גאה בכם!!! ולחטיבה שלי חטיבה 35 חטיבת הצנחנים כבוד!!! אוהבת את כולכם זכרו עוד יבוא ימים טובים.... גאה מעריכה כואבת ומתגעגעת מ.ת"ש שלכם.... "כשתמות משהו מימני ימות איתך"